"אומרים לי שאני מוזר": פרופ' קרסו מצלם בחדר השירותים
פרופ' רפי קרסו ידוע בעיקר כרופא מומחה וכמגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה, אבל תערוכה חדשה של עבודותיו חושפת תחביב נוסף: צילום משתנות ציבוריות. "הרבה פעמים אנשים שרואים אותי מצלם בשירותים מביטים ושותקים", הוא מספר. צפו בצילומים מהתערוכה
"יש כאלה שאומרים 'אתה בחור מוזר' ויש כאלה שמגיבים - 'מעניין', אבל הרוב פשוט מביטים ושותקים", אומר פרופ' רפי קרסו כשנשאל על תגובות הסביבה לתחביב יוצא הדופן שפיתח. יש אנשים שאוהבים סריגה, אחרים יעדיפו קדרות, יוגה או ג'ודו, וקרסו – הוא מעדיף לצלם. משתנות. פרופ' קרסו ידוע בעיקר כנוירולוג מומחה, שבין עיסוקיו גם מנחה תוכניות טלוויזיה ורדיו בנושאי רפואה. לא רבים יודעים שמלבד זאת, הוא גם מרבה לעסוק בפיסול ובצילום, ולראייה תערוכת הצילומים שלו, "החצר האחורית של הציבוריות", שתעלה ב-28 ביוני במוזיאון רמת גן.
מושא הצילום הלא שגרתי של קרסו הוא כאמור משתנות במקומות שונים בארץ ובעולם: "בעבודתי כרופא אני עוסק בעיכוב תהליכי הזדקנות, שזה דבר שבין השאר קשור בחולשה של הגוף ותפקוד פחות טוב של מערכות", הוא מסביר. "לפני הרבה שנים שימשתי פרופסור באוניברסיטת בוסטון, והמארח שלי, פרופ' שהיה מבוגר ממני בכמה שנים, לקח אותי יום אחד לטיול ובמהלכו עצר כמה פעמים בשירותים. הוא אמר לי 'אתה רואה, אתה עובר גיל מסוים ואתה לא מדלג על שירותים', וזכרתי את זה".
הרומן של קרסו עם המשתנות החל כבר לפני שנים, לפחות 10 לדבריו, עוד כשאיכות הצילום במכשיר הטלפון הייתה גרועה. ועדיין, מן הרגע הראשון הוא מתעקש לצלם אך ורק באמצעות מכשיר הטלפון ולא במצלמות מקצועיות. "אני רק עברתי כאן", הוא מגדיר את התחושה שרצה לייצר באמצעות הצילום האותנטי שנעשה רק בעזרת הטלפון. מאז כבר יותר מ-1,700 צילומי משתנות הצטרפו לארסנל. "שמתי לב שבניגוד לאסלות, שהן מאוד דומות, המשתנות שונות אחת מהשנייה", מספר קרסו, כשאדם יושב הוא פשוט יושב, אבל כשהוא עומד - הוא עושה זאת מול קיר, ולכן מוסיפים בסביבת המשתנות דברים שישעשעו אותו ויעזרו לו להעביר את הזמן. אני מתייחס יותר לסביבה מאשר למשתנה עצמה.
עניין נוסף שגרם לי לבחור את הנושא הוא שכשאדם עושה צרכים זה אחד הדברים האינטימיים ביותר, אבל לפעמים עושים אותם במקומות ציבוריים - אז אם אני נכנס לקונצרט או לתיאטרון אני עומד בשורה עם חבורת אנשים זרים ועושה את הפעולה הכי אינטימית שלי. זו הצלע האחורית של הציבוריות".
"הרבה פעמים אני עומד ומצלם, ופתאום נכנס מישהו לשירותים ורואה אותי בפעולה, ואני תוהה מה הוא חושב", מספר קרסו, "לפעמים שואלים אותי, אז אני מחייך ואומר שאני ארכיטקט שרוצה ליצור דבר דומה. תלוי מי נכנס ומה התהייה, כי הרבה פעמים אנשים פשוט מביטים ושותקים. הרוב שותקים".
חשבת פעם לשלב בין העבודה שלך כרופא לבין הצילום?
"כרופא אני מצלם מדי פעם מקרים, אבל כשאני עובד כרופא הראש שלי הוא נטו רפואי, וכאמן הראש שלי אחר לגמרי. כאמן אני מביט על הצורה, האווירה, הפונקנציונליות, התאורה, המשחקים של האור והצל".
פרופ' קרסו לא היה הראשון שטשטש את הגבולות בין חדר השירותים לבין האמנות. עוד ב-1917 האמן מרסל דושאן הציב משתנה במוזיאון וקרא לה "המזרקה", מה שאתגר את התפיסות ה"מרובעות" לגבי אמנות וגרם לאנשים לתהות מהי בכלל אמנות. "זו הייתה מהפכה", מציין קרסו לגבי האקט של לקיחת חפץ מסוים והוצאתו מהקונטקסט המוכר שלו - מה שקרוי בז'רגון האמנותי "רדי מייד". "מרסל דושאן הפך את המשתנה למזרקה, ואני מאוד רוצה שהיא תישאר בפונקציה שלה", הוא מחדד. "אצל דושאן המשתנה משפריצה החוצה, אני מאוד מקווה כשאני נכנס למשתנה - שהיא תתנקז טוב".
מתוך תערוכת הצילומים "החצר האחורית של הציבוריות" של פרופ' קרסו:
