תחבורה ציבורית בשבת: הציבור רוצה, הפוליטיקאים לא
המאבק למען תחבורה ציבורית בשבת הוא לא רק מאבק למען חופש דת, אלא גם עניין חברתי מובהק. הרב אורי רגב מסביר על הפער בין מה שהציבור באמת רוצה ומה שהפוליטיקאים כופים עליו
מדוע אין בישראל כמעט תחבורה ציבורית בשבת? דבר אחד בטוח: זה לא בגלל שהציבור אינו רוצה. סקר שערך מכון סמית עבור עמותת חדו"ש גילה ש-72% מהציבור היהודי בישראל תומכים בתחבורה ציבורית בהיקף מלא או מוגבל בשבתות וחגים. לא מדובר רק בחילונים, שכן 52% מהדתיים תומכים. לא מדובר גם במצביעי שמאל כפי שיש הטוענים, שכן 65% ממצביעי הליכוד והבית היהודי מעוניינים בכך. במילים פשוטות, נושא התחבורה הציבורית בשבת - כמו שיוויון בנטל או נישואים אזרחיים - הוא נושא של דת ומדינה, שבו קיים פער עצום ובלתי נסבל בין מה שהציבור רוצה, לבין המדיניות שהפוליטיקאים כופים עליו.
הייחוד של המאבק על תחבורה ציבורית בשבת הוא שמדובר לא רק בנושא של דת ומדינה, אלא גם בנושא חברתי מובהק. אנשי המעמד הבינוני והגבוה - וכמובן הפוליטיקאים - מסתדרים היטב בלי תחבורה ציבורית בשבת. יש להם כלי רכב פרטיים. מי שצריכים תחבורה ציבורית בשבת הם דווקא החלשים (אותם מכנים בש"ס "שקופים"), מעוטי אמצעים שאין להם רכב. ביניהם קשישים, עולים, נשים חד-הוריות, חיילים, סטודנטים וכמובן גם בני נוער שעוד אין להם רישיון. מאלה נשללת הזכות לתנועה חופשית בשבת, נסיעה לאזורי הבילוי, לחוף הים, לטבע, לביקורי משפחה או חולים.
וכדאי בהקשר זה להתעכב על נושא הנסיעות למרכזי בילוי בסופי שבוע. כל-כך הרבה מאמץ פרסומי והסברתי משקיעה המדינה כדי לשכנע את הצעירים והחיילים לא לנהוג כשהם שתויים. זאת, כשהיא עצמה מתעלמת מחובתה להעמיד לרשותם קווי לילה לאיזורי בילוי גם בלילות שבת. ראוי היה שיערך מחקר שיבדוק את השפעת העדר התחבורה הציבורית בלילות שבת, על מספר תאונות הדרכים בכלל והתאונות הקטלניות בפרט.
חשוב לציין כי ניתן להסתפק בשבת בתחבורה ציבורית בהיקף מוגבל. הרי רוב האנשים אינם נוסעים בשבת לעבודה, ללימודים ולסידורים. כלומר, די בקווים מרכזיים ואלה המובילים למרכזי בילוי, לחופים ולבתי החולים. התחבורה הציבורית בשבת יכולה להיות בתדירות מופחתת, ויכולה להתבצע במוניות שירות שאינן בולטות ואינן מרעישות כמו אוטובוסים. הניסיון המצוין עם קווי מוניות השירות בתל אביב מוכיח זאת.
הסיבה המרכזית לכך שזה לא קורה היא שבישראל החילונים, המסורתיים ולפעמים גם הדתיים-לאומיים, מנהלים בנושאים אלה משא ומתן לפשרות עם עצמם. כל פשרה, הגיונית ונדיבה ככל שתהיה, נדחית על-ידי המפלגות החרדיות בטענה שאינן יכולות להתפשר על ההלכה. מאחורי הטיעון הזה עומדת הכוחניות של הפוליטיקאים החרדים. העובדה שהם נחשבים ללשון מאזניים פוליטית, מביאה לכך שקואליציה אחר קואליציה נכנעות להן.
לאחרונה הציגו ארבעה חברי כנסת, בהם אף דתיים, הצעה לפשרה בנושא תחבורה ציבורית ומסחר בשבת. כצפוי, יש ביוזמה הזו דברים חיוביים לצד בעייתים, אך כל זה לא משנה. על סמך ניסיון העבר ניתן להעריך בוודאות גבוהה כי המפלגות החרדיות יטרפדו אותה.
כמה תנאים הכרחיים לכל שינוי היסטורי בתחומי חופש הדת, דוגמת הנהגת תחבורה ציבורית בשבת. אחד הוא הקמת ממשלה אזרחית בלי המפלגות החרדיות. הממשלה הקודמת של הליכוד, יש עתיד והבית היהודי, היתה כזו, אלא שהיא בזבזה הזדמנות היסטורית לקדם נושא חשוב זה. אסור שההחמצה הזו תחזור. התנאים הנוספים הם לעגן בהסכם הקואליציוני את הסדרת התחבורה הציבורית בשבת, ולוודא שימונה שר תחבורה שתומך בכך. אין צורך בשינוי חקיקה כדי להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. כל שדרוש הוא הסכם שיבטיח זאת, שר שיקבל את ההחלטות הנכונות, וממשלה שתגבה אותו.
הרב עו"ד אורי רגב הוא מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושיוויון
לפנייה לכתב/ת 
