מחקר ישראלי על אימהות מסעיר את גרמניה
שיעור הילודה בגרמניה נמוך מאוד, ובתפר שבין ניהול קריירה לגידול ילדים שליש מהנשים המשכילות בוחרות שלא להפוך לאם. מחקרה של הסוציולוגית אורנה דונת "להתחרט על האימהות" גרם לגרמנים לשבור את הטאבו - ולדבר על זה
האם אפשר להתחרט על כך שהפכת לאם? השאלה הזו שהעלתה החוקרת הישראלית אורנה דונת עוררה דיון בגרמניה כפי שלא עוררה בשום מדינה אחרת, וניפצה טאבו בן שנים. "בישראל הדיון הזה נמשך שבוע, אבל בגרמניה הוא נמשך שנים", אומרת דונת, שמחקרה "להתחרט על האימהות" פורסם ב-2016.
אחרי שנמאס לה לשמוע שהיא תתחרט על כך שלא הביאה ילד לעולם, אספה החוקרת עדויות של 23 נשים שבניגוד לרוב, מודות שאם לומר את האמת הן היו מעדיפות שלא להביא את ילדיהן לעולם, אף שהן אוהבות אותם.
ספרה של דונת עוסק בתחושות האמביוולנטיות שמלוות את האימהות, תחושות שבדרך כלל לא מדברים עליהן ושייתכן כי הן שכיחות הרבה יותר מכפי שעד כה הודו במקומות רבים, כולל בגרמניה – מדינה שבה שיעור הילודה הוא פחות מחצי משיעור הילודה בישראל.
מאז פורסמו כמה ספרים גרמניים בנושא, כולל "שקר השמחה שבאימהות" של שרה פישר. כמעט מדי שבוע מתפרסמים בעיתונות טורים בנושא, והדיון הגיע גם לתוכניות בטלוויזיה ולוויכוחים בטוויטר תחת ההשטאג #להתחרט_על_האימהוּת.
"יותר משליש מהנשים כאן שיש להן השכלה אקדמית אינן מביאות ילדים לעולם, וזהו מצב ייחודי באירופה", אומרת החוקרת ברברה וינקן, שפרסמה מאמר על "המיתוס של האם הגרמנייה" ב-2011. בשיחה עם סוכנות הידיעות הצרפתית AFP אמרה וינקן כי המחקר של דונת נגע בעצב חשוף בגרמניה, משום שהוא מטיל ספק בבסיס האושר הטמון או לא טמון בהבאת ילדים לעולם בתוך חברה המצפה מאימהות להכול ושבה האימהות דורשות מעצמן הכול".
הרעיון שרווחתם של ילדים תלויה באימהותיהם ולא בחברה המקיפה אותם או באבותיהם מושרש עמוקות בגרמניה ומציב מכשולים של ממש בפני הקריירה של אימהות. "זה לא כמו בצרפת, שבה אפשר לשתות כוס שמפניה במהלך ההיריון, להגביל את זמן ההנקה ולחזור לעבודה ולחיים המבוגרים שלושה חודשים אחרי הלידה", אומרת וינקן. אם גרמנייה שחוזרת לעבודה בלי לקחת חופשת לידה של שנה – או של שלוש, כפי שקורה לעתים קרובות – מסתכנת בהצגתה כאם הזורקת את ילדיה אצל מטפלת כדי שתוכל להמשיך לחתור להשגת מטרותיה האישיות.
"אתן נראות כמו גברים"
הדיון הפוליטי בנושא התפתח אחרי שהקנצלרית אנגלה מרקל עלתה לשלטון לפני כעשור והובילה מדיניות חדשה שמטרתה לטפל בשיעור הילודה הנמוך, כולל הצעת תמריצים לאבות שייקחו חופשו לידה. אבל השינוי התרבותי איטי יותר, והעיתון הנמכר ביותר במדינה – "בילד" – מחה רק בקיץ שעבר נגד נשים ש"רודפות אחרי קריירה פוליטית ושותות שייקים". כותב הטור ההוא שהתפרסם ב"בילד" הוסיף: "הן נראות כמו גברים. הן לא אימהות. הן כבר לא קמות בלילה כשהילד שלהן פוחד מרעם או מברק".
בטון קצת פחות צורם, הספר "להיפטר מאימהות" טען שהאימהות ה"מסורתית" נשחקת בגלל הניסיון לדחוף נשים לתרום לכלכלה. התקשורת, בינתיים, מזגזגת בין קריאות להציג דימוי שונה של אימהות, כזו שתהיה כרוכה בפחות הקרבה עצמית, לבין הקנטות נגד צעירות "בכייניות" שאובססיביות לגבי ההגשמה העצמית שלהן. "הילדים האלה הם פרזיטים של רווחה. הם מפריעים לאימאל'ה בחיפוש העצמי שלה", נכתב בציניות ב"די צייט".
מדהימה העובדה שהרעיון שיש לעשות יותר כדי לערב את האבות בעניין לא תפס במיוחד. מחקר שנערך לאחרונה על-ידי המוסד הכלכלי DIW מצא שאפילו נשים עובדות
במשרה מלאה מקדישות שלוש שעות ביום לעבודות בית, הרבה יותר מהגברים בחייהן.
בינתיים, יש נשים שבחרו להישאר לחלוטין מחוץ ל"מלחמות האימהות" ולהגן על זכותן שלא להביא ילדים לעולם במקום לנהל קרבות יום-יומיים על התפקיד ההורי והאפשרויות לקריירה בגרמניה.
לפנייה לכתב/ת 
