מסי ייזכר כלוזר בארגנטינה / טור
את ההלם מהודעת הפרישה של הפרעוש מהנבחרת אפשר להשוות לפרישה של בריטניה מגוש היורו, גם במקרה שלו מדובר ברעידת אדמה. בארצו יזכרו בעיקר את ארבעת ההפסדים שלו בגמרים. נדב יעקבי על הדרמה הגדולה בסיום גמר הקופה אמריקה
כדי להבין עד כמה הדרמה של לאו מסי היא עצומה, צריך היה רק להציץ הבוקר בדף הבית של אתר הספורט המוביל בספרד, זה של "מארקה". למרות שהערב מצפה לנבחרת הלאומית של ספרד משחק גורלי בשמינית גמר היורו מול איטליה, כל שמונה (!) הידיעות הפותחות של האתר עסקו בהודעת הפרישה הדרמטית של לאו מסי מנבחרת ארגנטינה.
אם היה מדובר באתר קטאלוני, שעוסק בעיקר בברצלונה ובשחקניה, ואשר לא ממש מסמפט את נבחרת ספרד, אפשר היה להבין זאת. וכך אכן נהגו האתרים הפועלים מברצלונה, אלו של העיתונים "אל מונדו דפורטיבו" ו"ספורט". אולם "מארקה" פועל ממדריד, מעלה על נס את הישגיה של ריאל מדריד ושל נבחרת ספרד, ונהנה לעקוץ את ברצלונה כשזה רק ניתן.
את ההלם מהודעת הפרישה של מסי ניתן להשוות אולי ל"ברקסיט", הפרישה של בריטניה מגוש היורו. בשני המקרים מדובר ברעידת אדמה, שאף אחד לא מצליח לעכל, ושאף אחד לא יכול להעריך כרגע את השלכותיה.
על פי דבריו של סרחיו אגוארו לאחר ההפסד בגמר הקופה אמריקה מול צ'ילה הלילה בניו ג'רזי, ניתן להבין שיש מצב ל"אפקט הדומינו". שאחרי הכוכב הכי גדול יפרשו גם אגוארו עצמו, חאבייר מסצ'ראנו, אנחל די מריה וגונסלו היגואין. לכל אחד מהם יש את הסיבות שלו למחשבות על פרישה, אולם זה כרגע לא משנה.
התחושה היא שהדור הנוכחי של כוכבי ארגנטינה מרגיש שהוא "מקולל". שאם גם הפעם הם לא הצליחו לזכות, בגמר שלישי בתוך שנתיים, אז כנראה שזה כבר לא יקרה לעולם.
המדהים הוא שארגנטינה, שעל הנייר יש לה את חוליית ההתקפה הטובה בעולם, לא הצליחה לכבוש אפילו שער אחד ב-360 דקות של גמרים: 120 מול גרמניה בגמר מונדיאל 2014 ועוד פעמיים 120 דקות מול צ'ילה, בגמרי הקופה אמריקה אשתקד ואתמול. אם זו לא קללה, אז מה כן?
23 שנים שארגנטינה לא מצליחה לזכות בתואר, וההזדמנות הבאה תהיה במונדיאל ברוסיה בעוד שנתיים. אז ימלאו 25 שנה מהזכייה בקופה אמריקה 1993. רבע מאה. וזה אם היא תעפיל למונדיאל.
אם מסי לא יחזור בו מהודעת הפרישה שלו – והוא אמר שהוא חשב על זה הרבה לפני כן – ארגנטינה תצא לעידן חדש ולא ברור. ההתאחדות הארגנטינית כרגע לא קיימת. פיפ"א התערבה בעניינים הפנימיים של ההתאחדות בבואנוס איירס בשל הניהול הכושל. רק כדי להבין את גודל האבסורד: בדצמבר האחרון נערכו בחירות לנשיאות ההתאחדות בהשתתפות 75 נציגים, והתוצאות היו 38:38...
עד עתה הניהול הכושל של הכדורגל הארגנטיני לא הפריע לנבחרת לנצח ולהיראות טוב – עד הגמר. אבל מה עכשיו? קשה להאמין שהמאמן טאטה מרטינו ימשיך בתפקידו לאור המשבר החדש ולאחר שני כשלונות מהדהדים. הבעיה היא שכרגע לא נראה מי בדיוק יחליף אותו.
ואסור לשכוח, ארגנטינה נמצאת כעת באמצע טורניר מוקדמות המונדיאל. היא מדורגת במקום השלישי בבית הדרום אמריקני לאחר שליש הדרך, 6 מחזורים מתוך 18. לכאורה מצבה טוב, אבל הפער
בינה לבין ברזיל שבמקום השישי, שממנו לא עולים למונדיאל הוא 2 נקודות בלבד.
המשחק הבא של ארגנטינה יהיה ב-2 בספטמבר מול אורוגוואי. ובשבועות הקרובים מישהו יצטרך לקחת פיקוד ולקבל החלטות, כדי שנבחרת ארגנטינה לא תיכנס להליך של קריסת מערכות כללית. הקריאה למנות את דייגו סימאונה למאמן הנבחרת לא נשמעת ריאלית. בטח לא בתקופה הקרובה.
ואם נחזור למסי, אם הוא לא ישנה את החלטתו ולא יודיע מתישהו בעתיד שהוא חוזר בו מהודעת הפרישה, יהיה אפשר לומר כי 12 השנים שלו במדי האלביסלסטה היו כישלון. למרות שהוא גדול המבקיעים בנבחרת בכל הזמנים, העובדה שהוא חתום על ארבעה הפסדים בגמרים, היא הנתון החשוב באמת.
מכאן והלאה כל ההשוואות בינו לבין דייגו מראדונה בכל מה שקשור לנבחרת הלאומית יישמעו וייראו אחרת. דייגו ייזכר לעד כווינר, כי זכה במונדיאל של 1986. מסי ייזכר לעולם כלוזר. וכל מה שעשה ועוד יעשה מסי במדי ברצלונה לא יוכלו לשנות את הקביעה הזו. אפשר יהיה לומר, ובצדק, שמסי הצלי לקחת את ארגנטינה לכל הגמרים הללו, אבל גם הוא יודע שהדבר החשוב ביותר זה לנצח, לסיים ראשון, לזכות בתארים. כל השאר פחות חשוב.
לפנייה לכתב/ת 
