8 שנות איבה: הסכסוך בין ישראל לטורקיה
מבצע "עופרת יצוקה" היווה את הקרקע להחרפת היחסים בין שתי המדינות. אחר כך הגיעו ההשתלחות של ארדואן בפרס בדאבוס, הושבת השגריר הטורקי על כיסא נמוך וההשתלטות על המשט שעשה את דרכו לעזה. רגע לפני החתימה הרשמית על הסכם הפיוס חזרנו לרגעי האיבה בין ישראל לטורקיה
יחסי ישראל-טורקיה ידעו במשך השנים הרבה עליות ומורדות. החתימה היום (יום ג') על הסכם הפיוס צפויה לשים סוף לשמונה שנות סכסוך בין שתי המדינות. עד שנת 2008 היה רומן ביחסים, שבשיאם ישראל שלחה משלחת גדולה לטורקיה בשנת 1999 לסייע ברעידת האדמה הגדולה. בשנת 2008 הגיע המפנה עם פרוץ מבצע "עופרת יצוקה", ושנתיים מאוחר יותר המשבר החריף עם משט המרמרה שעשה את דרכו לעזה. אלה תולדות הסכסוך שנראה שהגיע לקצו.
ההפצצה הישראלית נגד בית הספר לשוטרים בעזה ב-27 בדצמבר 2008, עם פתיחת מבצע "עופרת יצוקה", גרמה לשבר ביחסים. נשיא טורקיה הנוכחי וראש הממשלה דאז, רג'פ טאיפ ארדואן, ראה בכך בגידה מצדה של ישראל וניסיון להביך את ארצו בפני העולם המוסלמי. מאותו הרגע שינה ארדואן את הטון, והחל להאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. המוטיב חזר על עצמו גם במבצעים הבאים של צה"ל ברצועה.
המשבר המשמעותי הראשון ביחסים התרחש בכנס הפורום הכלכלי בדאבוס ב-29 בינואר 2009. ארדואן השתלח בנשיא המדינה דאז שמעון פרס והאשים את ישראל שהיא הורגת ילדים. פרס השיב בתקיפות וארדואן עזב את הבמה בזעם. עם חזרתו לאיסטנבול התקבל ארדואן בהפגנת המיליון המפורסמת שכללה התקפות קשות מאוד נגד ישראל.
מכאן העניינים הלכו והידרדרו. באוקטובר 2009 ביטלה טורקיה את השתתפות ישראל בתרגיל האווירי "אנטוליאן איגל". בינואר 2010 ארדואן תקף את מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים ולבנון, ותהה מדוע העולם לא מפרק את ישראל מנשק גרעיני – אך מתנגד לכך שאיראן תשיג נשק כזה.
נקודת השפל השנייה במשבר עם טורקיה הייתה ב-11 בינואר 2010 – תקרית הכיסא הנמוך. בעקבות סדרת טלוויזיה אנטישמית ששודרה בערוץ טורקי זומן שגריר טורקיה בישראל אחמט צ'ליקול אל לשכת סגן שר החוץ דאז דני אילון וזכה לטיפול משפיל לעיני המצלמות: הוא הושב על כיסא נמוך, לא קיבל כוס מים ובחדר התנוסס רק דגל ישראל ולא דגל טורקי. טורקיה דרשה התנצלות והחזירה את השגריר להתייעצויות. בשל הזעם הטורקי ולאחר התערבות של הנשיא פרס - נאלץ אילון להתנצל.
נקודת השפל השלישית והחמורה מכולם התרחשה ב-31 למאי 2010 כשלוחמי שייטת 13 השתלטו על האוניה הטורקית "מאווי מרמרה", שיצאה מאיסטנבול ביוזמת הארגון הטורקי IHH שלימים הוכר על ידי ישראל ומדינות אירופה – כארגון טרור. ישראל טענה כי ארדואן נתן אור ירוק לאוניה לצאת מנמל איסטנבול וכי אנשי מפלגתו עודדו את הארגון להשתמש באלימות נגד חיילי צה"ל אם ישתלטו על האוניה.
היערכות לקויה של צה"ל וחוסר מודיעין לגבי העובדה שעל האוניה ישנם פעילי טרור שחמושים בגרזנים ומוטות ברזל – הביאו למיסקלקולציה. החיילים נתקלו בכוח רב, אחד החיילים אף נחטף בירידה מהמסוק, והחיילים נאלצו להפעיל אש חיה והרגו תשעה אזרחים טורקים ופצעו עשרות. לימים עוד אזרח טורקי מת מפצעיו כך שמניין ההרוגים הגיע ל-10.
תקרית המרמרה יצרה למעשה פתח למשבר הדיפלומטי החמור ביותר בין המדינות מאז כינון היחסים. טורקיה החזירה את שגרירה מתל אביב לאנקרה, ובמקביל בוטלו משחקי ידידות בין שתי המדינות. בנוסף, ברחובות טורקיה נערכו כמה הפגנות זעם נגד ישראל.
למרות המשבר הקשה, בדצמבר 2010 שלחה טורקיה שני מטוסי כיבוי כדי לסייע ללוחמי האש בישראל להשתלט על השריפה בכרמל. ארדואן טען כי הסיוע ניתן "מתוך מניעים הומניטריים וחובה איסלאמית", ושטרם הגיע הזמן לשיפור ביחסי שתי המדינות - עד אשר ישראל תתנצל ותפצה את נפגעי המשט. ביולי 2011 הוסיף ארדואן תנאי שלישי לנרמול היחסים: הסרת הסגר על רצועת עזה.
ב-1 בספטמבר 2011 פורסמו מסקנות דו"ח פאלמר של ועדת האו"ם לבדיקת אירועי המשט לעזה, שקבעה כי המצור הימי על עזה היה חוקי ולכן גם ההשתלטות על האוניה הייתה כזו גם אם ישראל השתמשה בכוח מופרז. ארדואן זעם על המסקנות והחריף את המשבר: הוא הודיע על סילוק השגריר הישראלי מטורקיה ועל ניתוק כל קשרי המסחר והקשרים הצבאיים עם ישראל.
ארדואן אף אמר כי ספינות מלחמה של טורקיה ילוו ספינות סיוע לעזה ויגנו עליהן מפני ישראל. במקביל, התובע הכללי של טורקיה החל בהליכים משפטיים נגד קציני ולוחמי צה"ל שהשתלטו על האוניה וביקש להוציא נגדם צווי מעצר. כלי תקשורת בטורקיה אף דיווחו שארדואן הורה שלא למנוע ממטוסי קרב טורקיים ירי לעבר מטרות ישראליות.
במאי 2012 הוגשו בבית משפט באיסטנבול כתבי אישום נגד ארבעה קציני צה"ל ובראשם הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף במיל' גבי אשכנזי, בגין אחריותם להשתלטות על המרמרה. התביעה הטורקית דרשה לגזור על הקצינים תשעה מאסרי עולם.
ההתנצלות של נתניהו
ב-22 במרס 2013, בסיום ביקורו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בישראל, ובתיווכו, התקשר ראש הממשלה בנימין נתניהו למקבילו הטורקי ארדואן והתנצל על תקרית המרמרה. בשיחה זו, החליטו השניים על נרמול היחסים והחזרת שגרירים. אלא שהטורקים גררו רגליים ולמעשה שום דבר לא קרה – מה שיצר את התחושה בצד הישראלי שארדואן היתל בנתניהו וקיבל התנצלות מבלי להורות על נרמול היחסים.
מי שהוביל את הקו נגד פיוס עם טורקיה היה שר החוץ לשעבר וכיום שר הביטחון אביגדור ליברמן, שאמר כי "ארדואן הוא ממשיך דרכו של גבלס" וכי פיוס עם טורקיה הוא איוולת מדינית.
ביולי 2014, במהלך מבצע "צוק איתן", תקף ארדואן את שרת המשפטים כיום איילת שקד, בטענה שהיא "מזכירה את היטלר". בהמשך הוא גינה את ישראל בחריפות, הסית נגדה והאשים אותה ב"רצח עם" נגד הפלסטינים. בעקבות דבריו תקפו אלפי מפגינים אלימים את נציגויות ישראל בטורקיה - דבר שהוביל את משרד החוץ להורות על פינוי משפחות נציגי ישראל בטורקיה מחשש לשלומן ואף לפרסום "אזהרת מסע" לטורקיה.
מה שהפריד בין ההתנצלות הישראלית בשנת 2013 לבין הנורמליזציה היה הסכם פיוס, שמסדיר את הפיצויים למשפחות קורבנות המרמרה ומוצא פתרון לתנאי השלישי שהציב ארדואן והוא כאמור הסרת המצור על עזה. למעשה, מאז מרס 2013 התקיימו מגעים בין המדינות. הצוות הישראלי כלל את נציגו של ראש הממשלה לשיחות עם טורקיה, יוסף צ'חנובר וכן את היועץ לביטחון לאומי יוסי כהן, שבינתיים מונה לראש המוסד והוחלף על ידי יעקב נגל. מהצד הטורקי ניהל את המגעים כל הזמן מנכ"ל משרד החוץ המקומי פרידון סניאורלו. הצוותים דילגו בתחילה בין אנקרה לבין ירושלים אך בשנה האחרונה קיימו פגישות בבירות אירופיות.
המגעים על הפיצויים החלו עם פערים משמעותיים: הטורקים דרשו 50 מיליון דולר, אך ישראל הייתה מוכנה לשלם מיליון דולר. בהמשך חלה התקרבות. ישראל הסכימה לעלות לשישה מיליון, אחר כך לתשעה ולבסוף ל-17 מיליון. הטורקים ירדו במשא ומתן ל-30 מיליון ובשלב מסוים התבצרו. בסופו של דבר חל מפנה נוסף בעמדות הצדדים עד שהגיעה פשרה על פיצויים בסך כ-21 מיליון דולר.
לאורך כל השנתיים האחרונות היו חילוקי דעות על ההתחייבות הטורקית למנוע הגשת תביעות נגד קצינים ואישים ישראלים. ישראל עמדה על כך שהטורקים יעגנו את ההתחייבות בחקיקה. הטורקים סירבו ובסופו של דבר הסכימו לחקיקה.
מחלוקת נוספת הייתה סביב התביעה הטורקית על הסרת המצור מעזה. בתחילה דרשו שההסכם יכלול סעיף כזה. ישראל סירבה ובסופו של דבר נמצאה פשרה: הטורקים יירדו מהדרישה שלהם להסרת המצור על עזה – אך יקבלו גישה חופשית להכנסת סיוע הומניטרי לעזה דרך נמל אשדוד ויקבלו אישור להקמת בית חולים, תחנת כוח ומתקן התפלת מים.
המכשול האחרון לפני הסכם היה הדרישה הישראלית לסלק את מפקדת חמאס מאיסטנבול. ישראל טענה כי מפקדת חמאס הכווינה, מימנה ואימנה פעילי טרור מטורקיה. הטורקים הכחישו בתוקף אך בסופו של דבר הודו. במהלך המגעים טענו שבכיר חמאס סאלח אל-עארורי, שאחראי לחטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בגוש עציון כבר אינו בטורקיה. ישראל טענה שלפי המידע המודיעיני שבידיה הוא חי על הקו איסטנבול, ביירות וקטאר.
ביקור חשאי של ראש המוסד יוסי כהן באנקרה ופגישה עם ראש הביון הטורקי הקאן פידאן פתר את הפלונטר: מפקדת חמאס תישאר באיסטנבול אך טורקיה תתחייב בפני ישראל שתמנע מחמאס לפעול צבאית נגד ישראל משטח טורקיה וגם לא לגייס כספים משטח טורקיה. מינויו של פידאן לתפקיד היווה מעין סטירת לחי לישראל, מכיוון שהוא נחשב פרו-איראני. בתקשורת דווח כי הוא הסגיר לאיראן סוכנים שריגלו בטורקיה למען ישראל.
מסמך ההתחייבות
ראש הממשלה נתניהו, שחשש מביקורת חריפה נגד ההסכם של משפחות חללי צה"ל אורון שאול והדר גולדין, דרש ברגע האחרון מסמך בחתימתו של ארדואן שבו הוא מנחה את הסוכנויות הטורקיות הרלוונטיות לעשות כל שביכולתן להביא להחזרתם לארץ של החיילים והאזרחים הישראלים מעזה.
הסכם הפיוס הזה הוא הישג בראש ובראשונה לממשל האמריקני שדחף לו. סגן הנשיא ג'ו ביידן ניסה כל הזמן לתווך בין הצדדים. האמריקנים חשבו שההסכם הזה חשוב מאוד לחיזוק ציר המדינות המתונות במזרח התיכון.
לפי הערכות, הגורם המרכזי שהביא להסכם הפיוס היה רצונו של נתניהו למכור גז לטורקיה ובכך להראות הישג מדיני וכלכלי גדול כמי שנלחם על מתווה הגז. מבחינת ארדואן, הוא מגיע להסכם הזה בשפל מבחינת ניהול יחסי החוץ שלו. טורקיה מסוכסכת עם רוסיה, סוריה ומצרים. הטורקים הבינו שישראל היא אולי המשענת הכי יציבה באזור וכי הימרו עד כה על הסוסים הלא-נכונים.
ארדואן עצמו הכין בחודשים האחרונים את דעת הקהל בטורקיה להסכם הפיוס עם ישראל ושינה את הטונים. פיגוע ההתאבדות שאירע ברחוב איסטיקלל באיסטנבול ב-19 במרס ובו נרצחו שלושה תיירים ישראלים, הביא להידוק שיתוף הפעולה בין המדינות. טורקיה יצאה מגדרה לסייע לישראל בטיפול בנפגעים ופינוים לישראל.
יש לציין כי למרות המשבר הדיפלומטי, דווקא קשרי המסחר בין ישראל לטורקיה הגיעו לשיא של כל הזמנים וגדלו מ-2.6 מיליארד דולר בשנת 2009 ל-5.8 בשנת 2015. לפי פרסומים בטורקיה, אפילו בנו של ארדואן שבבעלותו ספינות סחר עושה עסקים עם ישראל והספינות שלו עוגנות בנמל חיפה. לאחר המשבר עם סוריה – הפכה טורקיה את ישראל למסדרון שלה ליצוא סחורות לעיראק, מה שחיזק דרמטית את הקשרים הכלכליים בין המדינות. התיירות הישראלית, שהגיעה בשיאה ל-770 אלף תיריים על אדמת טורקיה מדי שנה, צנחה בשפל ל-220 אלף.
לפי המסתמן, מה שנשאר וצפוי להישאר בהקפאה מוחלטת אלה הם הקשרים הביטחוניים ועסקאות הנשק וטכנולוגיה בין שתי המדינות. ישראל חוששת שכל נשק שתמכור לטורקים יזלוג לאויביה, ולכן הפסיקה למכור נשק לאנקרה.
לפנייה לכתב/ת 
