כישלון ידוע מראש / על ההדחה האנגלית

הכישלון של אנגליה היה ידוע מראש. מתחילת הטורניר היא שיחקה בהרכב לא מאוזן, וכשהיה צריך לשנות, כמו במשחק מול איסלנד, רוי הודג'סון היה בבלקאאוט. במחצית השנייה הוא עמד קפוא על הקווים, החזיק את הראש, ואפילו לא קרא אליו שחקנים כדי לכוון. ההתפטרות שלו הייתה במקום והוא האשם העיקרי במצב.

יש נבחרות בהן אתה רואה שיטה מסודרת בהגנה ובהתקפה, כמו איטליה וגרמניה. במקרה של אנגליה וצרפת, לא רואים השפעה של מאמן, והכל מקרי ומבוסס על מזל.

כישלון ידוע מראש. הודג'סון(צילום: רויטרס)

הודג'סון פתח למעשה עם ארבעה שחקנים שהם חלוצים בתפקידם, ויצר פקק בהתקפה. הוא היה זקוק לקשרים. ברור מראש שאיסלנד תבוא להסתגר, ומול יריבה כזו צריך קישור בשביל הנעת הכדור, הבעיטות מרחוק והפתיחה לקווים.

אבל לאנגליה היה רק את אריק דאייר, שבטוטנהאם משחק לצד קשרים כמו מוסא דמבלה ואריק לאמלה שהפעם לא היו שם לעזור לו, ודלה עלי, עוד חבר של דאייר מהספרס, ששיחק מתחת לחלוץ והלך שם לאיבוד. והודג'סון הפך את המצב לגרוע עוד יותר אחרי ההפסקה, כשהוציא את דאייר והכניס את ג'ק ווילשר, כך שוויין רוני ירד עוד יותר לאחור.

הכל מקרי במשחק האנגלי. שחקני אנגליה לאחר ההדחה(צילום: EPA)

גם ככה, התפקיד של הקשר מספר 8 שמנהל את המשחק, כמו פרנק למפארד וסטיבן ג'רארד, לא התאים לו.

ואחרי אותו חילוף, הוא הפך לקשר אחורי מספר 6, ויצא לגמרי מהעניינים. ריחמתי עליו לאורך המשחק, כי זו לא אשמתו ששיחק כל כך רע, אלא של המאמן שהציב אותו בעמדה שלא מתאימה לו. גם בחילוף הבא הודג'סון לא הוסיף קשר, אלא החליף את ראחים סטרלינג בג'יימי וארדי, חלוץ תמורת חלוץ.

בנוגע לאיסלנד, מדהים לראות נבחרת עם ניצול מצבים באחוזים כאלה גבוהים. זה כמעט נס, הדרך בה הם כובשים כמעט בכל פעם שהם מאיימים על השער. תרגיל הוצאת החוץ הקבוע שלהם מצוין, עם הזריקה של ארון גונארסון והכניסה של שני הבלמים לרחבה, אבל טוב ככל שיהיה, מדהים לכבוש ממנו פעמיים ברציפות בטורניר, בשני משחקים מתוך ארבעה.

X

האזינו ל"איינשטיין האיסלנדי" שוב חוגג

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

ניצול מצבים פשוט מדהים(צילום: EPA)

בסופו של דבר, הכישלון הזה הוא באחריות הודג'סון. ומעבר לכך – ראיתי ביציע כמה ילדים צרפתים שמתחילים לעודד את איסלנד, כנראה נלהבים מכך שזו תהיה היריבה הבאה. אני לא כל כך בטוח שזו הגרלה נוחה מבחינת המארחת.