נולד מוכן
הוא שיתק את בוסקטס, חנק את אינייסטה, ניטרל את הלחץ הספרדי, עשה בית ספר לדל בוסקה - והדיח את אלופת אירופה. איטליה היא לא הנבחרת הכי מוכשרת ביורו הזה, אבל בזכות אנטוניו קונטה - האיש שאפילו מזג האוויר לא תופס אותו לא מוכן - היא המאומנת מכולן. בשבת תחכה לה אלופת העולם
ויסנטה דל בוסקה, שמצידו נותר ללא הגנה, חיכה שיביאו לו עליונית לחליפה ונותר יושב על הספסל, באזור המקורה. כמובן שלעובדה שהאחד עמד, וצעק, וקפץ כפי שרצה, והשני ישב וחיכה לעזרה, אין משמעות בתוצאה הסופית, אבל בסיום המשחק בו הדיחה איטליה את ספרד בשמינית הגמר היה מעניין לראות כמה המקרה הקטנטן הזה, הלא קשור, דומה למשחק עצמו.
קונטה, כמו מאמן גדול, הכין קבוצה לתפארת. איטליה שלו פגעה בספרד בדיוק בנקודות החלשות שלה. הוא התכונן לכל תרחיש ותמיד הגיב בזמן. דל בוסקה, למרות שידע מה הולך להגיע, לא הצליח למצוא את הפתרון לבעיה שהיה מודע אליה ומיד תסופר כאן בהרחבה. 10 שנים בדיוק, מה-27 ביוני 2006 ועד ה-27 ביוני 2016, ספרד לא הפסידה משחק נוק-אאוט ואתמול דל בוסקה חטף מקונטה נוק-אאוט מהדהד. "קונטה הוא הטקטיקה-מאסטר, המומחה הגדול בתחום", אמר אחרי המשחק לאונרדו בונוצ'י, ששוב נבחר לשחקן המצטיין.
כשאיטליה מנצחת כולם מדברים תמיד על ההגנה בראשות בונוצ'י ושני חבריו ליובנטוס, קיאליני וברצאלי, שמרכיבים יחד את שלישיית BBC. היום צריך לדבר 'גם' על ההגנה שלה, אבל עם תוספת שיח על כל חלק אחר במגרש. איטליה ניצחה כי שלטה במשחק באופן מוחלט, בעיקר במחצית הראשונה שהיתה מושלמת טקטית. ההגנה היתה טובה משל ספרד, היציאה להתקפה מהירה יותר, התשוקה של השחקנים עוצמתית משל יריביהם וכן, גם השליטה ביציעים היתה קולנית יותר באיטלקית.
הפעולה המרכזית של קונטה, זו ששיתקה את שטף המשחק הספרדי, היתה "לחסל" את סרחיו בוסקטס, שכמעט תמיד כוסה על-ידי יותר משחקן אחד. האחראי העיקרי לסגירה שלו היה החלוץ המרכזי גרציאנו פלה, שמתגלה בטורניר כשחקן מרגש. קונטה, פלה ואיטליה השיגו את המטרה שלהם: בוסקטס נגע בכדור 60 פעמים בלבד, נמוך מאוד לשחקן בסגנון שלו. בשלב הבתים, הממוצע של בוסקטס היה 97 נגיעות בכדור במשחק, הבדל עצום. מניעת הכדור מהעוגן הספרדי הצליחה.
אפשר לציין עוד כמה דברים מעניינים במשחק של איטליה, כמו העבודה האגרסיבית של דניאלה דה רוסי על אנדרס אינייסטה, וזה עוד בלי קשר לכדור שהשחיל לו בין הרגליים, מהלך שעורר צחוק והתפעלות בסטאד דה פראנס יותר מכל רגע אחר במשחק. אבל העיקר הוא משחק שלושת הבלמים שמקשה מאוד על ספרד ובעיקר על משחק הלחץ שלה שהופך ללא אפקטיבי. איטליה השתחררה מניסיונות הלחץ האלה בקלות ואף ניצלה אותם ליצירת מצבים. הכדור עבר בצורה יפה מצד אחד של המגרש לצד השני בעוד ההגנה הספרדית נמצאת גבוה וחושפת את דויד דה חאה. איטליה שלחה במשחק הזה 7 בעיטות מדויקות למסגרת של דה חאה – יותר מכל יריבה אחרת של ספרד באליפויות אירופה מאז 1984.
ופה נחזור לדל בוסקה. יורו 2012, בו ספרד זכתה, התחיל עם תוצאת תיקו של אלופת אירופה מול איטליה. האזורי שיחקו אז עם שלושה בלמים ונראו טוב. בגמר, הפעם לא עם שלושה בלמים, ספרד ניצחה בקלות. סיפור דומה ראינו במונדיאל האחרון. צ'ילה והולנד ניצחו את ספרד כשהן מתייצבות למשחק במערך של שלושה בלמים. בעצם, ספרד איבדה את שני התארים שלה למערך הזה.
"ידענו איך איטליה משחקת והתכוננו במיוחד לשיטה שלה", אמר בסיום אינייסטה, אבל זה לא היה נראה כך. ספרד היתה חסרה רעיונות חדשים מול המכונה הקבוצתית בכחול וההתעקשות על ססק פברגאס, שהאט את המשחק, היתה מכעיסה. מעבר לכך, היו בעיות נוספות, של אגרסיביות והגעה לכדורים אבודים. הדוגמא הטובה ביותר מגיעה מהשער של קיאליני. ברגע שדה חאה הדף את הכדור הראשון רצו לכיוון הריבאונד שלושה שחקנים איטלקים מול פיקה אחד. אף שחקן ספרדי אחר לא הלך לכיוון הכדור.
2,920 ימים החזיקה ספרד בכתר האירופי. זה לא סתם נשמע הרבה אלא באמת המון זמן. בסיום התווכחו כמה פרשנים ספרדים האם מדובר בסוף עידן (כפי שהיתה, אגב, כותרת העיתון 'מארקה' בסיום המשחק) או שהעידן כבר הסתיים לפני שנתיים, במונדיאל, ועכשיו עם איבוד התואר האירופי זו רק החותמת הסופית. כך או כך, זה נגמר עבור ספרד. הדור הספרדי ייזכר כאחד הגדולים בהיסטוריה וזכה בשלושה טורנירים רצופים, אבל עבור יורו 2016 ספרד היא עכשיו באמת היסטוריה.
איטליה, לעומתה, חזק בעניינים ואי אפשר להכריז שהיא אנדרדוג מול גרמניה. ברור שלגרמנים יש יותר כשרון, אבל את זה אפשר לומר גם על ספרד או על בלגיה, שנפלו שדודות לרגליי המגף. איטליה, מה לעשות, מחוברת יותר, מאומנת יותר, מכל אחת אחרת. וגם אם יש רגע קטן ונדיר של חוסר תשומת לב, אולי אפילו שניים, אז בופון במקום.
בחגיגות הסיום בופון נתלה על משקוף השער והתנדנד מעט לקול תרועת האוהדים, כפי שעשה בשני המשחקים הקודמים שלו בטורניר (לא שיחק נגד אירלנד), שגם בהם שמר על שער נקי. גם קונטה זינק. המאמן השתולל משמחה בסיום וקפץ על ספסל המחליפים.
לא על השחקנים ואנשי הצוות שיושבים בספסל, כפי שקורה לפעמים, אלא על הספסל עצמו, על החלק העליון שמשמש לו גג. טיפס כמו דמות מסרט שנמצאת במרדף ומזנקת על גדר גבוהה. כשירד מטיפוסו, חלק מהשחקים הקיפו את המאמן ושפכו בקבוקי מים על ראשו. הפעם, שלא כמו בתחילת המשחק, קונטה לא הגיע מוכן לרטיבות, אבל אין מה לדאוג – בשבת, מול גרמניה, איטליה שוב תהיה מוכנה.
לפנייה לכתב/ת 
