מרגול: "אני אומרת מה שאני חושבת, לא צריך להרעיש עולמות"
מרגלית צנעיני ממשיכה לבקר את התנהלות המדינה בפרשת ילדי תימן החטופים ("פתחו הפרוטוקולים, אחרת נהיה חברה איומה"), רוצה לראות יותר נשים בטלוויזיה ("אם מחפשים - מוצאים") ומאחלת לעצמה להמשיך ולומר את שעל ליבה. כעת היא גם שרה על זה, בסינגל חדש שכתב לה בנה: "הטקסט שלו מצא חן בעיני אבל הוא גם מעיר לי. פייר, לעבוד עם בן זו צרה צרורה". האזינו
בחודש האחרון מרגלית צנעני מצאה עצמה בעין הסערה: היא הייתה הראשונה לטעון ש"בית המשפט לא אוהב נאשמים מזרחים" וכי גזר דינו של קובי פרץ קשור להשתייכותו לעדות המזרח. בהמשך אותו חודש, כינתה את פרשת חטיפת ילדי תימן כ"שואת העדה התימנית". כן, מרגול ידועה בפה חסר הפשרות שלה, ועד כמה שזה תלוי בה - היא לא תעצור. "אני מקווה שאמשיך לא לפחד לומר את מה שאני חושבת", היא אומרת בראיון ל-ynet, וגם מביעה ביקורת: "כשאדם אומר מה שהוא חושב לא תמיד צריך להרעיש עולמות".
בשירה החדש, "רחוק מכאן", שכתב והלחין בנה אסף צנעני ואשר הגיע אחרי תקופה לא קצרה של שקט מוזיקלי מצדה, היא מדברת על נשים ועל הכוח שלהן לספוג. "הטקסט מצא חן בעיניי כמו שהוא, בלי להיכנס לרבדים, זה שיר ולא הצהרת עולם", היא מסבירה, "דברים שאתה חושב ומרגיש - בא לך להגיד דרך השירים. אלה הם חיינו בתקופות האחרונות לגבי מעמד האישה. שלא תחשוב שמדובר באפסות או במסכנות של האישה, אלא להפך - אני רואה שאין מספיק נשים בטלוויזיה ובכל זאת - אתה רואה איך מתאמצים בכל תוכנית לשריין מקום לאישה".
זה לא המצב האידיאלי, יש מספיק נשים מוכשרות ולא צריך לקחת אותן רק בגלל שהן נשים, אלא בגלל שהן מתאימות.
"זה חבל ורע שאין מספיק נשים בטלוויזיה. בעולם, בחדשות, באקטואליה ובבידור, יש המון נשים. אצלנו יש שיירים של גבריות דתית. גם במוזיקה, הבנים שרים עוד מבית הכנסת. פעם להיות זמרת לא היה משלח היד הכי רצוי במשפחה יהודית סבירה, היום כבר כן. צריך למצוא עוד נשים, אני חושבת שאם היו מחפשים טוב היו מוצאים".
את שירה החדש כתב והלחין בנה, אסף לביא צנעני, שאחראי בין היתר להיטה "אז מה", אולם מאז הקפיד שלא לכתוב לה עוד. "הוא לא רצה לכתוב ולהלחין לי כדי שלא נהיה דבוקים אחד לשנייה, אבל עברו הרבה שנים. כשאתה שר שיר של הבן שלך זה פחות משוחרר. לא יודעת איך להסביר. נגיד, הוא מעיר לי, שזה משהו שאף אחד לא עושה. בדרך כלל אומרים לי 'תעשי מה שאת רוצה'. הוא אומר לי 'תשירי כמו שאני רוצה ואני חושב שכך ייטב לך. אני רוצה שתשבי על הצבע הנכון'", היא אומרת ומסכמת בחיוך, "פייר - לעבוד עם בן זו צרה צרורה".
גם על פרשת חטיפת ילדי תימן הדעתנות של מרגול, שבימים אלה משדרת ברדיו לב המדינה, לא פסחה - והיא כאמור השתמשה במילה "שואה" כשהתייחסה למקרה: "אני לא אומרת את זה בחוצפה, וחלילה לי להשוות את שואת יהודי אירופה לכל דבר אחר בעולם, אבל בבואך לחשוב על אישה שמאבדת את הילד או הילדה שלה, או לפעמים אפילו שני ילדים - מה זה אם לא שואה פרטית שלה? באיזה שם אפשר לכנות את זה? טרגדיה? פשע נגד האנושות? זה לא מספיק. לא רוצה להשוות אבל למה אני כן אשווה? אתה יודע מה זה אמא שתוהה 60 שנה איפה הילד שלה? מה עלה בגורלו? איך קוראים לדבר כזה? זה כואב. זה מקפיץ את הפיוז בראש".
בעיקר, היא אינה מבינה כיצד לא פתחו עדיין את הפרוטוקולים החסויים בעניין הפרשה, ומצטרפת לבקשות לחשוף את המסמכים. "אור השמש מחטא הכל, תאירו אור, תנו לראות ונדע הכל. שהחשיפה הזאת תרגיע משפחות, אחרת אנחנו חברה שמאבדת חמלה ואנושיות. אם הפרוטוקלים לא ייפתחו אנחנו חברה איומה".
