מחפשים את האיזון בכלכלת העם: פרשת קרח
טענת השוויון של קרח בעלת משמעות רחבה: כולם קדושים ובעלי שוויון הזדמנויות - אז מדוע חלק מהאנשים מעל האחרים? בזמן שנקודת הזנק של אדם אמורה להיות זהה, כל אחד גדל בסביבה אחרת ובעל מרכיבים שונים שמאפשרים או מגבילים אותו במהלך חייו. אז כיצד נשמור על מרקם מאוזן?
אחת הפרשיות הסוערות של בני ישראל במדבר היתה סביב מחלוקת קרח ועדתו אל מול הנהגתו של משה. קרח היה הבן הבכור במשפחה הבכורה של שבט לוי. הוא התרעם על כך שההנהגה נלקחה על ידי משה שהיה בנו של בן הזקונים של השבט, ואיך ייתכן שמשה ינהיג את העם בעוד ההנהגה הראויה על פי הטבע שייכת לבכור.
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה
הפרשנים בפרשה חלוקים על טענותיו של קרח. יש את אלה המסבירים אותן כהגיוניות ורציונליות, לעומת האחרים שמוצאים שקרח רדף אחר הכבוד וחיפש תירוצים כדי להתווכח עם משה ולקחת ממנו את ההנהגה.
יש לציין כי מכל הפרשנים עולה תמונה בה קרח היה אדם אמיד מאד בעל השפעה חזקה על שבטו. הטענה העיקרית שלו מופיעה כבר בתחילת הפרשה: וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' (במדבר, פרק ט"ז, פסוק ג').
טענת השיוויון של קרח הינה טענה בעלת משמעות רחבה מאד: כולם קדושים, כולם בעלי שיוויון הזדמנויות - מדוע אתם בעלי השררה? על מנת לקבל תשובה נאותה, חשוב בתחילה להתמקד בטענה שמעלה קרח בהיבט הרחב שלה.
טענת השיוויון היא טענה מוכרת גם היום - אפליה מתקנת, פריפריה מול מרכז, מעמד הביניים, פערים בין העניים לעשירים, מגזרים, מגדרים ועוד. בזמן שנקודת הזנקו של אדם אמורה להיות שווה, הרי שכל אחד גדל בסביבה אחרת, חונך חינוך שונה, בעל מרכיבים אחרים המאפשרים או מגבילים אותו במהלך חייו - מילדות דרך בגרות והנסיונות להשתלב בקהילות אחרות עם מעמדות שונים.
בעוד שחלק מהאחריות על מצבו של האדם מוטלת על כתפיו (אם תשקיע - תגיע רחוק, תשתלב בחברה, תיזום, תיצור, תתפתח), ישנה אחריות לסביבה והשפעתה על האדם. באופן מובנה, לאשה קשה יותר להשתלב בעולם ה"גברי" ה"קלאסי", לבני מיעוטים קשה להשתלב בעולם התעסוקה ולכן בונים תנאים מיוחדים (רגולטיבים) המחייבים מעסיקים לקבל אחוז מסויים של בני מיעוטים / מוגבלים.
התערבות המדינה בטענת השיוויון הינה הכרחית מחד, ומסוכנת מאד מאידך. עד כמה זו האחרונה יכולה להתערב במתן הזדמנויות? עד איפה היא יכולה להשפיע? ומהן התוצאות של אותה התערבות?
השפעה חיצונית יכולה לבא דווקא מצד בעלי ההון והשליטה הכלכלית, אשר מבקשים לייצר סדר יום שונה מהעשירונים האחרונים והאזרחים. סדר יום של התעצמות, כלכלה חזקה, שליטה במקורות כוח - וכל זה בכדי לשרת אידיאל איזון כלכלי רחב (ייתכן וחזירי), של השגת כוח וכסף. זה כמובן יבוא בניגוד לניסיון של המדינה לייצר הזדמנויות למעוטי יכולת. השקעת המשאבים של המדינה באותם אזורים, אינה תואמת את המשאבים הנדרשים מצד בעלי ההון להישגי צמיחה במשק.
איזון השוק החופשי
בחינת השיוויון צריכה לבוא מנקודת מבט אחרת ולא מסוציאליזם קלאסי - כולם מקבילים, חולקים שווה בשווה. טענת השיוויון צריכה לקבל התייחסות מנקודת מבט של איזון השוק החופשי. מודל תיבת "אדג'וורת'" בתחום הכלכלה טוען כי בעולם של משאבים מוגבלים, הדרך לנהל אותם היא האחד על חשבון השני.
הטענה המרכזית של הוגה השיטה, פרנסיס אדג'וורת', שניתן למקם משאב בכל מקום ביחס בין המשאבים, והוא שיביא את השוק לנקודת איזון ושיוויון. כלומר, השוק החופשי קובע להיכן המשאבים יופנו. על מנת לא ליצור מונופולים וכוח - על הממשלה להתערב באותה נקודת שיוויון, וכך השוק החופשי יאזן את עצמו. בהקשר זה, שיוויון פירושו שמירה על האיזון.
טענת קרח ומצביעיו, היא מדוע תתנשאו על קהל ה'. הוא מבקש לטעון לשיוויון מהמודל הראשון של סוציאליזם, ואילו משה מבין שהמודל הנכון לשיוויון הוא מודל שמירה על האיזון (הן הכלכלי והן החברתי).
משה מבקש לקבל מהקב"ה גושפנקא להיותו מנהיג העם בכדי להוביל אותם באיזון מתמיד לקראת הכניסה לארץ. הוא אינו מתערב בחיי היומיום, אלא בדברים הגדולים. משה מוביל מדיניות של שותפות, שקיפות והגדרת גבולות. הן בכלכלה הפרטית והן בציבורית עלינו ללמוד על חיים מתוך איזון, שמירה על גבולות המותר והאסור - מתי נכון להתערב ומתי לא.
הנכון הוא תמיד לחשוב צעד או שניים קדימה לפני קבלת החלטות שיכולות לשנות את מרקם השיוויון, כזה שיגיע באופן חכם על ידי שמירה על האיזון הנכון.
לפנייה לכתב/ת 
