פרחים, זעם וכאב: אסתי וינשטיין הובאה למנוחות
מאות הגיעו לחלוק כבוד אחרון לאסתי וינשטיין ששמה קץ לחייה אחרי שעזבה עם בתה את חסידות גור והתנתקה מיתר בנותיה. בן זוגה אמר בצער: "האהבה שקיבלת מאיתנו לא הספיקה. הכאב מניתוק מילדים הוא עצום". בתה החרדית לא חסכה ביקורת: "לא נשכח את היום המר והנמהר שבו את הבית עזבת"
אלה מול אלה התייצבו מאות קרובי משפחה, חברים ומכרים לחלוק כבוד אחרון לאסתי וינשטיין (50), שהובאה למנוחות הערב (ג') בבית העלמין ירקון. וינשטיין שמה קץ לחייה בשבוע שעבר, בעקבות נתק משש מתוך שבעת בנותיה כשהחליטה לעזוב את חסידות גור ולחזור בשאלה. בתה, תמי מונטג, היחידה שנשארה עמה בקשר, ביקשה להגיע עם פרחים כדי למלא את צוואתה האחרונה: "להיקבר עם שירים ופרחים". בהמשך הגיעו בני משפחתה מחסידות גור כדי להיפרד ממנה על פי מנהגי החסידות, ובתה שנותרה נאמנה להלכות גור הביעה מורת רוח: "נזכור ולא נשכח את היום המר והנמהר שבו את הבית עזבת. התחננו להסברים, ביקשנו לבוא איתך, אך הפנית ללבנו את הגב".
ההלוויה נפתחה בשירה של גלי עטרי "מה שאת אוהבת". מונטג אמרה: "אני כל כך אוהבת אותך ותמיד אוהב אותך. היית בשבילי הכול, חברה ואימא. דמות להערצה. אני לא חושבת שאצליח לדבר. אולי אגיע אליך אחר כך ואדבר איתך".
אחת מבנותיה של וינשטיין שנותרה בחסידות גור, אמרה: "את נכדיך הגדולים קיבלת באהבה עצומה, התרגשת עם כל אחד, ותמיד נתת הרגשה טובה לכולם. אבל נזכור ולא נשכח את היום המר והנמהר שבו את הבית עזבת. התחננו להסברים, ביקשנו לבוא איתך, אך הפנית ללבנו את הגב. ילדות קטנות שביום בהיר ננטשות ואין אמא שתסביר ותאסוף את השברים. לילות ארוכים, געגועים עזים ודמעות, שאלות רבות ללא תשובות. אימא, אימא, נזכור תמיד ולא נשכח שאלוקים נתן ואלוקים לקח. מסובב הסיבות רצה את דמעותינו והעמיד בניסיונות את כולנו".
היא סיפרה עוד על "שנות סבל וייסורים שהיו למנת חלקינו, כולנו. יזכור כל אחד מאיתנו שכעת טוב לך, ומלמעלה את רואה את כולנו. בטוחה אני שכעת קל לך כשאת רואה את התמונה השלמה, רואה ששום דבר לא נעשה בכוונה, מבינה שיש דברים שלא ניתן היה להשיב, אבל כעת תוכלי מלמעלה להביט ולהקשיב, להבין את כל מה שלא הבינו בני האדם מסביבנו. אבל העיקר, אימא, שכעת תקבלי את סליחתנו".
משמיים לקחו אותך, כשושנה אהובה"
הרב מנחם אירנשטיין, אביה של וינשטיין, נשא דברים על קברה: "קשה לי לדבר עליך. בשבילי תמיד היית כמו ב-43 שנותיך הראשונות, כשהיית טהורה. כיבוד ההורים שלך היה משכמך ומעלה. תמיד היית יד ימיננו. כשקרה משהו, בדקות היית באה אלינו וההתמסרות היתה מלאה. אהבנו אותך כל כך".
עוד אמר: "משמיים לקחו אותך, כשושנה אהובה. לא אשכח כשביקרת אותנו בשנים האחרונות, ביקרת בצניעות, לכבד אותנו. אני בטוח שאת הולכת לגן עדן. התייסרנו משנותיך האחרונות, קיווינו שבתום הכאבים יהיה טוב לכולנו. קשה בלעדיך".
בן זוגה של וינשטיין ספד לה: "יפה שלי. עשינו דרך להגיע לבנותיך ללא הצלחה. האהבה שקיבלת ממני, מחנוך ומתמי לא הספיקה". הוא מתח ביקורת על החברה החרדית שלא איפשרה לה לשמור על קשר עם בנותיה, "ישיבה של אחרים שמחליטים עבורם". עוד אמר: "בלבה של כל דת יש גרעין שהוא אחדות, וזה מקור החיים. אך לרוע המזל זה הפך לאידיאולוגיה. אל תאפשרו לשום רב להוביל לשנאה ולניכור. הכאב מניתוק מילדים הוא עצום. ילדים וילדות, בואו להוריכם גם אם הם שונים מכם. אתם המפתח לאושר של הוריכם.
"ליוצאים בשאלה - בחרתם בחופש אך הדרך לא קלה. תתחזקו ותקבלו את אהבת הקהל" לסיום אמר: "אני נפרד ממך לשלום. תהיי איתי תמיד ואוהב אותך מאוד".
אחיה, חנוך אירנשטיין, ספד: "אסתי, היית תומכת בכל התחבטות, עם הבנה וידע. עד לפני כמה חודשים קיבלת עוד תעודה ממכון אדלר. היית אחותי הקטנה עם ניסיון חיים עשיר ומגוון. התרגשת לגלות על היקום, שזה עולם מפחיד, כי נמנע ממך לדעת את זה". הוא סיפר כי וינשטיין רצתה "שיידעו על ניתוק של אם מילדיה, וכולם היום יודעים מזה. אימא ואבא שאוהבים אותך ורצו להפגיש אותך עם הילדים לא הצליחו בכך. בזמן החיפושים אימא השאירה את הדלת פתוחה, אם תרצי לחזור".
הוא הקריא בשם אחיו ואחותו דברים בשבחה. "שאלת אם נסלח לך אם תעשי לעצמך משהו, ואמרתי שלעולם לא אסלח לך, כולנו זקוקים לך וזו תקופה שתחלוף. אבל אני סולח לך. תמיד הבנתי את הכאב בנפשך כי עייפת מלחכות ומלא לדעת. אחרי שנים של סבל, עזבת עם נפש פצועה אך טהורה. את עוזבת בלי סבל וכאב".
בארגוני היוצאים בשאלה ביקשו מחבריהם להגיע להלוויה עם פרחים, כפי שביקשה וינשטיין. אביגדור, חבר בקבוצת תמיכה שבה הייתה אסתי, סיפר: "קשה לנו לדבר עלייך בלשון עבר. במותך ציוות לנו את המאבק על הילדים שלנו. אנחנו סובלים מניכור הורי ומבקשים סליחה. חשבתי שתעלי על דרך המלך כשהיית איתנו. מתברר שזה לא קרה. אסתי הותירה בנו חותם של אצילות. חשבנו שהכול יהיה בסדר. אבל זה לא קרה".
"אל תשקיעו הרבה בטקס"
וינשטיין, תושבת אזור, הוכרזה לפני שבוע כנעדרת אחרי שעזבה את ביתה והשאירה אחריה מכתב התאבדות, שבו ציינה שהיא לוקה בנפשה ולא מתפקדת: "כמו שהיית עושה תאונת דרכים ונפגעת, ככה אני פגועה נפשית".
עוד כתבה: "אני מבינה שאני חולה ותלותית ואני לא רוצה להמשיך ולהיות למעמסה עליכם. אל תשקיעו הרבה בטקס, משהו צנוע עם המון פרחים, ותזכרו שזה מה שבחרתי שהכי טוב בשבילי. גם אם תגידו שאני אנוכית, אני מקבלת בהבנה את חוסר ההבנה שלכם".
היא עזבה את חסידות גור לפני כשבע שנים יחד עם בתה. בעלה ושש הבנות האחרות ניתקו איתן קשר. הבת מונטג (26) סיפרה כי ההחמרה במצב הנפשי של אמה קשורה בספר אוטוביוגרפי שכתבה בתקופה האחרונה על התהליך היציאה בשאלה. לדבריה, אמה סיפרה לה שמאז שהחלה לכתוב, "כל הפצעים נפתחו והיא לא מצליחה לכסות אותם ולהמשיך הלאה".
לדברי הבת, אביה היה "חילוני בארון" שקיים אורח חיים דתי רק למראית עין. "הם חיפשו טעם לזוגיות", סיפרה. "יום אחד אימא הרגישה שהיא לא יכולה לחיות בשקר להמשיך להיות חסידת גור. היא לקחה כדורים וניסתה להתאבד. אחרי זה היא החליטה שהיא לא יכולה להמשיך להיות חרדית".
גופתה נמצאה באשדוד, ולאחר מכן החל קרב על אופי ההלוויה שלה. קרוביה החילונים התרכזו מחוץ למכון לרפואה משפטית בניסיון למנוע את העברתה לבני משפחתה החרדים שהתכחשו אליה מאז שיצאה בשאלה. הם חששו שגופתה תילקח לקבורה בטקס דתי בירושלים - בניגוד לרצון שהביעה במכתב ההתאבדות.
לפנייה לכתב/ת 
