מלחמת לבנון השנייה - מבט בפרספקטיבה של עשור

בפרספקטיבה של זמן נקבע יום פתיחת מלחמת לבנון השנייה כיום המציין קו של פרשת מים. מלחמת לבנון השנייה חשפה את מעורבותה של איראן כגורם המרכזי המוביל את המלחמה בישראל ואת חתירתה לקבע מעוזים מבצעיים איראניים על ידי חיזבאללה בצפון, חמאס ברצועת עזה ולשיטתה של איראן בעתיד, גם באיו"ש. אלה מציבים איום "קונבנציונאלי", שעוצמת פגיעתו לאורך זמן לא פחותה מאיום הגרעין. לאור הישגיה של ישראל במלחמות העבר הפנה האויב את מרצו לבניית יכולת ירי תלול מסלול בהיקפים גדולים כשהוא מכניס את רוב אוכלוסיית ישראל לתוך מרחב הלחימה.

עוד בערוץ הדעות:

התעוררו ועצרו את התחדשות הסחר בנשים

מורמים מהעם?

הדרך הבטוחה לשוויון הזדמנויות בחינוך

קרב אוויר סביבתי

לחזור לנקודת ההתחלה של הציונות

מלחמת העולם השנייה התנהלה בעוצמה רבה בחזית ובעורף האזרחי גם יחד. הבנתו של צ'רצ'יל את העתיד הצפוי הביאה אותו לשאת את נאומו המפורסם, "דם, עמל, דמעות וזיעה", שבו ביקש להכין את אזרחי בריטניה לעתיד הקשה הנכון להם. הכנה זו חסרה טרום המלחמה לאזרחי ישראל אשר במשך שנים הורגלו למלחמות שנוהלו בחזית הצבאית בלבד. ב-2006, הושלם סופית מעגל השינוי (שהחל כבר במלחמת המפרץ ובאינתיפאדה השנייה) כשהחזית האזרחית מהווה מטרה לגיטימית ועיקרית בעיני האויב.

שינוי זה הוא שינוי אסטרטגי, אופרטיבי וטקטי. הפעלת הכוח של האויב פשוטה, ומסתמכת על הנכס האסטרטגי הקבוע שלו: העומק והמסה. מדינת ישראל יצאה למלחמת לבנון השנייה ללא הבנה הולמת את האיום ומשמעויותיו. מסע ההלקאה העצמית ומפח הנפש המתוקשר שבא לאחריה לא אפשר שיח מקצועי הולם. אכן המלחמה חשפה כשלים לא מעטים במוכנותו של צה"ל שנבעו לא רק מהיעדר משאבים מתאימים לבניין כוח ראוי, אלא בעיקר מהעדרה של הבנה ותפיסה מובנית להתמודדות מול איום שונה, שהפך את אזרחי המדינה לחלק מחזית לחימה פעילה וממשית - החזית האזרחית.

מאז המלחמה נלמדו בישראל לקחים לא מעטים. לציבור בישראל ברור עתה שצה"ל לא יוכל להפסיק את הירי על ידי פגיעה ביכולות השיגור של האויב בלבד. אלה רבות ומבוזרות. צה"ל יוכל לפגוע ביכולות רבות וכבדות משקל תוך שהוא מוציא אזורים שונים במדינה ממעגל מהאיום, אולם, לאויב תיוותר יכולת ירי שבה יוכל לעשות שימוש עד לשעות הלחימה האחרונות.

על-כן התפתחה תפיסת מענה מורכבת אזרחית וצבאית. בחזית האזרחית פותחו יכולות מיגון ושרידות שנועדו למזער ככל הניתן את נזקי האש של האויב והובן שיש לשתף את הציבור בתפיסת המענה של צה"ל ולהעמיק את מוכנותו והכנתו לספוג אש עד לסוף הלחימה. בתחום המענה הצבאי גובש בצה"ל, בהנחיית הרמטכ"ל, מסמך בשם "אסטרטגיית צה"ל", שאף פורסם בציבור הרחב, אשר קובע כי בפרוץ עימות נדרש צה"ל לשני הישגים עקריים: קיצור משך הלחימה והקטנת הנזק של מלחמה עתידית.

לשם כך יפעיל הצבא "מהלומה משולבת מיידית ובו זמנית" הכוללת תמרון מהיר ואגרסיבי ואש מאסיבית ומדויקת. מתקפה זו תצרוב לשנים בתודעת האויב את מחיר ההתגרות בישראל ותחייב אותו לשיקום ממושך שעלותו יקרה. כך ניתן להניח, יידחה העימות הבא. מלחמת לבנון השנייה סיפקה לנו ולאויב, הדגמה קטנה ליכולות של צה"ל להכות מכה שכזו.

עשור לאחר שהסתיימה המלחמה נראה כי למרות חוסר המוכנות, תנאי הפתיחה, ולמרות ליקויים שנחשפו בפעולתו, הצליח צה"ל לספק למדינת ישראל הישג אסטרטגי מן המדרגה ראשונה. רמת תפקודו של צה"ל במלחמה תסכלה את אזרחי ישראל, אולם הספיקה כדי להשיג הישג לא מבוטל. בצד הרתעתו של חיזבאללה, נחשף האיום על כלל רבדיו, והתאפשר לצה"ל לתכנן את המענה המבצעי העתידי למול איום ייחוס ריאלי.

ד"ר גבי סיבוני הינו חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ויוביל כנס לציון עשור למלחמת לבנון השנייה ב-14 ביולי ב-INSS