קבוצתי יותר, התקפי יותר, פתוח יותר
כישרון אישי זה לא מספיק, כולן (חוץ מפורטוגל) הגיעו במטרה לנצח, ואין אף פייבוריטית מובהקת לעלייה לפיינל־פור. המסקנות העיקריות משמינית הגמר
משחקים אחרים, בעיקר הניצחונות של איטליה ואיסלנד, הספיקו להשכיח במשהו את ניצחון פורטוגל על קרואטיה, אבל יש כאלה שעדיין זוכרים שפורטוגל, נבחרת שנתפסת כמשעממת ושעדיין לא השיגה ניצחון ב-90 דקות בטורניר, הדיחה את הנבחרת שהלהיבה יותר מכל אחת אחרת בשלב הבתים. עבור לא מעט אוהדים נייטרלים, העובדה שפורטוגל ברבע הגמר וקרואטיה בחוץ היא מכה לאירוע.
אפשר להבין זאת, אבל למרות שפורטוגל הייתה רחוקה מלהרשים, המאמן הקרואטי אנטה צ'אצ'יץ' הכריז שלדעתו היא הפייבוריטית לזכות בטורניר. הסיבה? "פורטוגל עובדת על המגרש כמו קבוצה, כמו יוון של 2004". זה לפחות מה שחושב המאמן המאוכזב, אפילו שהמשחק בין שתי הנבחרות הוגדר בצרפת כאחד הגרועים בתולדות היורו ונאני, אחד הכוכבים הפורטוגלים, ביקש לומר אתמול שפורטוגל היא ממש לא יוון.
המשפט הנוגע לנבחרת שעובדת כמו קבוצה הוא המאפיין הבולט של משחקי שמינית הגמר שהסתיימו שלשום. כישרון הוא בדרך כלל הסיבה העיקרית להצלחה, וגם פה, בצרפת, משחק את התפקיד המרכזי, אבל בימים האחרונים מבינים כולם שבטורניר הזה כישרון אינו מספיק. קרואטיה הייתה המרשימה מכולן, אבל נכנעה לאסטרטגיית הרדמה נכונה, גם אם מכוערת, של פורטוגל.
נבחרות כמו בלגיה וגרמניה הביסו את היריבות שלהן בזכות כמות עצומה של שחקנים מלאי כישרון, אבל סל התכונות הבולטות של שמינית הגמר מורכב מתיאום, עבודה קבוצתית, לחימה ועוד פרמטרים שהרבה פעמים מתאימים לקבוצה ולא לנבחרת. אפשר היה לראות את זה אצל איטליה, וויילס, איסלנד וגם אירלנד, שהובילה על צרפת ונכנעה רק באמצע המחצית השנייה.
לא מדובר רק בטקטיקה, שהיא חלק מכל החבילה, אלא בהפיכת נבחרת לקבוצה. החיבור בין השחקנים, התיאום על המגרש, המאבק והלחימה של כל אינדיבידואל ושל כל הקבוצה יחד. איטליה הדיחה את ספרד בזכות עבודת מכונה משותפת של שחקנים שביטלו כל יתרון של היריבה, וגם הגיעו ראשונים לכל כדור אבוד. עמנואלה ג'אקריני רץ במשחק הזה 12.97 ק"מ, יותר מכל שחקן אחר באליפות.
איסלנד נראתה מול אנגליה כיחידה אחת שנאבקת באוסף שחקנים מקרי. היא גם הפתיעה את אנגליה, שציפתה שהנבחרת הקטנה תתגונן קרוב לשער שלה, אבל האיסלנדים יצאו קדימה ושיבשו את המשחק האנגלי. אצל וויילס, חלוצים כמו האל רובסון־קאנו וסאם ווקס לא מבקיעים שערים אלא עושים תנועה לפי הוראות המאמן כדי לאפשר מרווח פעולה לכוכבים גארת' בייל וארון ראמזי. "הנבחרות שמצליחות פה הן הטובות ביותר, אבל לאו דווקא בעלות השחקנים הטובים ביותר", אמר בלם וויילס ג'יימס צ'סטר. השחקנים האיטלקים חזרו שלשום על משפטים דומים.
מתוך שמונה הנבחרות שהעפילו לרבע הגמר רק נבחרת אחת, פולין, ספגה בשמינית הגמר שער שאינו מפנדל, וגם הוא היה המספרת המדהימה של שרדאן שאקירי. זו לא תוצאה של שחקני הגנה שמתעלים על עצמם אלא של עבודה קבוצתית. סיפורים מהעבר על קושי בחיבור בנבחרת בגלל מיעוט ימי אימון נשמעים כמו שטויות בעקבות המשחקים האחרונים. לפעמים הפתעות מתרחשות סתם, בלי סיבה מיוחדת, ולכן קוראים להן הפתעות. לא במקרה הזה.
2. רבים התאכזבו מהחלק הראשון של הטורניר בגלל מיעוט השערים בשלב הבתים. מה לעשות, בכדורגל אנחנו רוצים לראות כמה שיותר כדורים ברשת. אבל אחרי שלושת ימי השלב השני אפשר להכריז שחזרנו למוטב. ממוצע השערים בשמינית הגמר היה 2.4 שערים למשחק, לא רע בכלל, וחצי שער יותר מהממוצע בשלב הראשון. לא מעט.
הסיבה העיקרית לשיפור מגיעה מניסיונות להשיג הכרעה בשלב מוקדם. בשמונת משחקי שמינית הגמר זכינו לראות לא פחות מחמישה שערים בעשר הדקות הראשונות, המון, בעוד בכל שלב הבתים, 36 משחקים, היו רק ארבעה כאלה. שער מוקדם פותח את המשחק, את זה כולם יודעים.
האם גם התעוררות של כמה חלוצים תרמה לעניין? לא ממש. פחות משליש מהשערים בשלב שמינית הגמר הובקעו על ידי חלוצים. מי שאחראים לכדורים ברשת, יותר מכולם, אלה השחקנים היצירתיים שנמצאים מאחוריהם.
הקשרים ההתקפיים עושים את יורו 2016 עד כה. בהתחלה אלה היו דימיטרי פאייט, איבן פרישיץ' ואנדרס אינייסטה, ועכשיו כוכבים אחרים שסוף־סוף הגיעו לאליפות. אדן הזאר וקווין דה בריינה בישלו יחד שישה משמונת השערים של בלגיה. בשמינית הגמר מול הונגריה הזאר הבקיע ובישל ודה בריינה חילק שני אסיסטים משלו. בגרמניה יוליאן דרקסלר כבש, בישל והצטיין נגד סלובקיה. קווארזמה עלה מהספסל של פורטוגל והבקיע את שער הניצחון. פולין הציגה את קמיל גרוסיצקי שבישל ליקוב בלשצ'יקובסקי מול שווייץ. שאקירי, מנגד, הדהים עם שער הטורניר.
מבין כל אלה, הזאר הוא השחקן המצטיין של שמינית הגמר. הפורטוגלי הצעיר רנאטו סאנצ'ס, הרכש החדש של באיירן מינכן שהביא לשינוי גדול מול קרואטיה, הוא השחקן שהכי מעניין לצפות בו שוב. מבין הנבחרות המודחות אפשר לבחור את אכזבת הטורניר - הארי קיין האנגלי. חלוץ טוטנהאם היה אמור להיות הבאנקר ההתקפי היחיד של אנגליה, מלך שערי הפרמייר־ליג שהציג יכולת טובה בנבחרת לקראת הטורניר, וביורו הזה בקושי נגע בכדור ברחבה. המאמן המצטיין, ללא תחרות, הוא אנטוניו קונטה, אולי המאמן הראשון שהצליח להרוס לגמרי את המשחק של סרחיו בוסקטס, לב הנבחרת הספרדית.
3. אז יש לנו נבחרות שמתאפיינות בעבודה קבוצתית מרשימה, ויש כאלה שבולטות בעיקר בזכות אותם שחקנים יצירתיים. רבע הגמר יספק כמה מפגשים בין שני סוגי ההצלחות האלה. המפגשים בין בלגיה לוויילס ובין צרפת לאיסלנד הם דוגמאות מצוינות.
המשחקים הקרובים - רבע הגמר ייערך בין יום חמישי לראשון, משחק אחד בכל יום - הולכים להיות מעניינים לא רק בזכות העובדה שמדובר בשלב מכריע באליפות יוקרתית אלא גם כי אי־אפשר לומר שיש נבחרת שמקומה בחצי הגמר מובטח או שהיא כמעט בטוח כבר שם.
המשחק בין איטליה וגרמניה, שחזור חצי גמר היורו הקודם, הוא קרב חמישים־חמישים בין שתי הנבחרות שהציגו את הכדורגל הטוב ביותר בשמינית הגמר; בין פולין ופורטוגל אין פייבוריטית ברורה ואף תוצאה לא תיחשב הפתעה; וויילס, שעל הנייר נחותה מבלגיה, שיחקה איתה, כידוע לנו, במוקדמות היורו, ולא ספגה אפילו פעם אחת ב־180 הדקות ביניהן; וצרפת? בכל המשחקים של המארחת עד עכשיו היא הסתדרה איכשהו רק בזכות חילופים ושינוי במהלך המשחק. איסלנד הרשימה לא פחות ממנה השבוע.
הנה, לפי הסדר, הנבחרות שהציגו את הכדורגל הטוב ביותר בשמינית הגמר: 1. איטליה. 2. גרמניה. 3. בלגיה. 4. איסלנד. 5. צרפת. 6. וויילס. 7. פולין. 8. פורטוגל.
הרשימה מתייחסת רק למשחק האחרון ולא ליכולת הנבחרות בשלב הבתים או להגרלה שלהן הלאה, כך שלא מדובר בסדר המועמדות לזכייה. כשמסתכלים על צד אחד של ההגרלה, הרי שהחצי שבו נמצאות גרמניה, איטליה, צרפת ואיסלנד איכותי בהרבה מהחצי המקביל, וזאת למרות - ואולי אף בזכות - הדחתה של אנגליה.
אבל כמו שאיסלנד ואנגליה לימדו אותנו, ביורו הזה שמות גדולים לא מספיקים. ובכלל, מדובר ב"עונת לסטר". כל סיטואציה, גם המופרכת ביותר, יכולה להתרחש מעכשיו ועד לגמר בסן־דני ב־10 ביולי.
לפנייה לכתב/ת 
