משפט שלמה - הגרושים נגד הגרושות
נציגי האבות מדברים על אפשרות לתיקון היסטורי, ארגוני הנשים והמומחים מזהירים מפני מכה קשה, ומספרים על כך בכתבה בידיעות אחרונות. הצעת החוק לביטול החזקה האוטומטית של האם על הילדים במקרה של גירושים עולה היום להצבעה בכנסת. אבל מהי באמת טובת הילד?
אצל מי הילדים צריכים לגדול כשההורים נפרדים? אצל אמא, אצל אבא, או אולי בכלל אצל שניהם לסירוגין, במשמורת משותפת? עד היום נקבע בחוק כי ילדים עד גיל 6 נשארים באופן אוטומטי אצל אמם, אלא אם בית המשפט קבע אחרת. ארגוני אבות גרושים נאבקים כבר שנים לבטל את "חזקת הגיל הרך", ולאפשר גם להם לקחת חלק פעיל בגידול הילדים באמצעות משמורת משותפת.
מנגד, טוענות האמהות לפגיעה קשה בילדים כתוצאה מריבוי התדיינויות בבתי המשפט, ולפגיעה ביכולתן לפרנס את הילדים כתוצאה מהפחתת דמי המזונות. לצידן עומדים פסיכולוגים וחוקרים רבים, שמתנגדים להצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך. ההצעה, שמובילים השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל וח"כ יואב קיש, תעלה היום להצבעה בקריאה טרומית.
"אף אדם נורמלי מן היישוב לא בוחר מרצונו שיהיו לו שני בתים", טוען אבנר הכהן, פסיכולוג קליני בכיר. "כבר אלפי שנים, וכמעט בכל תרבות, לאדם יש בית אחד בלבד בכל רגע נתון. זהו חלק מזהותו. כשמתגרשים ומפרקים את הזוגיות, יש פגיעה גם בהורות, אבל התיקון אינו בחלוקת הילד לשניים כמו בחלוקת רכוש. הילד צריך להמשיך לחיות בבית מרכזי אחד. לא מייצרים לילד יקום מקביל של עוד בית".
מעין היא אם לשני בנים, בני 3 ו־5, מאזור השרון. היא נמצאת בהליכי גירושים מבן זוגה, ומזועזעת מהאפשרות שהחוק המדובר אכן יעבור. "אחרי כל הסבל שאני עוברת בשנים האחרונות, במלחמות המתישות מול הבעל שלי, כל העונשים שהוא מעביר אותי ואת הילדים, עכשיו יוציאו חוק שייתן לו את אותן זכויות שיש לי כאם ילדיי, כמי שילדה אותם, סחבה אותם תשעה חודשים ברחם, לצד בעל שהתעלל בי בכל אותן שנים?" היא שואלת בכאב.
"למרות כל הקשיים שהוא מערים עליי, בכל המאבק המשפטי בינינו כדי לקבל גט אפילו הדגשתי שחשוב שהוא ימלא את חלקו כאבא של הילדים. אחרי הכל הוא אבא שלהם ואני באמת מאמינה בכל ליבי שהוא אוהב אותם, הם חלק ממנו. אבל זה עדיין לא נותן לו לקחת את הזכות שלי כאמא. אני מתפללת שהחוק הזה ייפול ולא יעלה שוב על הפרק".
הכהן מסכים עם ההתנגדות לביטול חזקת הגיל הרך. הוא מטפל כבר קרוב ל־30 שנה בילדים בסיכון, במשפחות בסכסוכי משמורת, מלמד את הנושא באוניברסיטה העברית, מייעץ לשופטים בבתי משפט לענייני משפחה ומדריך פקידות סעד ויחידות סיוע. כעת הוא מגייס את הניסיון שצבר, ומתאר את הנזק שייווצר אם אכן יעבור החוק.
"ככל שיש יותר חוקים יש יותר התדיינויות בבתי משפט, ובמקרה הטוב השופטים יכולים לעשות 'משפט שלמה'", הוא מסביר. "ריבוי ההתדיינויות הוא תמיד על חשבון הילדים. רוב הילדים שאני פוגש ביחידות הסיוע של בתי המשפט או בקליניקה הפרטית מתחננים בפני ההורים שהבעיה תיפטר מחוץ לבית המשפט, והם צודקים. מה שהם אומרים ברמה העמוקה ביותר זה: 'תחזרו לאחריות הורית משותפת. תטפלו אתם בנו'. מה האבסורד? הורים מגיעים לבתי המשפט ודורשים 'משמורת משותפת'. אלא שמשמורת משותפת מחייבת כבוד הדדי, תקשורת והכרה עמוקה בחשיבות הקשר הרצוף והטוב עם ההורה השני.
"והרי אם הייתם מסוגלים לכל אלה לא הייתם מגיעים לבית המשפט. אתם עומדים מול שופט כי לא הצלחתם להחזיק את האחריות ההורית יחד. מבקשים מהשופט סעד טכני שבין היתר גם גורר הפחתת דמי מזונות, והחמור מכל, הילד, המטולטל גם כך בין שני בתים, עוד צריך לקבל עליו שיש לו 'שני בתים שווים'".
"קיימת גם עובדה אוניברסלית", מוסיף הכהן, "שילדים בגיל הרך קשורים יותר לאמהות מאשר לאבות. אפשר להגיד שזה לא בסדר, שזו תוצאה של מסורת, דת, חינוך ותרבות, ושצריך לעשות מהפכה. לא משנה באיזה צד אתם מצדדים, לא עושים מהפכות על גב הילדים. כל הדיון בבית המשפט הופך להיות דיון על זכויות ההורים ולא על זכויות הילדים. אבל זה מושג מומצא. אין אמנת זכויות ההורים. יש אמנת זכויות הילד. להורים יש חובות ואחריות. לפני כשבועיים הוזמנתי לשיח בנושא בכנסת. ישבו מסביב לשולחן נציגים של ארגוני נשים וארגוני גברים. שאלתי אם יש נציגים של ארגונים לזכויות הילד. אף אחד לא הרים את היד. כמו שאמרתי – זו מלחמה מגדרית של גברים מול נשים. מבלי שאיש מקשיב לקולם של הילדים".
"אבא זה לא ארנק"
מי שהחל במאבק לביטול חזקת הגיל הרך היו אבות רבים שסובלים מניתוק מילדיהם כתוצאה ממאבקי המשמורת. אחד הנציגים הבולטים של אותם אבות הוא אמיר שיפרמן, מייסד תנועת "א' זה אבא", שנאבקת בשבע השנים האחרונות לביטול חזקת הגיל הרך. "ביטול חזקת הגיל הרך הוא משהו שחובה על המדינה לעשות", פוסק שיפרמן. "כל סטייה מביטול החזקה באופן מיידי ובהול היא פגיעה אנושה בילדים הרכים וחסרי הישע של כולנו. חזקת הגיל הרך היא ארכאית ומפלה ואין מקומה במדינת ישראל. השינוי הזה, כשיתרחש, צריך לשמש כאנדרטה לזכרם של אבות שלא יכלו עוד ושלחו יד בנפשם.
"במו עיניי ראיתי את האבא שקפץ מהגג כי לא ראה את ילדיו שנים, ולא יכול היה עוד; את האבא שחששנו לחייו ונכנסנו אליו הביתה ומצאנו אותו תלוי. אלה גברים שחוויתי את הכאב שלהם – שיכול היה להימנע אם לא היו מונעים מהם את הילדים שלהם. יש אינספור אבות מנותקים מילדיהם נוכח הסחבת הבלתי־נסבלת במסדרונות בתי המשפט והרווחה. מערכת שלמה לא מסוגלת לתפקד במצב שבו המחוקק לא קבע פסקה אחת בחוק שמגנה על האבות במקרה של פרידה וגירושים. החוק לא מכיר בנו מרגע הפרידה. אנחנו עדים למאות מקרים של ילדים שגדלים בניתוק מאבותיהם – והשנים חולפות. זהו מצב בלתי־נסבל. הילדים הם שלנו ואנחנו דורשים את שגזלו מאיתנו בחזרה".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
דניאל, אב לשלוש בנות - כולן מתחת לגיל 6 - ובהליכי גירושים מתמשכים, מקווה לתיקון בזכות החוק החדש. "החוק המפלה הזה, שילד עד גיל 6 נשאר אצל האמא, צריך להתבטל ולצאת מהעולם בשנת 2016", הוא אומר. "כיום אבות תופסים חלק אינטגרלי בכל הקשור לתפקוד וטיפול בילדים. טובת הילד זה אבא ואמא שווים, כך שבכל הליך של גירושים צריך לבחון אך ורק את טובת הילד. כבר מהיום הראשון של הפרידה של ההורים צריך להעביר מסר ברור לילדים, שלא יהיה שונה מהמסר החוקי: אבא ואמא שווים. כבר למעלה מעשור שמנסים להעביר את החוק הזה והוא כל פעם נופל רק בגלל מחאות של ארגוני נשים. כולי תקווה שהדברים הפעם ישתנו והחוק הזה סוף־סוף יעבור".
בתנועת "א' זה אבא" חברים כ־15 אלף אבות, סבים, סבתות אחים וגם אמהות. "שבע שנים המתנו למסקנות הוועדות כמו ילדים טובים", מספר שיפרמן. "אנחנו מלאי אמונה בחברי הכנסת יואב קיש והשרה גילה גמליאל שיובילו את המאבק בגאון. ביטול החזקה יביא לסדר במצב השורר כיום במערכת בתי המשפט, מערכת אכיפת החוק וברווחה. הוא יצמצם את ההתדיינויות, ובניגוד למה שאומרים המתנגדים – הוא יוציא באחת את הילדים מסכסוכי הגירושים.
"גם הטענה שילד ייקרע בין שני בתים היא דמגוגיה בגרוש, שמטרתה לשמר את המצב הקים שבו האבות אך ורק חייבים אך הם אינם שווים בגידול הילדים. כולנו עדים לדור שלם של ילדים שמתחנכים לצד הורה אחד, שלא יודעים מהי אהבת אב, מהו ביטחון של אבא. מקומם של הילדים צריך להיות בטוח – כך שבמקרה של גירושים לא ממשיכים לזעזע את חייהם, ולא קובעים שהם יתחנכו ויגדלו רק אצל הורה אחד, בעוד ההורה השני רק מכלכל. החוק כיום מקבע מצב שבו אבות ימשיכו להיות נתונים לאפליה וכניעה מול גחמותיהן ובקשותיהן של נשותיהם לשעבר – והילדים מונחים כמנוף לחץ מעל ראשיהם. אנחנו עדים למצבים שבהם כל הטיעונים שמנגד מתממשים כבר היום: התדיינויות ארוכות וניצול ציני של ילדים על מנת לסחוט אבות כאילו היו הוראת קבע או שיק ביטחון".
"גם לאמהות מותר לעבוד"
בין התומכים המפתיעים בביטול חזקת הגיל הרך אפשר למצוא גם נשים. סיוון רוזן היא אם ופעילה בקבוצת "הקול השפוי", שבה חברות כ־200 נשים הפועלות למען ביטול חזקת הגיל הרך. "הקמתי את הקבוצה עם אתי ראובן", מספרת רוזן. "שתינו פעילות כבר כמה שנים בנושא גירושים, ביטול החזקה ותלונות השווא במהלך סכסוכי גירושים. היינו פעילות בקבוצות 'א' זה אבא', 'הורות משותפת' ו'הורים שווים' שמנהיגים גברים, שהפגיעה בהם נרחבת. אלא שהרגשנו שאין קול נשי אמיתי שקם ואומר 'אנחנו בעד טובת הילד'. המטרה שלשמה הקמנו את הקבוצה היא קודם כל לגרום לנשים להבין שטובת הילד היא שיגדל עם שני ההורים, ואנחנו לא צריכות להתבייש לזעוק את זה.
"זו הרי גם טובת הנשים. היום, אחרי הגירושים בעצם אומרים לאישה, לא משנה מה היה קודם לכן בתא המשפחתי – מרגע זה הילדים עד גיל 6 הולכים איתך. את המגדלת העיקרית, ולא משנה אם לפני כן זה היה הפוך וטיפחת קריירה. דבר נוסף, אם אישה אומרת 'אני מוותרת על החזקה', היא מרגישה שהיא אמא גרועה. אבל אין בחוק 'ביטול חזקה'. יש פה גידול משותף של הילדים עם האדם שבחרת לגדל איתו מלכתחילה את הילדים. אלא שכאשר החוק מכיר בך כהורה העיקרי ובאב כהורה המשני, זה מצב שהחוק אומר לנשים בעקיפין: אתן צריכות לשבת בבית ולגדל את הילדים".
אולי יעניין אותך גם:
- "כשהתגרשתי ידעתי שבתי לא תגור איתי"
- חופשת לידה לגברים: שוב הנטל נופל על ההורים
- קפיצה מסוכנת: רופאים מזהירים מפני שימוש בטרמפולינה
רוזן עצמה התגרשה לפני כמה שנים, ובחרה לחלוק את המשמורת באופן משותף עם אבי בנותיה. "הייתי אז מתמחה במשרד עורכי דין, והגרוש שלי היה אבא נפלא וטיפל בתאומות בצורה נפלאה, אבל הרגשתי שאם אני נותנת לו את המשמורת, או חולקת בה חלילה עם האבא – זה הופך אותי לאמא רעה. שיסתכלו עליי ויגידו: היא ויתרה על הילדים. אם אני מגדלת את הילדים במשמורת משותפת עם האבא שלהם, שאיתו בחרתי להביא ילדים לעולם – גם אם זה לא הסתדר – זה אומר שוויתרתי על הילדים שלי?"
לדבריה, יש אמנם זוגות שמשכילים להגיע להסכמות, אבל במקרה של מלחמה משפטית אסור שהפסיקה תהיה אוטומטית, אלא כזו שמתחשבת במבנה התא המשפחתי המסוים. "כך גם האבות מרוויחים את הילדים, וגם הנשים יכולות לצאת, לממש את עצמן ולקדם את עצמן, בעודן חולקות את הגידול באופן שווה עם האבות. והעיקר, הילדים יזכו להורים שווים מכוח החוק".
השרה גילה גמליאל, מיוזמי הצעת החוק, מקווה גם היא כי מדובר בדרך לשוויון בין ההורים. "ככל שנמהר להעביר את החוק בקריאה שלישית בכנסת, כך ייטב לכולם ובעיקר לילדים", היא אומרת. "כולי תקווה שבקרוב מאוד תיפסק האפליה בקרב הורים גרושים ובזכות ביטולו של החוק תהיה הורות שוויונית מלאה".
שוויון לפני הגירושים
אחת החלופות שהוצעה על ידי פרופ' דפנה הקר מאוניברסיטת תל־אביב היא לבחון מי היה המטפל העיקרי בילדים במהלך שנות הנישואים, ובהתאם לכך לקבוע את המשמורת. כך, במקרים שבהם האב היה המטפל העיקרי, חזקת הגיל הרך תעבוד לטובתו.
"חשוב לקיים כמה שיותר המשכיות בחיי הילדים ולא להפריד אותם מהמטפל העיקרי", מסביר פרופ' צבי טריגר, מומחה לדיני משפחה במכללה למינהל. "הצעות החוק לביטול חזקת הגיל הרך ומעבר למשמורת משותפת של חצי־חצי זה יפה בתיאוריה, אבל למה זה לא התקיים לפני הגירושים? איזו אינדיקציה יש לנו שזה יהיה חצי־חצי אחרי הגירושים?"
ובכל זאת, פרופ' טריגר מתנגד לביטול אוטומטי של חזקת הגיל הרך, גם אם קיימים מקרים בודדים שבהם האב הוא המטפל העיקרי. "הכלל הקיים נובע מהעובדה שהחברה הישראלית שמרנית והמטפל העיקרי ברוב משקי הבית היא האמא", הוא מסביר. "יש גם חשד מבוסס שכל המאבק לביטול חזקת הגיל הרך קשור למאבק במזונות ילדים. מה שמעניין הוא שהמאבק ל'שוויון' נעצר במשמורת על הילדים ולא בדין הרבני ובשליטה של הגבר בגט. התומכים בחוק לביטול חזקת הגיל הרך אומרים שזה יביא שוויון. האם החוק יכול לשנות גישות של אנשים? במיוחד כשמדובר בגישה פטריארכלית שמרנית, שמושרשת בחברה? הסעיף בחוק הוא זה שיגרום לגברים להישאר בבית כשהילד חולה? הוא זה שייקח את הגברים ויגרום להם להתרוצץ אחרי מטפלת שהבריזה? היום ברירת המחדל שהאמהות עושות את זה ולא האבות".
ח״כ מרב מיכאלי, יו"ר סיעת המחנה הציוני, טוענת אף היא כי אי־אפשר לצפות שהשוויון המיוחל בין גברים לנשים יגיע דווקא אחרי הגירושים. "אני לא מתנגדת לביטול חזקת הגיל הרך", היא אומרת, "אלא לביטול שלה בלי חלופה הולמת שתגן על הילדות והילדים. אני עובדת על הצעת חוק מקיפה שתתן פתרון שכורך את המשמורת והמזונות יחד, באופן שישמור על האמהות, על האבות ובעיקר על הילדים. אני לא נגד אבות, ולא חושבת שבאופן אוטומטי הילדות והילדים צריכים ללכת עם האם. אבל אני כן מאמינה ששוויון בין בני הזוג לא מתחיל בגירושים. הוא מתחיל הרבה לפני, בזמן החיים המשותפים, ומהאופן שבו הם התנהלו צריך לגזור גם את ההסדרים אחרי הפרידה".
גם שופטת בית המשפט המחוזי בדימוס, סביונה רוטלוי, מתנגדת להצעת החוק הנוכחית אחרי שדנה בעבר באלפי מקרים של גירושים. "מה שחוויתי ולמדתי הוא ניסיון שאינו אקדמי, אלא מתוך המציאות של חיי הילדים וההורים במדינת ישראל", אומרת רוטלוי. "המצב כיום הוא שנשים הן שנושאות בנטל הגידול. אפילו חבר הכנסת יואב קיש, שיזם את הצעת החוק, התראיין בערוץ 7 והודה שבעקבות היותו טייס בחיל האוויר ובאל על, וכיום בהיותו חבר כנסת – נטל הגידול מוטל על אשתו. מי שדובר באמת בזכות השוויון, שיבדוק מהי רמת הנטל על גברים ועל נשים.
"בנוסף, הצעת החוק גרועה לילדים, כי היא תגביר את ההתדיינויות בבתי המשפט. אם מבטלים את החזקה ולא נותנים שום חלופה אחרת, בעצם מעצימים את הקונפליקט שבין כה קשה בשעת גירושים. גם נקודת המוצא של משמורת משותפת, שקיימת בהצעת החוק, אינה משרתת את טובתם של הילדים. הייתי רוצה לראות את אחד מחברי הכנסת שרוצים להעביר את החוק הזה מחליף את מיטתו כל שני וחמישי. אני לא מקבלת את ההנחה שילדים מסתגלים לכל דבר. לילדים אמנם יש זכות לקשר עם שני ההורים, אבל אין זכות לחלוקת זמן הורי שווה. זה ערך חדש שנכנס לשיח – והפך לסוג של ערך מקודש,ולמעשה בחלק מהמקרים הוא מהווה אמתלה לפטור מתשלום מזונות לילדים לפי הצרכים שלהם".
השופטת בדימוס רוטלוי גם אינה חוסכת את ביקורתה הקשה מהמחוקקים. "הצעת החוק הזאת היא ניצחון של השלטת הפחד והטרור", היא אומרת. "נוצר בשנים האחרונות מצב שכל מקבלי ההחלטות בענייני ילדים סובלים מאיומים, הטרדות ומסע הפחדה. זה התחיל עם עובדות סוציאליות, המשיך בעורכי דין, אנשי ונשות אקדמיה, זה הגיע לשופטים ושופטות בבתי משפט לענייני משפחה, ולמעשה לכל מי שהביע עמדה שמנוגדת לרעיון המשמורת המשותפת. לצערי הרב זה גם הגיע לעולם המחוקקים.
"אני יודעת על חברות כנסת שפוצצו אספות בחירות וכינוסים שהן משתתפות בהן – גם אם הן לא מדברות על הנושא הזה – לכן אני אומרת בצער שהצעת חוק כזאת היא ניצחון להפחדה. הצעת החוק הזאת היא בושה לרשות המבצעת – לוועדת השרים לענייני חקיקה, שמחליטה להעביר למחוקק רפורמה שלמה בדיני משפחה ללא כל הערכה תקציבית, ללא כל הערכה על המעמסה על בתי המשפט, על המעמסה הכלכלית על ההורים שיצטרכו לשלם יותר לעורכי דין ועל חוות דעת מקצועיות. צריכים לבחון את כל התמונה, ומבחינה זאת אני שמחה על כך ששרת המשפטים הציעה לבדוק את ההשלכות על הילדים, על ההורים ועל החברה בישראל".
מאבק האמהות בחוק חזקת הגיל הרך - צפו:
לפנייה לכתב/ת 
