"חוק ההסדרים מעביר הכוח מהרופא לחברת הביטוח". דעה

מגניב להציץ לחייו של רופא: "בייבי בום", "המתמחים", "הגיבורים", "האנטומיה של גריי", כולנו היינו שם. אוהבים אותנו בתכניות טלויזיה, אנחנו להיט. כל רופא נזכר בעצמו כשהוא צופה בתכניות האלו, נזכר באורכן של שנות הלימודים וההתמחות, בשעות הקטנות של לילות התורנות ובעיניים הטרוטות. אבל מה שעבורנו הוא החיים, בשבילכם זו הצצה נעימה.

ואז מגיע "חוק ההסדרים". מהאחד ביולי יחול איסור על רופאי ישראל לגבות ממטופליהם את שכר המנתח עבור ניתוחים. כך מונעים מהציבור לבחור באופן חופשי את המנתח שלו.

לפי ההסבר לחוק, הוא "פותח פתח לניצול מקבל השירות". הרשו לי להסביר במילים פשוטות יותר: לטפל - כן, לנתח - כן, להציל - כן, ליילד- כן. לגבות תשלום – לא. אנחנו עלולים לנצל לרעה את המטופלים שלנו.

בהמלצת משרד הבריאות ומשרד האוצר בוצעה חקיקת בזק של "חוק ההסדרים", האוסרת על הרופאים לגבות את שכרם ונותנת לחברות הביטוח, לביטוחים המשלימים של קופות החולים ולבתי החולים הפרטיים, לשמור על המוסר ולמנוע ש"יצר הרע" ישתלט על הרופאים. גופים מסחריים שתפקידם (ובצדק) להאדיר את רווחיהם.

צפו בדבריו של ד"ר וולף: 

שאלה של נאמנות

לדעת המחוקק, אנחנו לא נאמנים ללקוח כמו חברות הסלולר, הכבלים או רשתות המזון. אנחנו לא נאמנים ללקוח כמו עורכי דין או מתווכי דירות ובוודאי שלא כמו הבנקים. אנחנו עלולים לנצל לרעה את הלקוחות, לא כמו חברות הביטוח, בתי החולים הפרטיים או קופות החולים. כל אלה ראויים לגבות תשלום מלקוחותיהם, אבל הרופאים לא.

ומיהם הגופים הפרטיים שנבחרו כנאמנים לגביית שכרם של הרופאים? חברות הביטוח, שכולנו יודעים כמה קשה לקבל מהן החזר כספי. בתי החולים הפרטיים שתפקידם להשיא רווחים לבעליהם. הביטוחים המשלימים של קופות החולים שעניינם בפיתוח מרכזי רווח בתחומים כמו רפואת שיניים ואסתטיקה. ובכלל, בשביל מה צריך מתווך לגביית תשלומים בשוק חופשי? האם יש עוד מקצוע בו החוק דורש גובה כספים עבור מספק השירות?

משרד האוצר אינו מבין את מה שכלכלן מתחיל מבין: אם נכניס מתווך לגביית תשלומי הבריאות, מחירם יעלה. ומה עם בטוחות או ערבויות המגינות על כספו של הציבור? מה עם ביטוח אחריות מקצועית המגן על הציבור? על סוגיות אלה לא נותן החוק את דעתו.

"רפואה פרטית" - לא מילה גסה

פנינו לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, למספר חברי כנסת, לשר הבריאות, לאחראי תחום הבריאות במשרד האוצר ואף הגשנו עתירה לבג"ץ, שידון בעתירה רק בסוף ספטמבר בעוד שחוק ההסדרים נכנס לתוקפו בתחילת יולי. בינתיים עולם הרפואה הפרטית כמרקחה. אף אחד לא יודע כיצד להמשיך ולתת שירות לקהל מטופלנו.

הפסקה קלה – "רפואה פרטית" אינה מילה גסה. רפואה פרטית היא כל הרפואה שאנו, הציבור, משלמים עליה מכיסנו, באמצעות ביטוחים משלימים, ביטוחי בריאות פרטיים ותשלומים ישירים. אגב, הרפואה הציבורית ממומנת גם היא מכיסנו דרך מס הבריאות.

הרפואה הפרטית צמחה עקב כשלים של הרפואה הציבורית : תורים ארוכים, שירות לא טוב מספיק והעדר משאבים. הרפואה הפרטית היא "גלגל ההצלה" של המערכת הציבורית; היא זו שמפנה מקום במערכת הציבורית לאלו שידם אינה משגת ביטוחים פרטיים. לא זאת בלבד, אלא שהרפואה הפרטית גם קובעת את הסטנדרט הגבוה של הרפואה הציבורית.

פגיעה קשה בבריאות הציבור

הוותיקים שביננו זוכרים היטב את הקושי שבבחירת רופא מנתח ואת רמת השירות במערכת הציבורית לפני שלושים שנים, לפני שהרפואה הפרטית התפתחה וקבעה נורמות של איכות השירות. "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי"...

אדריכלי חוק ההסדרים, משרד הבריאות ומשרד האוצר כנראה לא זוכרים זאת. הם חדורי אמונה שעכשיו הרגע הנכון לחסל את הרפואה הפרטית, ושחיסול זה יציל את מערכת הבריאות הציבורית. הגיע הזמן לאמר את האמת: החוק לא יציל את המערכת הציבורית. בלי מערכת פרטית איתנה יהיו תורים ארוכים יותר בבתי החולים ותהיה פגיעה קשה בבריאות הציבור ובנגישות לטיפולים רפואיים ולמנתחים מובילים.

וחזרה להתחלה: באחד ביולי הציבור לא יוכל יותר לבחור באופן חופשי את הרופא המנתח, והרופאים לא יוכלו עוד לגבות את שכר המנתח עבור ניתוחים שיבצעו. לרופאים זה אולי קצת מעליב ואפילו מהווה "מכה קטנה (או גדולה) בכנף", אבל מי שישלם את מחיר העוולה יהיה אנחנו, ציבור המטופלים (כן, גם הרופאים הם הציבור), שכבר מהשבוע נאלץ לשאת בהוצאות החוק החדש.

בדומה להבטחת האוצר לירידת מחירי הדיור, כך גם ברפואה הקורסת נמצא את עצמנו משלמים יותר ומקבלים פחות. וזוהי רק ההתחלה.

ד"ר יורם וולף הוא מומחה לכירורגיה פלסטית ויו״ר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית