הביטוח לשופטים: אנחנו במאזן אימה, תצילו אותנו
בחברת הביטוח סירבו לפצות את ק' בגין תאונה, אף שתביעתו הייתה צנועה. הסיבה: "הפגיעה במבוטח היא קלת ערך, ולנו יש עמדה עקרונית שמי שנפגע קל אינו זכאי לפיצוי כלשהו". מלבד האבסורד שבטענה, מעניין אם החברה נוקטת באותה שיטה כשמדובר בחוב שחייבים לה? ניחשתם נכון
ק' נפגע בתאונת דרכים. לאחר התאונה החלו כאבים בגב התחתון ובצוואר. ק' פנה לחדר מיון. בתום הבדיקות שוחרר לביתו עם משככי כאבים, הנחיה למנוחה של שלושה ימים והמשך מעקב בקהילה.
חברת הביטוח שומרה ביטחה את רכבו של ק' בביטוח חובה (נזקי גוף). ק' פנה אליה וביקש פיצוי על התאונה. אני עובד כמהנדס מחשבים. כאבי הגב הפריעו לי בעבודתי משום שהיא כרוכה בישיבה. אבל תודה לאל, מיהר ק' והודה ביושר, הכאבים לא נמשכו יותר משבועיים. לכן אני לא מבקש הפסדי שכר. גם לא הוצאות כלשהן. רק פיצוי על כאב וסבל.
בשלב זה החל מיקוח על גובה הפיצוי. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה. המחלוקת הגיעה אל שולחנו של השופט רמי חיימוביץ בבית משפט השלום בתל אביב.
בבית המשפט טענה שומרה כי הפגיעה במבוטח היא קלת ערך בגדר "זוטי דברים". לשומרה יש עמדה עקרונית לפיה מי שנפגע קל אינו זכאי לפיצוי כלשהו.
עמדת שומרה לא הייתה מקובלת על השופט חיימוביץ. החוק ופסיקת בתי המשפט קובעים כי יש לפצות נפגעים גם עבור פגיעות קלות יחסית ואפילו כאלה שאינן גורמות לנכות.
הגישה הזו שעלינו לפצות גם נפגעים קלים, רטן נציג שומרה, קולעת את חברות הביטוח למצוקה. הנפגעים הקלים מנצלים אותה כדי ליצור "מאזן אימה". היא מאלצת אותנו לשלם לנפגעים הקלים "רק כדי להימנע מהוצאות ניהול המשפט הגבוהות". נציג שומרה ביקש מהשופט לעשות מעשה אמיץ ולדחות כליל את תביעתו של ק' כדי להרתיע את הנפגעים הקלים מלהגיש תביעות.
השופט חיימוביץ השיב כי הוא "מתקשה לקבל את הטענה לגבי מצוקתן של חברות הביטוח. המבוטח משלם פרמיות כדי לבטח עצמו ואחרים גם אם מדובר בנזק קל. חזקה על חברת הביטוח כי בעת קביעת הפרמיות תומחרו גם תאונות קלות. ניתן לחשוד שדווקא אותה עמדה "עקרונית" שממאנת לפצות מי שנפגע פגיעות קלות מבלי שהגיש תביעה לבית-המשפט היא שנועדה ליצור "מאזן אימה" מול המבוטחים ולהרתיע נפגעים מקבלת פיצוי שכן נקיטת הליך משפטי מחייבת זמן והוצאות ורבים עשויים לוותר על הפיצוי גם אם נפגעו".
השופט חיימוביץ הוסיף והביע תמיהה על כי שומרה בחרה אדם כמו ק' דווקא כדי לנהל על גבו את מאבקה בנפגעים הקלים. "ק' לא הפריז בתלונותיו ואפילו לא טען להוצאות כלשהן. תמוה אפוא כי דווקא כלפי נפגע זה בחרה שומרה להפנות את תלונותיה ואת טרוניותיה".
בסופו של יום, השופט חיימוביץ קבע כי חברות הביטוח חייבות לפצות גם מבוטחים קלים. השופט פסק לק' פיצויים בסך של ארבעת אלפים וחמש מאות שקל. בנוסף חייב את שומרה בהוצאות משפט בסך אלפיים וחמש מאות שקל.
הביטוח לביהמ"ש: תתחשבו בהתנהגות הטובה שלנו
האם שומרה קיבלה על עצמה בהכנעה את פסק דינו של השופט חיימוביץ? ממש לא. שומרה ניסתה את מזלה וערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בדיון שהתנהל בפני השופטים יצחק ענבר, יהודית שבח ושאול שוחט, חזר נציג שומרה על הטענה שאין לפצות בכלל נפגעי תאונות קלות. נציג שומרה אף בא בטרוניה על הוצאות המשפט בסך אלפיים וחמש מאות שקל שהוטלו על שומרה. שכר הטרחה המקסימלי בתאונות דרכים הוא שלושה עשר אחוז מסכום הפיצויים. לכן השופט חיימוביץ היה רשאי להטיל הוצאות משפט בסך של חמש מאות ושמונים שקל בלבד.
השופטים הודיעו לנציג שומרה כי הטענה שאין לפצות נפגעים קלים היא "טענת סרק שלא היה צריך לטעון אותה. משנטענה, מדוע אי אפשר לחייב בהוצאות שיביעו את מורת הרוח של בית המשפט מכך שעם טענות כאלה לא מנהלים משפט? אנו מציעים לשומרה לחזור בה מן הערעור ובכך להקטין את עלות ההתדיינות".
נציג שומרה הבין את הרמז. הוא הודיע לשופטים שהוא מקבל את המלצתם למחוק את הערעור אבל ביקש להתחשב בהתנהגות הטובה של שומרה. שלושת השופטים דחו את הערעור וחייבו את שומרה בהוצאות משפט בסך שבעת אלפים וחמש מאות שקל.
כאן צפה לה צביעות מטרידה: תאגידי הביטוח מציפים את בתי המשפט בתביעות בסכומים זניחים על נזקי פח. הנה שתי דוגמיות של שומרה עצמה: במקרה אחד היא תבעה וזכתה בסך של שלושת אלפים וחמש מאות שקל מנהג משאית שפגע ברכב המבוטח אצלה. במקרה נוסף זכתה שומרה בתביעה על סך ארבעת אלפים ושש מאות שקל נגד חברת דרך הצפון בטענה שרכב המבוטח בשומרה נפגע עקב התחזוקה הלקויה של כביש 65.
האם מותר לתאגיד ביטוח עתיר רווחים לבקש מבתי המשפט חסינות מפני תביעות של נפגעים קלים בשעה שאותו תאגיד ביטוח עושה שימוש במערכת בתי המשפט כדי לתבוע חובות קטנים?
לפנייה לכתב/ת 
