חביבי הקהל: דיווח מהמחנה הצרפתי
האימון של נבחרת צרפת במתחם המפואר בקליירפונטיין הפך למפגן האהבה של האוהדים שבאו להתחכך באליליהם. אבל עם כל הכבוד ליחס החם, מול איסלנד הם דורשים לא סתם ניצחון – אלא הצגה. צפו בכתבה
בעמק שרבזו, בלב יער ראמבולייה ומעבר לנהר, נשמעה שוב ושוב מילה אחת – "ספקטקל". לא מדובר בתחילתו של סיפור או אגדת ילדים אלא בבסיס האימונים של נבחרת צרפת, שפתחה אתמול את שערי ביתה לאוהדיה, ואלה – מרוצים שהגיעו למעמד אבל רוצים לראות כדורגל טוב יותר – חזרו כל הזמן אחד על דברי השני. הם רוצים ספקטקל, שואו, הצגה.
צרפת הייתה, ועודנה, הפייבוריטית הגדולה לזכייה באליפות אירופה, במיוחד אחרי שקיבלה יריבה נוחה יחסית על הנייר ברבע הגמר ביום ראשון – איסלנד. הצרפתים, בניגוד לנבחרות אחרות בעלות ציפיות כמו ספרד או אנגליה, עדיין פה, אבל למרות שרוב האוהדים מאמינים שהנבחרת שלהם גם תלך עד הסוף נמאס להם מניצחונות דחוקים ולא מרשימים. הם באו לחבק את השחקנים, אבל דורשים הצגה.
בין 500 לאלף אוהדים – תלוי את מי שואלים – הגיעו לקליירפונטיין במטרה להתחכך בכוכבים ולבדוק מקרוב האם ההתפוצצות הולכת להגיע מול איסלנד. הם מאמינים שכן, גם בגלל היריבה. למרות שאיסלנד הראתה את כוחה באליפות, רובם עדיין קוראים לה "אירלנד", שם המדינה שצרפת הדיחה בסיבוב הקודם.
"אנחנו שמחים שאיסלנד ניצחה את אנגליה כי זו יריבה נוחה יותר", אומר אלכסנדר, שהגיע במיוחד מפריז, מרחק פחות משעה מקליירפונטיין. "גם אם עדיין לא הראינו את זה, צרפת היא הנבחרת הטובה ביותר בטורניר והמטרה היא להניף את הגביע. מה אני יודע על איסלנד? לא הרבה. ראיתי את השחיין הצרפתי יאניק אנייל (האלוף האולימפי ב־200 מטר חופשי מלונדון 2012), אומר שאם איסלנד תנצח הוא ישחה מסביב לאי שלהם במים הקפואים".
אנייל וסלבריטאים צרפתים אחרים מורידים מערכה של איסלנד – והציבור מאזין ומפנים. הנושא הזה, העניין הפסיכולוגי במפגש מול יריבה נחותה יותר, מדובר מאוד בצרפת בימים האחרונים. כריסטוף דוגארי, חלוץ העבר של הנבחרת, אמר שההכנה הפסיכולוגית מול איסלנד חשובה יותר מהטקטית. לואיס פרננדז, מאמן נבחרת ישראל לשעבר שמתארח בכל תוכנית טלוויזיה אפשרית, הסביר שאם צרפת תחשוב כמו פייבוריטית המצב יכול להיות גרוע. עמנואל פטי, שהבקיע בניצחון 0:3 על ברזיל בגמר גביע העולם ב־1998, הוסיף שלאיסלנד אין מה להפסיד וזה הכי מסוכן.
"הציבור שמח שמשחקים נגד איסלנד, אבל זה שוב יהיה קשה כי עד עכשיו לא הראינו שהנבחרת משחקת טוב מול קבוצה קטנה שלא נותנת שטח ליריב", אומר דמיאן דוברה, כתב העיתון 'לאקיפ'. "כולם רוצים לראות שערים, ניצחונות קלים, ולא ניצחונות בשיניים כמו שהיה עד עכשיו. הצגה, ספקטקל".
אתה אופטימי יותר ממה שהיית בתחילת הטורניר?
"לגמרי להפך. לפני שהתחיל חשבנו שנהיה טובים יותר. חשבנו שננצח במשחקים בקלות. אבל צרפת יכולה לזכות כי יש לה הגרלה קלה. האמת, אפשר לנצח כי צרפת צריכה לשחק רק שני משחקים 'אמיתיים', בחצי הגמר ובגמר. רק שאנחנו לא בטוחים לגבי ההצגה שמספקים לנו".
"רוח חדשה בנבחרת"
לפחות האימון עצמו היה הצגה. המתחם בקליירפונטיין מרשים, ולא סתם נחשב למודל לחיקוי בכל העולם. לכאן מביאים את השחקנים הצעירים הטובים ביותר מחבל איל־דה־פראנס שבמרכז המדינה, מכל הגילאים, ומכינים אותם לעתיד. יש במתחם לא פחות מ־66 אלף מ"ר של מגרשי כדורגל. לא כל המתחם – רק במגרשים. כמו בית הנבחרות בשפיים, רק טיפל'ה יותר מרשים.
האירוע התחיל במעבר של כל השחקנים בין האוהדים. פטריס אברה חטף טלפונים והציע צילומי סלפי. הוגו לוריס היה – והצרפתים אומרים שכך זה תמיד – המבוקש ביותר בקרב האוהדות. דימיטרי פאייט בהחלט נראה כמו הכוכב החדש שכולם רוצים את חתימתו.
מריאן, אוהדת שהביאה איתה את ששת ילדיה, נדחסה בהמון. לקטן שלה קוראים פול, ובמשך כל הטורניר היא דואגת שילבש רק חולצות של פול פוגבה. ז'אן־באטיסט, אוהד אחר שגדל דרומה יותר, הוא אוהד ליון ולכן ביקש לראות בפעם האחרונה את בלם הקבוצה שלו סמואל אומטיטי, שאתמול סוכמה העברתו לברצלונה. "יש בנבחרת הזאת כוח שלא היה בה פעם", קובע ז'אן־באטיסט. "נבחרת צרפת סבלה מהרבה בעיות חברתיות, אבל יש רוח חדשה וכל המדינה רוצה בהצלחתה. זו הדרך להצליח ולכן אפשר לראות פה את האוהדים".
הסיפור החברתי, שהיה בשיאו עם שביתת השחקנים במונדיאל 2010 ותפס שוב כותרות עם דיבורים על גזענות לפני הטורניר הנוכחי, כבר כמעט ונשכח. קארים בנזמה, אריק קנטונה ואחרים האשימו את דידייה דשאן בכך שאינו מזמן את השחקנים המוסלמים, כשהדוגמה הבולטת היא של חאתם בן־ארפה. דשאן אמר שהוא רוצה שחקנים עם "אופי". מתנגדיו טוענים שאופי אצל דשאן היא מילה נרדפת לגזענות. "כל מי שמלווה את הנבחרת בטורניר רואה שהאווירה מאוד טובה הפעם ואין מה להתעסק בזה", אומר דוברה מל'אקיפ. "השחקנים עושים חיים ביחד והאנשים מתחילים לחזור ולעודד את הנבחרת".
מי שנתן את האות לסיום מעמד הסלפי והחתימות ולתחילת האימון והעידוד מהיציע, הוא דשאן. המאמן עבר בין האוהדים בעצמו, נכנע לחיבוקים, ובשלב מסוים הציץ בשעון והוציא את המשרוקית שסימנה לשחקנים להגיע למרכז המגרש. עוד מעט רבע גמר וצריך להתכונן.
לצרפת יש שתי שאלות פתוחות לקראת המפגש עם איסלנד כיוון ששני שחקנים שלה, הבלם עדיל ראמי והקשר אנגולו קאנטה, מושעים. מי שכנראה יפתח במרכז ההגנה במקום ראמי הוא אומטיטי הצעיר, שיש לא מעט פרשנים ואוהדים שחוששים מחוסר הניסיון שלו. אליאקים מנגאלה, בלם מנצ'סטר סיטי, הוא האפשרות השנייה.
גם במקום קאנטה יש שתי אפשרויות: הצבתו בהרכב של יוהאן קבאיי מקריסטל פאלאס, שחקן שדשאן מאוד מעריך, או שוב לשנות מערך ולשחק עם שני שחקנים בלבד במרכז המגרש.
השינויים של דשאן
שיטת המשחק של דשאן היא נושא שיחה מרכזי. בכל המשחקים עד עכשיו המערך של המאמן לא נראה טוב, אבל אז דשאן עשה שינוי מתבקש וצרפת הצליחה לנצח. מול אלבניה הוא הוציא את גריזמן ופוגבה, שינה את ה־3־3־4 ל־1־3־2־4 עם פאייט מאחורי החלוץ, ושער הניצחון הגיע. נגד רומניה הסיפור היה בדיוק הפוך. הניצחון על אירלנד בשמינית הגמר הגיע עם מעבר של גריזמן לעמדת החלוץ וכוכב אתלטיקו מדריד הביא את הניצחון.
"אנחנו פותחים רע וחייבים לשנות את זה במשחק הקרוב", הודה גריזמן השבוע, וזה מה שהצרפתים מצפים לו: נבחרת שלא רק מנצחת אלא דורסת מהפתיחה, משחקת כדורגל שוטף, מבקיעה יותר משער או שניים במשחק. הם מחכים לזה לפחות עכשיו, מול איסלנד, כיוון שאחרי זה, מול איטליה או גרמניה, המשימה תהיה קשה בהרבה. הם רק רוצים לראות הצגה.
לפנייה לכתב/ת 
