התקווה החדשה: הפריצה של מדיסון קיז
היא מפציצה חבטות במהירות מסחררת, הספיקה לשתף פעולה עם מאטס וילנדר במשך שמונה ימים בלבד לפני שנפרדה ממנו ולפני טורניר ווימבלדון נכנסה בפעם הראשונה בחייה לטופ 10. לא סתם המדורגת תשיעית בעולם מסומנת כיורשת של האחיות וויליאמס. עכשיו היא רק צריכה לקיים את ההבטחה
עד לא מזמן גם בו הכל היה צפוי ומשעמם (סרינה מגיעה לגמר ומנצחת כל יריבה שהיא), אבל הדעיכה האחרונה של האמריקאית טורפת את הקלפים ומותירה מקום לתקווה עבור בנות שחולמות לעשות את הפריצה שלהן, אולי על חשבונה. אחת כזאת היא בת ארצה של סרינה, מדיסון קיז (21).
קיז הפכה לפני יריית הפתיחה בלונדון לאמריקאית הראשונה מאז סרינה ב-1999 שרושמת הופעת בכורה בטופ 10 הנשי, לא עניין מובן אליו לנוכח העובדה שהטניס האמריקאי כבר ידע תקופות זוהרות יותר. בין הגברים ג'ון איסנר, סטיב ג'ונסון, סאם קוורי וג'ק סוק הם חברים די קבועים בין 50 הראשונים בעולם, אבל לא נראים כרגע כמו אלה שיכולים לחזור לעשירייה (במקרה של איסנר) או לפרוץ אליה בסערה בפעם הראשונה (במקרה של סוק). המקום שבו הם נמצאים בנקודת הזמן הנוכחית משקף את היכולות שלהם.
אצל הנשים סלואן סטיבנס נראתה לפרקים כמו אלטרנטיבה מסוימת לעוצמות של סרינה, אבל כמו הרבה שחקניות במעמדה לא הצליחה לשמור על קו ארוך של תוצאות טובות. קוקו ואנדווי, שנחשבת למומחית דשא, נכללת גם היא במועדון האמריקאיות המצומצם שלא כולל את האחיות וויליאמס ושוות מעקב – אבל כבר כמה שנים שהוא לא מתרחב בצורה משמעותית. חוץ מהן יש עוד תשע שחקניות אמריקאיות בטופ 100, אך לא עוד אחת נוספת בטופ 50. לכן הפריצה הנוכחית של קיז - המדורגת תשיעית - ראויה לציון בהקשר הזה.
קיז אולי נהנית בימים האחרונים מדירוג שיא בקריירה, אבל בדומה לבנות ארצה האחרות גם עליה לא עוברת עונה מעניינת מדי עד עכשיו. באליפות אוסטרליה אמנם הגיעה עד שמינית הגמר (נעצרה על-ידי שוואי ז'אנג), במיאמי הפסידה רק לאנג'ליק קרבר ברבע ובגביע הפדרציה הספיקה לנצח את דריה גברילובה, אבל באף טורניר השנה לא עשתה משהו מרשים, לפחות עד חודש מאי.
דווקא על החימר, משטח שקיז פחות אוהבת, התחיל השינוי. היא הגיעה לגמר כל-אמריקאי ראשון מאז 1970 וגרמה לסרינה להזיע לפני שהפסידה לה 7:6, 6:3 ברומא. ברולאן גארוס קיז עברה לראשונה בחייה את הסיבוב השלישי, אבל הייתה יכולה להגיע אפילו יותר רחוק לאור העובדה שנעצרה "רק" אצל קיקי ברטנס. מצד שני, ברטנס הסירה מדרכה יריבות איכותיות מקיז ועשתה קמפיין נהדר שנעצר רק בחצי הגמר, ככה שלא מדובר בהפסד בלתי מתקבל על הדעת.
בזמן שהאלופה בפריז הפסידה את המשחק הראשון שלה על הדשא (בסיבוב הראשון בטורניר מאיורקה), מעין פרומו להפסד המביך ליאנה צפלובה, לקיז המעבר הזה הרגיש בנוח. הדשא הרי מתאים לה כמו כפפה ליד, בין היתר משום שהוא עוזר לה להביא לידי ביטוי את הטניס ההרפתקני והמהירויות שלה בצורה הטובה ביותר. במבחן התוצאה הוא גם עשה לה שירות מצוין רק בעונה שעברה כשהגיעה עד לרבע הגמר בווימבלדון (אז הפסידה רק בתום מותחן לאגניישקה רדוואנסקה).
שנתיים אחרי שזכתה בטורניר איסטבורן – תואר דשא ראשון בקריירה – קיז חזרה לתחרות הכנה נוספת, הפעם בבירמינגהאם, ושוב הייתה לכוכבת העולה שכולם חושבים שהיא יכול להיות. שוב היא הניפה גביע, וכפרס זכתה להופעה ראשונה בעשירייה הראשונה. ההישג הזה הפך אותה באופן אוטומטי לאחד השמות הבולטים לקראת ווימבלדון, בטח לאור חוסר הוודאות האופיינית בצמרת ורצף של סימני שאלה ליד יותר מדי פייבוריטיות על הנייר. רדוואנסקה הרי עפה אחרי משחק אחד מאותו טורניר שבו קיז זכתה, ויקטוריה אזרנקה לא התחרתה מאז שפרשה מהרולאן גארוס וברגע האחרון פרשה מווימבלדון, על מוגורוסה כבר דיברנו וקרבר? תלוי על איזה צד היא תקום.
העניין הוא שגם מקיז אי אפשר לדעת למה בדיוק לצפות. מאז שפרצה לתודעה בחצי הגמר באוסטרליה היא הגיעה רק לעוד רבע גמר אחד בטורניר גראנד-סלאם ובגדול הקריירה שלה מזכירה קצת רכבת הרים ומראה עד כמה מדובר בכישרון מפוספס שלא מבין עדיין מי הוא באמת. גם הרומן הקצרצר עם מאטס וילנדר מעיד על כך; שמונה ימים אחרי שחברה אליו ומינתה אותו למאמנה, השוודי האגדי קיבל ממנה הודעת פרידה מפתיעה והשניים ניתקו קשר.
עוצמה זו לא מילה גסה
עד כמה נקודת הפתיחה שלה הייתה חזקה? בגיל 14 קיז רשמה את הופעתה הראשונה במשחק בסבב ה-WTA. היא הפכה לשחקנית השביעית הכי צעירה שמנצחת משחק בהגרלה ראשית של טורניר והצעירה ביותר מאז מרטינה הינגיס. ב-2014 המשיכה את המגמה עם הזכייה המדוברת באיסטבורן, שהפכה אותה לטניסאית השנייה הכי צעירה שזוכה בתואר WTA. באופן טבעי הציפיות ממנה גדלו בהתאמה, גם אם היא לא עמדה בהן בהצלחה באופן קבוע.
היום היא מקבלת הכוונה מלינדזי דבנפורט (שלא מסוגלת להיות שם לצידה 24 שעות ביממה) ומודרכת בפועל על-ידי תומאס הוגסטדט, שמנסה ללטש אצלה עוד קצת את כל הדברים שווילנדר רצה ולא הספיק כמו חבטת כף היד וההגשה, שני נשקים שמבליטים אותה בנוף הנשי ויכולים להיות אפילו יעילים יותר. בעונה החולפת למשל הפציצה סרב במהירות של 124 מייל, החמישי הכי מהיר בסבב (יחד עם ונוס וויליאמס). לא סתם היא ממוקמת בצמרת בקטגוריות כמו זכייה בנקודות אחרי הגשות וזכייה במשחקוני הגשה.
היא עד כדי-כך עוצמתית מהאחרות שבאליפות צרפת שעברה הייתה חתומה על מכת כף יד במהירות של 78 מייל - הכי מהירה מבין כל הגברים והנשים בטורניר (לנובאק ג'וקוביץ', אגב, הייתה חבטה דומה במהירות של 77 מייל). השחקן המועדף עליה הוא רוג'ר פדרר, עוד אחד שיש לו מה להוכיח בטורניר הקרוב.
את התחרות היא פתחה עם 1:6, 3:6 משכנע, הבטחת המקום באולימפיאדה ומיני-נקמה בלאורה סיגמונד, שהדיחה אותה במהלך השנה מטורניר צ'רלסטון כבר בסיבוב השני ואחר-כך עשתה סנסציה כשזכתה בטורניר שטוטגרט. בסיבוב השני פגשה את קירסטן פליפקנס המסוכנת בעלת משקפי השמש המאיימות, המדורגת 51, שגברה על מוגורוסה במאיורקה (אבל הפסידה לקיז בטורניר מיאמי האחרון) ונחשבת למוקש. זה נגמר ב-4:6, 6:4, 3:6 קשה, בתום דרמה מורטת עצבים.
במערכה האחרונה קיז כבר ברחה ל-0:5, אבל התקשתה לסגור עניין ואיבדה שלושה משחקונים רצופים. בתחילת המשחקון התשיעי, במצב של 0:15 לפליפקנס וכשהיא מריחה דם, קיז שיחררה חבטת העברה מדהימה שנחתה על הקו ולמעשה העבירה את המומנטום צד. הניצחון הזה היה השביעי ברציפות של קיז על דשא וה-14 מתוך 16 האחרונים ובלטה בו במיוחד הנטייה שלה ללכת על הקצה כמעט בכל נקודה, גם אם זה בא על חשבון טניס אחראי. התוצאה היא מאזן ווינרים-טעויות של 28:48, לעומת 8:22 של פליפקנס. בסיבוב השלישי, אגב, כבר מחכה לה אליזה קורנה הצרפתייה במשחק שיתקיים מאוחר יותר היום.
אם אתם שואלים אותה, אין שום דבר שהיא לא יכולה להשיג. הכניסה לטופ 10 היא רק ההתחלה מבחינתה בדרך אל היעד הסופי שלא תמיד שחקניות מסוגה מעזות לומר בקול רם, אבל כדי להגיע אליו גם היא מודה שמצפה לה עדיין דרך ארוכה מאוד. "אני חושבת שאני יכולה להיות ראשונה בעולם", סיפרה לאחרונה, "אני ללא ספק עובדת בשביל זה כל יום. אין אפילו דבר אחד במשחק שלי שאני עושה מושלם לחלוטין ולא צריך להיות טוב יותר". הטיפוס בדרך לפסגה מתחיל עכשיו.
לפנייה לכתב/ת 
