טובעים בים המידע
האם אפשר להתמכר לעודף אינפורמציה? ואולי האינטרנט דווקא מפתח את החשיבה? התשובות מורכבות, וכך גם האתגרים הלא פשוטים שמביא איתו עידן המידע
הסקרנות היא מרכיב חשוב בטבע האנושי. בלעדיה לא יכולנו להתאים את עצמנו ביעילות לסביבה המשתנה בהתמדה. בעידן האינטרנט, כשהמידע זמין לנו בקלות דרך הסמרטפון שנמצא כמעט בכל כיס, האמריקני הממוצע מבלה כמחצית משעות היממה בצריכת מידע, דרך הטלוויזיה, הרדיו, הטלפון או המחשב. אין אם כך פלא שבשנים האחרונות גוברת המודעות לשימוש כפייתי באינטרנט ופסיכולוגים מצביעים על כך שאנו הולכים ומתמכרים לסמרטפונים שלנו.
עוד כתבות מאתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
תאים מהונדסים נגד מחלות אוטואימוניות
השימוש ברשתות ובטלפונים הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו, וקשה להגדיר מתי הוא גולש מעבר לנורמות והופך כפייתי. בריאיון לכתב העת "The New Yorker" ציין ד"ר מרק פוטנצה, פסיכיאטר חוקר מאוניברסיטת ייל, שהקושי להגדיר את ההתמכרות נובעת בעיקר מכך שהאינטרנט אינו אלא מדיום, שדרכו אנו עושים פעולות רבות ומגוונות.
לדוגמה, קשה להבחין בין אנשים שמרבים לקנות באינטרנט, או שגולשים לאתרי הימורים, לבין מי שסובלים מהתמכרות קונבנציונלית לשופינג. עם זאת, לדעת פוטנצה התמכרות עלולה להתפתח גם למדיום האינטרנט עצמו, ולא רק לשימוש ספציפי בו - כלומר, לתחושת החיבור המתמדת ולזרם המידע.
הגמול וההנאה של המידע
אחד המאפיינים הקלאסיים של כל התמכרות הוא עלייה בהפרשת המוליך העצבי דופמין באזורים במוח הקשורים לגמול והנאה. אולם לפי פרופ' קנט ברידג' מאוניברסיטת מישיגן בארה"ב, ההנאה עצמה משחקת תפקיד משני בלבד. בניסויים שעשה בסוף שנות ה-90 מצא ברידג' כי חולדות שפיתחו דיכאון בעקבות טיפול שגרם להפסקה של ייצור הדופמין, עדיין הראו סימנים של הנאה רגעית בעקבות שתיית סוכר, אף שאיבדו את השאיפה לחפש סוכר נוסף בכוחות עצמן.
הממצאים הובילו אותו להסיק שהעלייה בדופמין רק מתווכת את התמריץ לקבל תגמולים חדשים, כך שההתמכרות היא בעצם פעולת החיפוש אחרי התגמול. ובאמת רבים מאיתנו מוצאים את עצמם לפעמים יושבים מול המחשב או הסמארטפון ומזפזפים בלי מטרה בין דפים, אתרים ואפליקציות. עצם הפעולה של החיפוש אחר משהו "חדש" מושכת אותנו לרענן פעם אחר פעם את עמוד הבית שלנו בפייסבוק.
בניסוי אחר, באוניברסיטת קוריאה, בוצעו סריקות מוח למתנדבים מקבוצות גמילה להתמכרות לאינטרנט. נמצא כי בהשוואה לאנשים בריאים חלה אצלם ירידה בביטוי של קולטנים לדופמין באזור המקושר לתגמול. למעשה, התוצאות העידו שהאנשים האלה פחות רגישים בפועל לדופמין, ולדעת החוקרים הם פיתחו התנהגות אופיינית של חיפוש אחר ריגושים כדי לדכא את הצורך הפנימי שלהם בתמריץ לקבלת תגמול.
באנלוגיה להתמכרויות לסמים קונבנציונליים, הרגישות לחומר הנצרך יורדת עם הזמן וגורמת למתמכר לצרוך עוד ועוד סם. עם זאת, נראה כי התגמול של האינפורמציה קשה במיוחד למימוש, שכן לעתים קרובות איננו מסתפקים בידיעה בודדת או בתמונה מצחיקה ברשת, וכך המוח שלנו ממשיך לצרוך יותר ויותר אינפורמציה, בקצב גובר והולך.
מחקרים דומים בנבדקים הסובלים מהתמכרות כבדה לאינטרנט מצאו שינויים מבניים הן בחומר הלבן והאפור בסריקת טומוגרפיה של מוחותיהם. עם זאת, קשה להסיק מכך אם אכן קיים סף של צריכת מידע שמוגדרת פתולוגית וחריגה ועלולה להשפיע על המוח, וגם לא אם השינוי מעיד על התמכרות או שמא על הסתגלות המוח לפעולה החוזרת.
לא עומדים בקצב
מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה בשנת 2008 הראה שצריכת המידע של האדם הממוצע כיום גדולה משמעותית מהיקפה עד לפני כמה עשורים. מבוגר אמריקני ממוצע צורך מדי יום מידע בהיקף השווה לזה של עשרות ספרים, והצמיחה של צריכת המידע עומדת על כשישה אחוזים בשנה.
למעשה, ייתכן שלא רק זמינות המידע שאליו אנו נחשפים עלתה בצורה משמעותית עם השנים, אלא גם קצב ההסתגלות של המוח שלנו לשימוש ההולך וגובר במידע. דוגמה בולטת לשינוי הזה אפשר לראות בסרטים, ובעיקר בסרטי אנימציה, דרך ההבדל בין הסרטים המצוירים הראשונים לאלה של ימינו. בתחילת דרכה של האמנות הזאת, לפני יותר ממאה שנה, היוצרים האמינו שאם המתרחש על המסך יהיה מהיר מדי הצופה יתבלבל ולא יצליח לעקוב אחרי השתלשלות האירועים. לכן הם השתדלו ולהציג כל פעולה 4-3 פעמים בלולאה. כיום הסרטים האלה נראים לנו איטיים מדי, והצופה הממוצע מאבד במהירות את הסבלנות אליהם.
אחת הסוגיות החשובות ביחס לזמינות הגוברת של המידע נוגעת להשפעה שלו על הריכוז שלנו. הסופר ניקולס קר (Carr), שנודע בביקורת שלו כלפי ההשפעות השליליות של הטכנולוגיה על חיינו, מזהיר כי המצב שבו אנו מתרגלים לקבל את כל המידע שאנו רוצים בצורה מיידית וללא דיחוי עלול ליצור אצלנו הפרעות ריכוז ולהשפיע על צורת הלמידה. לדבריו, סביבת האינטרנט אמנם מאפשרת לנו נגישות לאינפורמציה, אולם בשונה מספיגת המידע האטית והעמוקה האופיינית לקריאת ספרים, הקריאה באינטרנט רוויה בהסחות דעת וגורמת לנו לדלג מכותרת לכותרת בלי להתעמק בתוכן ובמשמעות המידע.
בתמיכה לדבריו, אכן יש מחקרים המראים כי סטודנטים שיש להם גישה חופשית לאינטרנט בזמן ההרצאה, נוטים לזכור פחות מהחומר הנלמד, ומבלים חלק ניכר מהזמן בפעילויות שאינן קשורות ללימודים. דוגמה מייצגת אפשר למצוא במחקר בריטי שבדק את ההשפעה של מנוחה קצרה לאחר לימוד מילולי על יכולת הזיכרון. מקצת הנבדקים התבקשו לשחק במשחק מחשב מיד לאחר האזנה לסיפור. תוצאות הניסוי הראו כי הסחת הדעת באמצעות המשחק, באנלוגיה לזפזופ בין אתרים באינטרנט, פגעה באופן ניכר בגיבוש הזיכרון של הנבדקים.
יַלדוּת בעידן המידע
חקר ההשפעה של המחשבים והמידע על המוח עדיין מוגבל, והרבה ממנו מסתמך על ממצאים שנבדקו על מבוגרים, במבט לאחור. במה שנוגע לילדים, המודל השולט הוא זה של הפסיכולוג השוויצי ז'אן פיאז'ה (Piaget), שגרס כי ילדים צריכים לחוות את העולם הסובב אותם כדי ללמוד דברים חדשים. כך למשל, במחקר של אוניברסיטת קליפורניה נבדק הקשר בין אינטראקציה חברתית פנים אל פנים לבין יכולת תפיסה חזותית של רגשות. החוקרים מצאו כי חמישה ימים במחנה טבע מנותק ממסכים, הספיקה כדי לראות שיפור בביצועים החברתיים של ילדים בני 11-12, בהשוואה לחבריהם שבילו את אותו הזמן בחייהם הרגילים. לפיכך, חוקרים חוששים כי היצמדות מוגזמת למסכים עלולה להגביל את האינטראקציה של הילדים עם הסביבה, ולפגוע בכישורים החברתיים שלהם.
למרות החששות, מחקרים רבים מראים ששימוש נכון במולטימדיה דווקא תורם להתפתחות ויכול לשפר מגוון כישורים בכל גיל. לדוגמה במחקר של המכון לחקר המוח באוניברסיטת קליפורניה לוס-אנג'לס, ביקש החוקר, גרי סמול (Small) לבדוק איך המוח משתנה בתגובה לשימוש באינטרנט. הוא בחר שתי קבוצות של מבוגרים: האחת של נבדקים המתורגלים בשימוש במחשבים והאחרת של נבדקים שאינם מיודדים עם טכנולוגיה, וסרק את פעילות המוח שלהם בעת שביצעו מטלות שונות.
החוקרים הופתעו לגלות ששימוש באינטרנט הפעיל מספר רב יותר של אזורים במוח מאשר קריאה פשוטה בספר, בייחוד כאלה שמקושרים לקבלת החלטות וחשיבה מורכבת. יתר על כך, חברי הקבוצה ה"לא מנוסה", שלא הפעילו בהתחלה את האזורים האלה בזמן חיפוש באינטרנט, הגיעו לתוצאות דומות ל"מנוסים" אחרי כמה ימי תרגול.
הסתגלות לשטף המידע
לא כולם נוטים להסכים עם הפרשנות כי לאינטרנט יש השפעה הרסנית על חיינו, ויש כאלה שרואים את השינויים בדפוס החשיבה אצל ילדי "עידן האינפורמציה" כמעין אדפטציה של המוח האנושי לאפשרויות הטכנולוגיות החדשות. במאמר שפורסם ב-2011 בכתב העת Science, בחנו בטסי ספארו (Sparrow) ועמיתיה השלכות של זמינות מידע על הזיכרון. החוקרים הציגו לנבדקים מידע משאלות טריוויה, ובחנו את הזיכרון שלהם, כאשר לחלקם הובטחה האפשרות לקבל גישה לאינפורמציה מאוחר יותר, בדומה למידע שאנו מוצאים בחיפוש יומיומי באינטרנט.
נבדקים שידעו מראש כי לא יוכלו לגשת למקור המידע בעתיד, זכרו את הפרטים טוב הרבה יותר מהנבדקים שציפו למצוא את הנתונים לאחר מכן. יתר על כן, המדענים נדהמו לגלות שכשניתנה לנבדקים אפשרות לשמור את המידע על מחשב, רובם המוחלט נטה לזכור בעיקר היכן שמרו את המידע, ופחות את המידע עצמו.
לדעת החוקרים, השימוש הבלתי פוסק במחשבים ובסמארטפונים הופכים את האינטרנט למעין "כונן זיכרון חיצוני", שאנו משתמשים בו כאילו היה חלק אינטגרלי מהמוח שלנו. על פי הדימוי הזה, המוח בונה לעצמו מנגנון התמודדות עם שטף האינפורמציה שהוא נחשף אליו בזמן גלישה באינטרנט, ובמקום לבזבז משאבים על זכירת פרטים ספציפיים, הוא בוחר להתמקד ביצירת קישורים למקום שממנו יהיה אפשר לשלוף אותם במידת הצורך.
טיב התופעה מעורר שאלות. כך למשל, באחד מאמריו הביקורתיים, משווה ניקולאס קר בין האדפטציה לשימוש באינטרנט, ל"טיילוריזם" - גישה אירגונית השוללת אינדיבידואליות במהותה. לפי ההקבלה הזו אפשר אמנם לומר כי השימוש באינטרנט הופך את האנושות לרשת אחת גדולה של אינפורמציה, שהמשתמשים בה יכולים לשלוף ביעילות את כל המידע שהם חפצים בו, אך בד בבד פוחתת כמות המידע הזמין במוח של כל אחד מאתנו, ולא ברור אם יש לכך השפעות על התבונה ועל יכולת החשיבה העמוקה של הפרט.
זו אינה התקופה הראשונה שזמינות האינפורמציה מעוררת מחלוקת, אשר מתגלה לבסוף כיתרון ולא כבעיה. בכתביו של אפלטון על הדיאלוגים בין סוקרטס לפיידרוס, מתואר חששו של סוקרטס, כי אנשים יתחילו לאבד את הזיכרון שלהם כשהמידע יהיה כתוב. היום ברור למדי שגם הפרט וגם האנושות כולה יצאו נשכרים מהשימוש הרחב במידע כתוב.
יש עוד שאלות פתוחות רבות בקשר להשפעות האינטרנט על המוח שלנו, ונראה שהן מורכבות מכדי לצמצם אותן לשחור ולבן. כמו בכל תחום, עלינו למצוא את שביל הזהב בין שימוש מושכל באינטרנט לשימוש שלילי והורס.
אם בכל זאת אתם מרגישים שחייכם הופכים תלויים בצורה בלתי סבירה בטלפון הסלולרי שלכם, ושאתם מתמכרים למידע קל להשגה, זיכרו שקיימים פתרונות לסיוע בגמילה מעומס המידע, כגון אפליקציות שחוסמות את הגישה לאינטרנט בשעות שבהן אתם נדרשים לגלות פרודוקטיביות גבוהה יותר בעבודה. אם גם זה לא מספיק, אפשר לטפל בבעיה כמו בכל התמכרות אחרת.
הכתבה פורסמה באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
