ריבלין: "ויזל - אחד מגיבוריו של העם היהודי"
נשיא המדינה ספד לחתן פרס נובל לשלום, שהלך לעולמו בגיל 87: "אלי ויזל גילם את נחישות הרוח האנושית, את היכולת לגבור על הרשע הנורא מכל - ולחיות, כנגד כל הסיכויים". נתניהו: "ויזל תרם לניצחונה של הרוח האנושית על פני האכזריות והרוע". הרצוג: "הוא היה מענקי הרוח של הדור וגדול המורים שלו על השואה והגבורה"
פרידה מהאיש ששרד את הנורא מכל ועשה רבות למען ישראל בפרט והעולם בכלל: בישראל נפרדו אמש (מוצאי שבת) מחתן פרס נובל, הסופר אלי ויזל, שהלך לעולמו בגיל 87. ויזל - ניצול שואה - שפעל רבות למען ישראל, בין היתר מול הנשיא האמריקני ברק אובמה.
נשיא המדינה, ראובן ריבלין, ספד: "הלילה אנו נפרדים מאחד מגיבוריו של העם היהודי, נפיל אמיתי של האנושות כולה. אלי ויזל זכרו לברכה גילם את נחישות הרוח האנושית, את היכולת לגבור על הרשע הנורא מכל - ולחיות, כנגד כל הסיכויים. בחייו היה ללוחם כנגד השנאה באשר היא ועבור האדם הנברא בצלם באשר הוא, ולמורה דרך עבור כולנו. מגדולי בניה של האומה היהודית, שנגע בליבות רבים כל כך ועזר לנו לשוב ולהאמין, בסליחה, בחיים ובשליחותו הנצחית של העם היהודי. יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים ובלב העם".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד: "מדינת ישראל והעם היהודי מבכים מרה את פטירתו של אלי ויזל. אלי, אמן המילים, נתן ביטוי באמצעות אישיותו יוצאת הדופן וספריו המרתקים, לניצחונה של הרוח האנושית על פני האכזריות והרוע. באפילת השואה שבה נספו אחינו ואחיותינו - ששת המיליונים – אלי ויזל שימש קרן אור ומופת של אנושיות המאמינה בטוב שבאדם. יצירתו הענפה של אלי אינה משקפת רק את מוראות השואה, אלא מייצגת תקווה ואופטימיות אל מול העלטה של אושוויץ. ירושלים - בירת הנצח של ישראל - סימלה בעיניו את יכולותינו להתרומם מבור תחתיות ולהגיע לפסגות חדשות. אני מודה על הזכות שנתנה לי להכיר את אלי וללמוד ממנו כה רבות".
יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, כתב: "אלי ויזל היה מענקי הרוח של הדור וגדול המורים שלו על השואה והגבורה. כניצול שואה שעבר את הנורא מכל הפכו ספריו, מחקריו, הגותו ופועלו לגלעד רוחני לנספי השואה ולקחיה וכך ייזכרו מדור לדור.
זכיתי להכירו עוד מנעוריי ולשוחח עימו ברבות השנים על ספריו, כולל אלה שעסקו ביהדות בכללותה והשפיעו עלי עמוקות. ספרים אלה הינם טקסטים חשובים ומרתקים ומן הראוי שיילמדו בכל בית ספר בארץ ובעולם. זכרו המבורך ינון לעד כאחד מגדולי העם היהודי לדורותיו".
יו״ר הכנסת, יולי (יואל) אדלשטיין נפרד מאלי ויזל: ״העם היהודי ברחבי העולם נפרד הלילה בצער מאלי ויזל, אחד האישים היהודיים המרכזיים במאה החולפת. ויזל, ניצול אושוויץ וחתן פרס נובל, זכה בצדק להערכה עצומה כמי שהשכיל להאדיר את שמו של העם היהודי וכמי שמתוך הסבל האישי שלו האיר את ייחודו ואת עוצמתו. אני נפרד גם מידיד אישי שאהבתי ולמדתי ממנו רבות. אין ספק כי הגותו ותרומתו האינטלקטואלית והערכית תהדהד עוד שנים רבות. יהי זכרו של איש יקר זה ברוך".
ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, ספד: "זהו ערב עצוב לעם היהודי. רק לפני מספר חודשים היה לי הכבוד העצום להעניק לפרופ' ויזל בניו יורק את עיטור 'אזרח כבוד של ירושלים'. ויזל, ששרד את זוועות השואה, ובמקום להיכנע לייאוש נוכח הרוע והאכזריות להם היה עד בשעתה החשוכה ביותר של האנושות, נשא לאורך כל הדרך מסר של סובלנות ושלום לכל עמי העולם. מפעל יצירתו העצום, המקיף עשרות ספרים וכתבים שונים, הביא לזכייתו בפרס נובל לשלום והפך אותו לנציג הלא רשמי של העם היהודי ושל קהילת ניצולי השואה בפני מנהיגים וראשי מדינות מכל העולם. בטקס המרגש שבו הענקתי לו את האות אמרתי לו שזוהי זכות וגאווה גדולה עבורנו, להביע באמצעות האות את ההוקרה העמוקה וההערכה שירושלים רוחשת לגבורתו האישית, למפעל חייו ולעשייתו הענפה לאורך השנים. אלי ויזל היה שגריר נאמן וידיד אמת של ירושלים, ובפועלו הפגין תמיכה בלתי מתפשרת ושותפות גורל עם היושבים בציון".
אבנר שלו, יו"ר יד ושם, סיפר ל-ynet על ויזל: "אלי בכל מהותו היה בן נאמן לעם היהודי .לאורך כל דרכו הוא עשה ככל יכולתו לחזק את הקיום היהודי ואת היצירה היהודית לאחר השואה. הוא ניצול שואה שלא רק מסר עדות כמו ניצולים אחרים, אלא העמיק באופן שבו הוא מסר את העדות בזכות כושר ההבעה יוצא הדופן, גם בעל פה וגם בכתיבה. הוא הצליח להגיע לכל ציבור - מאזינים צעירים, פוליטיקאים וחוקרים. רבות דובר על האסון של השואה שאירע לעם היהודי, שהוא אירוע קשה ונורא, אבל אלי הדגיש כי השואה נושאת מסר אוניברסלי של ערכים של חברה שהתמוטטו. אלי אמר שהשואה היא אירוע ייחודי, חסר תקדים וצריך לשמש את העולם כדי לחזור ולהיאבק על אותם ערכים יהודים ואוניברסאליים, שהם היסודות המוסריים של הקיום האנושי".
שלו הכיר את ויזל יותר מ-20 שנה, ובין השניים הייתה ידידות עמוקה. "אלי חי מחוץ לישראל אבל היה קשור בכל מאודו לישראל. הוא לא העז אף פעם לבקר באופן פומבי או להטיף מוסר מאחר שהוא לא גר כאן. הוא הכיר באופן אישי את מרבית המנהיגים של ישראל והשמיע דעות, אבל לא בפומבי. כשהציעו לו את משרת הנשיא הוא סרב כי הוא אמר שזה לא ראוי שאדם שלא חי כאן ונושא בעול היום יום יישא את המשרה. אבל הוא עקב יום יום אחרי החברה הישראלית והתהליכים שהיא עוברת, ובעיקר אחרי העוצמה המוסרית של החברה הישראלית. הוא היה שליח חשוב ביותר של העם היהודי. את דבר השליחות הוא נשא כסופר, חוקר, איש מוסר שנפגש עם מנהיגי עולם לעתים מזומנות והעביר את המסר היהודי אוניברסאלי".
לפנייה לכתב/ת 
