בחזרה לחדר של הלל
יממה לאחר שהלל בת ה־13 נרצחה בחדרה, הוא נמלא בקולות ילדים. אחיותיה הקטנות נעטפו בחום ואהבה, חברים ומשחקי יצירה, כדי להקל עליהן את כאבן. ורק כתם דם קטן על מיטתה עדיין מזכיר את מה שאירע, אך אחותה בת הארבע מסרבת שינקו אותו, כי זהו הזיכרון האחרון שנותר לה מהלל
כשהייתה ילדה קטנה החליטה הלל ז"ל שלעולם לא תפגע ביצור חי. "היא אהבה מאוד חיות, תמיד דיברה עליהן וציירה אותן. בגלל זה היא גם בחרה להיות צמחונית", סיפר ביום שישי קרוב משפחתה, יוסף פז. "אני זוכר שלפני כמה זמן היא אפילו הטיפה לבני על צמחונות עד שהשתכנע. השמירה על חיות הייתה עבורה עניין משמעותי מאוד". בחדר העבודה של הלל נותרה מזכרת כואבת: עשרות ציורי החיות שהספיקה לצייר עד שנקטפה בדמי ימיה – החל מקישקושי עיפרון ועד ציורים מיוחדים על קנבס.
כשהייתה הלל ז"ל בת 11, החליטה אמה, רינה, להכין אותה באופן מיוחד לבת המצווה. במהלך אותה שנה הן נפגשו עם 12 נשים משמעותיות ומיוחדות, אחת בכל חודש. בין הנשים הייתה יהודית דסברג, ששכלה את בתה ואת חתנה בפיגוע טרור ב-1996 ומאז היא מגדלת את ילדיהם.
בדרשת בת־המצווה שלה, שעותק ממנה נמצא בחדרה, כתבה הלל: "יהודית דסברג הבינה שאם היא מגדלת את הילדים היא לא יכולה להיות כל הזמן עצובה, אז היא עבדה על להיות שמחה. למדתי ממנה תמיד לראות את חצי הכוס המלאה". מי שיער שכה אכזרי יהיה גורלה של הילדה הטובה, החיובית והזכה הזאת.
מנחמים רבים גדשו את בית המשפחה ביום שישי. בסלון ישבו המבוגרים, בכו, ודיברו על פוליטיקה על נציגי הממשלה והכנסת. אולם בחדר הילדות, החדר שבו נרצחה הלל, ישבו אחיותיה הקטנות עם חברותיהן,
עם מבוגרים שהקפידו לחייך ועם ערימות של צבעים וחומרי יצירה. ניסיון לשדר שהחיים נמשכים.
זה לא יהיה קל. האם סיפרה למנחמים שבאו לבקר שהאחות הקטנה, כנה בת ארבע, גילתה כתם דם קטן שלא נמצא קודם לכן על המיטה של הלל – וביקשה לא לנקות אותו כי זו המזכרת היחידה שנשארה לה ממנה.
לפנייה לכתב/ת 
