"אנשים חשים פחות בודדים עם השירים שלנו"
ג'ונתן דונהיו, סולן מרקורי רב, מדקלם את האל"ף בי"ת במהירות מרשימה ("אני יותר בקיא בקללות ביידיש"), כותב בשנתו שירים על הצד האפל והמואר של החיים ובעיקר מתרגש לקראת הופעתם הרביעית בישראל: "הרבה להקות לא מוכנות להגיע אליכם מסיבות מטופשות. אם שואלים אותי למה אני בא, אני עונה: 'כי אני אוהב את זה, וזה סופי!'". ראיון חלומי
מאז הוציאה הלהקה עוד ארבעה אלבומי אולפן, אחד מהם אינסטרומנטלי. האחרון שבהם, "The Light In You", יצא ב-2015, שבע שנים לאחר קודמו - זמן נצח במונחי תעשיית המוזיקה של היום. "כן, זה זמן ארוך", אומר דונהיו. "אני מכיר להקות שזה היה כל אורך הקריירה שלהן. אנחנו חיים בהרים, הזמן כאן עובר לאט יותר. אין לנו הרבה מגזיני מוזיקה או תחנות רדיו של מוזיקה אלטרנטיבית, כך שאתה לא יודע מה מתרחש בסצנה. פעלנו בתוך המקום השקט שלנו עד שהרגשנו מוכנים. במובן מסויים בילינו חלק מהזמן פשוט בלחיות את חיינו. כשאתה צעיר, קריירת הרוקנ'רול שלך היא כל חייך, אבל עם השנים החיים נספגים ברוקנ'רול, והם קורים לא רק כשאתה בסיבוב הופעות או בהקלטות. זה מה שקורה להרבה להקות שקיימות הרבה שנים ואני בסדר עם זה. הרבה מהשירים באלבום כבר היו קיימים בתוך האדמה, כמו צמח. אם קוטפים שיר מוקדם מדי יהיה לו טעם מר, ואם משאירים אותו יותר מדי זמן באדמה הוא יירקב. נעזרתי באינטואיציה שלי להבין מתי שיר מסוים מוכן להיקטף. אנחנו מבינים שהרבה אנשים שוכחים להקות, מגלים חדשות, ממשיכים הלאה, אבל אני יודע שאם היינו משחררים משהו מוקדם יותר, לא הייתי מסוגל לישון טוב בלילה".
אם חשדתם שפסק הזמן הארוך בין האלבומים מעיד על בלוק יצירתי וחוסר השראה, אפשר להירגע. במהלך התקופה הספיקו דונהיו ושון מקוביאק - שותפו ללהקה הידוע יותר בכינויו גראסהופר - לכתוב חומר לשלושה אלבומים. הפעם עבדו השניים לבד, ללא שותפם הוותיק להרכב ולהפקה דייב פרידמן - מי שעבד גם עם הפליימינג ליפס, MGMT, מוגוואי ורבים אחרים. "גראסהופר מאוד מוכשר בלמצוא את הפנינים הנחבאות בשירים שלא הייתי רואה בעצמי", אומר הזמר. בראיונות מעידים השניים כי הם כמעט ולא מדברים במהלך העבודה באולפן שנמצא בהרי קטסקיל, היכן שהשניים מתגוררים - אלא מקשיבים לשירים ונותנים להם להוביל.
מי שמתגעגע לגיטרות האפיות שאפיינו לא מעט שירים של הלהקה לא ימצא אותם באלבום האחרון. "הרבה מתפקידי הקרנות, הנבל והאבובים הולחנו למעשה על גיטרה", מסביר דונהיו. "החלטנו להשאיר את התווים אבל להחליף את הגיטרה בכלים קלאסיים, זה נשמע לנו יותר מתאים".
אחד המוטיבים השזורים במילות שיריהם של מרקורי רב לאורך השנים הוא תחושה של בדידות ומלנכוליה. "כן, זה משהו שהולך עמי - הצד האפל" אומר דונהיו, שחווה בעברו התמוטטויות עצבים בשנים הפרועות יותר של הלהקה. "אולי זה מה שהתת מודע שלי מנסה להתמודד איתו ולמצוא דרך להגיע החוצה בלילות". הוא מודה שלא פעם חש חוסר ביטחון ופיקפוק ביכולת כתיבת השירים שלו. "גראסהופר נוטה למשוך אותי מהמצבים האלה, אבל לא תמיד אני רואה איך אני יוצא מזה. אני פשוט צריך לסמוך על כך שהמוזיקה והמילים הם האלמנט המדריך. אני צריך להקשיב לשיר. לפעמים זה הרבה יותר חשוב מלהקשיב לכל הקולות האלה שבתוך הראש שלי". בזמן שהוא מדבר על כך, קולו שוקע כאילו עומד להישבר.
האם תגובות מאנשים שהמוזיקה שלכם נוגעת בהם לא מהווים לך נחמה?
"כן, בטח, אבל זה בדרך כלל קורה כשהאלבום כבר מוכן. בזמן שאתה עובד עליו, אין הד. זו רק הדממה, זה רק אתה והפסנתר ועט ונייר. הלוואי וזה לא היה ככה אצלי. אבל לפעמים אתה יכול לראות את האור בוקע מבין הסדקים, וזה בדרך כלל מגיע מאנשים שאף פעם לא פגשת. כשאנחנו יוצאים לסיבוב הופעות אני פתאום מבין שכל האוזניים האלה שמעו את מה שעבר עליי, לא רק השדות והעצים. אני רואה במבט ובחיוך שלהם שגם הם עברו משהו. זה הדם שמפמפם בך בהופעות, זו ההתחדשות, החמצן שמחזיר אותך לחיים כשאתה רואה את כל זה בעיניים של אנשים אחרים. אני אף פעם לא לוקח זאת כמובן מאליו. זה נותן תקווה שאולי תוכל למצוא את דרכך בתוך סופת החול המאובקת. שבסוף היום מישהו אי שם מרגיש פחות בודד אחרי שהוא שומע שירים שלנו. ככה אני הגעתי למוזיקה - הקשבתי ללהקות ופתאום הבנתי שיש עולם שאני כן חלק ממנו, שאני לא לבד על כוכב לכת נטוש".
מנגד, מרקורי רב ידועים גם בשיריהם המרוממים. "Delta Sun Bottleneck Stomp" למשל, הוא אחד השירים המשמחים ביותר שנכתבו אי פעם. "זה הצד השני של המטבע", מסכים דונהיו. "חייב להיות באלאנס. אני לא רוצה להשתמש במוזיקה כעוגן המושך למטה. לפעמים היא נועדה להיות סירת ההצלה. להציל מפני העצב שמבוטא בצורה כה כבדה במילים. לא הכל צללים ואפילה. ישנה נקודה בה אתה נשטף באור, ואני אוהב לחגוג גם את האספקט הזה. האמינו לי", הוא צוחק, "אני מקבל את זה בברכה. לפעמים ככותב אתה מנסה להגביל את הפגיעות שלך. באלבום יש טקסטים ישירים מאוד. אני חושב שבהתחלה ניסיתי לעמוד על המשמר ולהגן על עצמי, אבל בסוף תהליך כתיבת השירים נותרתי עירום לגמרי".
הטבע מהווה מקור השראה גדול עבור היוצר. "הטבע כמטאפורה למה שמתרחש בתוכי ובתוך אנשים אחרים", הוא מסביר, אך אותו הטבע היה דווקא הגורם לאסון שפקד את דונהיו ב-2011, כשביתו נהרס מסופת טורנדו על כל תכולתו. "לרגע אחד באמת הרגשתי נבגד ומבולבל, כשאתה צופה בכל מה שיש לך נסחף בזרם", הוא נזכר. "אבל באיזשהו מקום, זה היה מה שהתרחש בתוכי במובן הפסיכולוגי שיצא החוצה והתבטא ברמה הפיזית. כן, איבדתי הרבה. אבל בסופו של דבר הפכתי לאדם טוב יותר כי הבנתי מה באמת חשוב לי. אתה מגיע להבנה שאתה אינך השלם אלא חלק ממשהו הרבה יותר גדול. כולם צריכים תזכורת לכך מדי פעם ובשבילי היא הגיעה בדמות ההוריקן שלקח את הבית".
לישראל תגיע הלהקה בפעם הרביעית. "ייפי!" הוא צוחק. "תמיד כשיוצא לנו אלבום אנחנו מבקשים שיארגנו לנו הופעה בישראל". נראה שלרוג'ר ווטרס ולחבריו ב-BDS לא היה סיכוי במקרה הזה. "הרבה להקות לא מוכנות להגיע אליכם, מסיבותיהן המטופשות. לאנשים יש את הרעיונות שלהם. חלקם מאוד לא מעודכנים. חלקם בורים. אם שואלים אותי למה אני נוסע לישראל אני מסתכל להם בעיניים ועונה: בגלל שאני אוהב את זה, וזוהי תשובתי הסופית". לדברי הזמר, חברי הלהקה מתרגשים מאוד ומתכוונים לטייל בכל הארץ ולבקר חברים ומשפחה. "אנחנו רוצים להספיק כל כך הרבה ותמיד עוזבים את ישראל מותשים וחסרי שעות שינה".
ג'ונתן דונהיו חגג השנה את יום הולדתו החמישים, וכמו בשיריו, הוא ממשיך להביט בעולם בסקרנות ובפליאה. "יש עוד המון דברים שהייתי רוצה לעשות, אני פשוט לא יודע מה הם. החיים מאוד לא צפויים ואני אוהב את חוסר הוודאות הזה, את ההפתעה והמבוכה. זה חלק מהדם שזורם בעורקיי - ההתרגשות של לא לדעת מה או מי מחכה מעבר לפינה".
