משוגעים, רדו מהעץ. או שלא? / על המהפכה החדשה ב-NBA
איך ייתכן ששחקן שמעולם לא נבחר לאולסטאר, ירוויח יותר ממייקל ג'ורדן וקובי בראיינט? הכיצד סנטר שולי יקבל 16 מיליון דולר בעונה אחת? הליגה הטובה בעולם משנה את פניה וכולם נהנים. חלקם נהנים יותר מדי. על סחרור הכספים הלא נורמלי ב-NBA
לנו כאן אולי חם ומחניק, אבל שם בחוץ, ב-NBA, מתחוללת לה סופה. סופת מזומנים עם כ-2 מיליארד דולר (!!) שסוכמו רק בשלושת הימים האחרונים בחוזים חדשים לעשרות שחקנים עם סכומים בלתי נתפסים. והכל בגלל הטלוויזיה.
באוקטובר 2014 נחמתה העסקה שעתידה לשנות את פני הכדורסל באמריקה, או לפחות את פני הכדורסלנים באמריקה. דיסני וטד וורנר חתמו עם הליגה על חוזה ל-9 שנים החל מפתיחת 2016/17 בסכום של 24 מיליארד דולר. כמעט פי 3 מחוזה הטלוויזיה הקודם.
האימפקט מיידי והוא שובר לרסיסים את אחד המושגים הקדושים ב-NBA – תקרת השכר. התקרה שאמורה להגן על ספורטיביות בליגה, וגם תמשיך לעשות זאת, אבל עם תקרה מתוצרת "פל-קל". גמישה במיוחד. מ-70 מיליון דולר קפצה הקיץ התקרה לאזור ה-94 מיליון. בקיץ הבא זה אמור להיות באזור ה-108-110.
מה זה אומר? מרווח גדול יותר לחוזים, אפשרות לפתות כוכבים ושחקני ביניים ביותר כסף. ואם הבעלים שלך ממש עשיר ולא ממש אכפת לו, כמו דן גילברט מקליבלנד, הוא גם יוכל לחרוג בכמה מיליונים נוספים ולשלם את מס המותרות. ככה, בשביל הג'סטה.
דמגוגיה בדולר
ועכשיו ניגש לתכל'ס. אפשר לגשת אליו בצורה הגיונית, או בצורה דמגוגית. ובכן – דמגוגיה יותר מגניבה.
מייק קונלי (28) הוא שחקן טוב. אפילו טוב מאוד. תשע עונות יציבות כרכז פותח בממפיס עם 13.6 נק' ו-5.6 אס' בקריירה יחד עם קליעה טובה מבחוץ ועם שכר של 10 מיליון בעונה האחרונה. פעם אחת הוא אפילו נבחר לחמישיית ההגנה השנייה של הליגה. יפה. גם מייקל ג'ורדן היה שחקן טוב. אפילו ממש. הוא זכה ב-6 אליפויות ו-5 MVP. וקובי בראיינט? הוא היה הקלע השלישי בטיבו בהיסטוריה בין היתר.
נחשו מי מבין השלושה מרוויח/הרוויח הכי הרבה כסף בשל היותו כדורסלן? ניחשתם נכון, ניחשתם דמגוגי – מייק קונלי, שסיכם על 153 מיליון דולר ל-5 עונות. שזה קצת יותר מ-30 מיליון דולר לעונה.
עכשיו בואו נדבר הגיונית: קונלי אחד הרכזים הטובים והיציבים בליגה. לממפיס יש מקום בתקרת השכר והיא רוצה את קונלי כציר שלה בקו האחורי. לכן עד כמה שזה נשמע מופרך, על פי קיץ 2016 זהו סכום הגיוני. סוג של. זאת אומרת, האם ראוי שהשחקן הכי חשוב שלך ירוויח 27 אחוז מתקרת השכר (כשזו תעלה לאזור ה-110)? התשובה היא כן. האם השחקן הכי חשוב שלך צריך להיות מייק קונלי? זו כבר שאלה אחרת.
כי קונלי הוא רק הסנונית המבשרת על בוא הבוחטות. עוד מעט לברון ג'יימס יחתום על חוזה חדש וישבור שיאי מזומנים (ג'ורדן השיאן עם 33 מיליון ב-97/98), תכף גם קווין דוראנט יחליט לאן הוא הולך והלסת שלנו תיפול. כללי המשחק השתנו. והם השתנו מאוחר מדי, אבל זה סוף סוף קורה.
ב-1998 דירה בישראל עלתה חצי ממה שהיא היום (אל תתפסו אותי במילה. אני לא סוכן נדל"ן). אז מדוע לברון ג'יימס קיבל בשנות השיא שלו כמעט פחות מ-20 מיליון? איך ייתכן שה-MVP של השנתיים האחרונות, סטפן קרי, חתום ל-4 עונות תמורת 40 מיליון בלבד?
בזמן שההכנסות גדלו, השווקים התרחבו והליגה נהייתה מפלצת, תקרת השכר בקושי זזה. אבל הטלוויזיה, יחד עם המאבק העיקש של מנכ"לית ארגון השחקנים מישל רוברטס ("אין אף גוף עסקי בו אדם לא יכול להרוויח על פי כמה שהוא באמת שווה, רק בספורט. זו לא הדרך האמריקנית"), שינו הכל ומגשימים כעת את הדרך האמריקנית ב-NBA.
ומה יהיה עם כספי?
רק שהדרך הזו עלולה להשתבש במספר החלטות לא הגיוניות בעליל. מה שנספר לכם עכשיו זו כבר לא דמגוגיה, אלא סתם הגיון מוזר ותמוה.
יאן מהינמי, הסנטר של אינדיאנה ב-4 העונות האחרונות, הפליא בקריירה שלו עם 5.1 נק', 4.3 ריב' ו-0.7 חסימות למשחק. נחמד. בעונה האחרונה הוא אפילו הפך לשחקן חמישייה לא רע. אבל שום דבר שעשה בקריירה לא מצדיק את העובדה כי לקראת גיל 30 הוא ירוויח 16 מיליון דולר לעונה בוושינגטון ב-4 השנים הקרובות.
גם אין שום היגיון שטימופיי מוזגוב, הסטטיסט הכי גבוה באליפות של קליבלנד ובעצם גם בעונה האחרונה שלה, ירוויח 64 מיליון דולר ב-4 העונות הקרובות בממלכת הסנטרים של פעם אשר נקראת לוס אנג'לס לייקרס (צ'מברליין, קארים, שאקיל, מוזגוב). והסטטיסט הכי נמוך, מת'יו דלאבדובה, יקבל 38(!) מיליון ל-4 עונות במילווקי. ותשאלו את עצמכם מדוע עומרי כספי יקבל 3 מיליון דולר בעונה הקרובה, עם מספרים כמעט זהים ופחות פציעות משל צ'נדלר פארסונס, שיקבל 23 מיליון דולר לעונה בממפיס.
המהפכה הנוכחית התדפקה על חומת ה-NBA שנים ארוכות. זו מהפכה נכונה וראויה למימדים אליה הגיעה הליגה. רק שכמו כל זרם עוצמתי המאיים לשבור חומה גדולה וגבוהה, ברגע נפילת החומה ישרור אי סדר ובלאגן. אבל אל דאגה – עוד מעט הדברים יירגעו, הנהר יזרום בצורה הגיונית בעיניים שלנו. המציאות תתיישר על פי ההגיון, או שההגיון יתיישר על פי המציאות.
