לעומת קונטה ולב, וילמוטס מורה להתעמלות

לבלגיה יש סגל מהנוצצים שהגיעו לאליפות, עמוס בכישרון ובאיכות, אבל הנבחרת של וילמוטס הייתה הכי לא קבוצתית והכי לא מאורגנת, ולא בגלל המרקם האנושי או האיזון.

הפוך, וילמוטס, הפוך(צילום: גטי אימג'ס)

בכל המשחקים נשענה בלגיה רק על יכולת אישית ולא על תבנית, סדר ותוכנית משחק. ההגנה נראתה מפוזרת ולא מתואמת בעוד בהתקפה, בנו בעיקר על הברקות אקראיות של הכוכבים. הדבר הזה הוא אשמתו הישירה של המאמן שעובד בנבחרת מאז 2012 ולא הצליח להטביע בה שום חותם.

ברבע הגמר, שלטה וויילס במשחק בצורה אבסולוטית ברוב המחצית הראשונה והשער הנפלא שכבש ראג'ה נאינגולן הגיע מעמדת הקשר האחורי. הפליא וילמוטס ובמקום לזהות שהשליטה של וויילס נובעת מחוסר הארגון המשווע בנבחרתו ושמדובר בבעיה קבוצתית, חשב שכל הצרות שלו ייפתרו אם יצליח לשתק את הקשר האחורי שממול, ג'ו אלן.

לא הפיק כלום מדור הזהב(צילום: gettyimages)

לצורך כך, הוא הקריב את נאינגולן, הסיט אותו לעמדה מספר 10 וקיווה שזה יעבוד. זה כמובן לא עבד - נסו לדמיין את קרלו אנצ'לוטי מציב את ג'נארו גאטוזו בתפקיד של קאקה במילאן הגדולה - ומעבר לכך, וילמוטס לא הבין שהבעיה בנבחרת רחבה הרבה יותר, שבדלי שלו יש יותר מדי חורים ואצבע אחת לא יכולה לעצור את השיטפון.

וילמוטס קיבל לידיים דור זהב מופלא ומפיק ממנו הרבה כלום. הנה לכם מאמן שמשפיע לרעה על הסגל המעולה שיש לו. לעומתו, כריס קולמן משפיע משמעותית על נבחרת וויילס עוד מטורניר המוקדמות וסוחט את הפוטנציאל שלה עד למקסימום. בכלל, בהשוואה לאנטוניו קונטה וליוגי לב, וילמוטס הוא במקרה הטוב מורה להתעמלות.

יוגי לב. מאמן שלא פוחד לשנות(צילום: גטי אימג'ס)

ואם כבר לב וקונטה, הייתה חוויה לראות עד כמה גרמניה ואיטליה הגיעו מוכנות לקרב הגדול ביניהן. לב שינה את השיטה, עבר למערך זהה לזה האיטלקי (2־5־3) ובכך ניטרל את משחק ההתקפה של הסקוואדרה אזורה לחלוטין ושלח את אוזיל לקווים כדי ליצור יתרון מספרי. הנה לכם מאמן שיודע שמצפה לו קרב מוחות, לא פוחד לשנות ולבסוף גם מנצח במשחק השחמט החכם מול מאמן איטלקי שיטתי.

לב פתח את האליפות עם גצה כחלוץ מדומה, אבל ברגע שהבין שההחלטה הזאת פוגעת במולר (שצריך לידו חלוץ 9) וכפועל יוצא מזיקה ליכולת ההתקפית של גרמניה, ידע לעשות התאמות והכניס את גומז להרכב.

בופון מייצר פחד אצל הבועטים(צילום: גטי אימג'ס)

מנגד, הביקורות על קונטה בכל הקשור לבחירת בועטי הפנדלים היא בעיניי הזויה ולא רצינית. בבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה אין חוקים ואין ערבות לכך שאילו היו בועטים אחרים, הם היו מבקיעים. הייתי מייחס את ההחמצות הרבות בדו־קרב הפנדלים דווקא לשוערים. לראות מולך שתי מפלצות בדמות בופון ונוייר, שניים שמביאים איתם גם יכולת, גם הילה וגם גודל פיזי, זה משהו שמייצר פחד גם אצל בועטים קרי רוח.