סיפור צהוב: נקודות לקראת חצי גמר היורו
מתי כדאי למחוק את הכרטיסים הצהובים. האם למיתוס על "שחקן קר" שמחמיץ פנדל יש ביסוס. ואיך הבדיחות על יוגי לב הפכו למחמאות
ארון ראמזי התרחק מהחברים החוגגים ועבר באיטיות את הדרך שבין היציע העמוס של אוהדי וויילס לאזור הספסל.
עשרות השחקנים ואנשי הצוות הוולשים חגגו עם האוהדים בפינה אחת של המגרש בליל אחרי שניצחו את בלגיה והעפילו לחצי גמר היורו וראמזי, שהצטיין במשחק, והיה דמות מרכזית גם בחגיגות, חיפש את החברים והמשפחה ביציע המכובדים. הוא נעמד, הסתכל עליהם, ודפק עם היד על המצח שלוש פעמים. זה היה ערב קסום עבור וויילס, אבל לא מושלם בשביל ראמזי.
נגיעת יד של קשר ארסנל, במרכז המגרש, הביאה לשליפת כרטיס צהוב לכיוונו, הכרטיס הצהוב השני שלו בטורניר. המשמעות: ראמזי יחמיץ את המשחק הבא מול פורטוגל. גם בן דייויס, מגן טוטנהאם שמציג טורניר מעולה כבלם בנבחרת, ייעדר מהמשחק. יממה לאחר מכן ספג מאטס הומלס את הצהוב השני שלו בצרפת ולא יוכל לעזור לחברים שלו בחצי הגמר.
כרטיסים צהובים הם חלק מהמשחק, והעובדה שצבירה שלהם גוררת עונש היא מכוונת וראויה במטרה לגרום לשחקנים לפחד לקבל כרטיס צהוב, אבל יורו 2016 מוכיח שבאירוע כזה צריך לעשות שינוי. בשלב כזה, משחק אחד לפני הגמר, אנחנו רוצים לראות את הנבחרות בהרכב מלא, זה שהביא אותן למעמד. יש כל מיני תלונות סביב הכדורגל שאנחנו רואים בשבועות האחרונים, חלקן מוצדקות ואחרות פחות, אבל נדמה שנושא הצהובים הוא המכעיס ביותר.
אופ"א שינתה בעבר את החוק כדי שלא יחזור "מקרה פאבל נדבד". הצהובים נמחקים אחרי שלב רבע הגמר כך שאת הגמר עצמו אי־אפשר להפסיד. ועדיין, הרחקה אחרי שני צהובים בחמישה משחקים נראית לא במקום. הסיכוי ששחקן הגנה או קישור אחורי יקבל שני צהובים בשלב הבתים פלוס שני המשחקים הראשונים של הנוק-אאוט פשוט גבוה מדי. איטליה התחילה את המשחק שלשום עם 11 שחקנים שסוחבים צהוב. איסלנד שיחקה אתמול עם 9 כאלה. כל עבירה מביאה ישר לציפייה שבטלוויזיה יופיע הכיתוב "מחמיץ את המשחק הבא".
מה הפתרון? בצרפת מציעים כמה כאלה, כשהמובילים הם מחיקת הכרטיסים הצהובים בתום שלב הבתים או מעבר להשעיה לאחר שלושה כרטיסים. אפשרות נוספת היא השעיה רק אם שחקן קיבל צהוב בשני משחקים רצופים. באופ"א כבר אמרו שיבחנו את הנושא.
קלישאת השחקן הקר
כמה דקות לאחר שראמזי חשף את רגשותיו המעורבים יצא אברם גרנט מהאצטדיון לכיוון אולם העיתונות בליל. לא רחוק ממנו עבר ז'וליאנו בלטי, המגן הברזילאי שהבקיע את שער הניצחון של ברצלונה בגמר ליגת האלופות לפני עשר שנים, והיום פרשן בטלוויזיה הברזילאית. מיד קמו האנשים שהזכירו לגרנט איך הכניס את בלטי במיוחד לפנדלים בגמר מול מנצ'סטר יונייטד כעבור שנתיים. "אנלקה אמר בראיון שהוא היה קר בבעיטה שלו בגמר ולכן החמיץ", אמר גרנט. "אבל הנה, בלטי נכנס הרבה אחריו והבקיע את הפנדל שלו".
בלטי נכנס באותו גמר צ'מפיונס בדקה ה-124, שניות לפני השריקה לבעיטות הכרעה. יממה חלפה ואנטוניו קונטה, המאמן החדש של אותה קבוצה, צ'לסי, הכניס את סימונה זאזה כדי שיעזור בפנדלים. בלטי בעט אז שני וכבש. זאזה בעט שני, החמיץ אחרי מגוון תנועות מוזר במיוחד לכיוון הכדור, והפך למושא ללעג ברשת.
האם הכנסת שחקן רק כדי שיבעט פנדל היא מעשה נכון? "זה תלוי מאוד בשחקן, רק שחקנים עם אופי יכולים להיכנס ברגע האחרון ולשמור על קור רוח", אומר גרנט. המספרים מראים ששחקן שנכנס בחמש הדקות האחרונות של הארכה מבקיע פנדל באחוזים דומים לכל שחקן אחר. הדיבור על האם השחקן "קר", ולכן לא ידייק בבעיטה, פחות רלוונטים. זה קור הרוח, האופי, שמשחק תפקיד. לגרמנים יש לזה מילה, "נרבנסטארקה" — כוח העצבים. הכוח הזה הוא הסיבה שהגרמנים תמיד מנצחים בפנדלים.
האם ההארכה מיותרת?
עוד לפני הפנדלים יש הארכה וההארכות לא עושות שירות טוב לכדורגל בשבוע האחרון. אנחנו תמיד שמחים לקבל עוד חצי שעה של משחק, אבל בניגוד לעבר, הנבחרות מנסות קודם כל לשמור על השער בחצי השעה הנוספת הזו. גם העייפות משחקת תפקיד.
גמר המונדיאל לפני שנתיים אכן הוכרע בהארכה, אבל שימו לב מה קורה ביורו. איטליה וגרמניה לא הבקיעו בהארכה של רבע הגמר. גם במשחק בין פורטוגל לפולין, או בזה של פולין עם שווייץ, לא ראינו כדור ברשת בהארכה. בעצם, השער היחיד שהגיע בין תום 90 הדקות עד לזמן שבו הולכים לפנדלים היה זה של קווארזמה, בניצחון פורטוגל על קרואטיה בשמינית הגמר. השער הזה הגיע בהתקפה מתפרצת בדקה ה-117 ומאמנים חוששים בדיוק משערים בסגנון הזה רגע לפני הסיום.
הארכה אומרת כמעט תמיד גם פנדלים. גם שני המשחקים שנכנסו להארכה ביורו הקודם הגיעו לבעיטות הכרעה. סקר שערך אחד מערוצי הטלוויזיה הצרפתית בין שחקני כדורגל הראה שכמעט כל השחקנים מעדיפים ללכת ישר לפנדלים מאשר לשחק עוד 30 דקות. בדרום אמריקה כבר החליטו לשנות והנושא ודאי ידובר גם באירופה.
הסיכון הטקטי של איטליה
ההתעסקות סביב יוגי לב בחלק הראשון של הטורניר נגעה פחות בעניינים שקשורים לכדורגל ויותר במיקום הידיים שלו. עכשיו, כשגרמניה בחצי הגמר, לב מקבל הרבה מחמאות, בעיקר על השינוי הטקטי שביצע מול איטליה. העניין הטקטי הזה הוא גם המדובר ביותר בכלל באליפות.
וויילס ואיטליה הן שתי הנבחרות המעניינות טקטית ביורו, לפחות עד שהאחרונה הודחה. ושתיהן, שלא במקרה, משחקות עם שלושה בלמים. אחרי שאיטליה הביסה טקטית את ספרד בשמינית הגמר לב החליט "להעתיק" את המערך של קונטה ופתח בעצמו עם שלושה בלמים. בעצם, אם מורידים שחקן מההגנה, אפשר ליצור יתרון מספרי במקום אחר. זה עבד לאיטליה עד המשחק הזה ולב ביטל את היתרון שקונטה השיג קודם לכן.
מדובר בסיכון. משחק עם שלושה בלמים יכול לשבש מאוד את מהלכי היריב, אבל התיאום בין השחקנים קריטי. גרמניה שיחקה ככה רק פעם אחת בהכנה, אבל למזלו של לב יש לו שחקנים סופר-אינטליגנטים, דבר שאפשר לו לבצע את השינוי.
פרשנים ממדינות שונות שהגיעו לצרפת מאמינים שהיורו מוכיח שאם למאמן יש שחקנים בעלי חוכמת משחק ומוסר עבודה גבוה, שווה לנסות את השיטה גם ברמת הקבוצות. גם במונדיאל, בעקבות הצלחה של הולנד וצ'ילה, היה דיבור דומה, אבל המהלך לא צבר תאוצה בליגות שונות. מעניין לראות אם הפעם תהיה לזה המשכיות.
לפנייה לכתב/ת 
