מחקר: מה קורה כשהורים מעירים לילדיהם על המשקל
הורים מעירים לפעמים לילדיהם על ענייני אכילה או משקל מתוך רצון לעזור להם. מחקר חדש מוכיח שהערות כאלו עלולות לגרום לבעיות בדימוי הגוף של הילדים כשהם מתבגרים, ובעיקר אצל הבנות
הורים רבים מתחבטים בצורך שלהם להעיר לילד שלהם על משקלו, על האופן בו הוא לבוש, על האופן בו הוא מדבר ועל האופן בו הוא לועס. הערות כאלה עלולות לבייש את הילד או אף גרוע מזה, הן עלולות להוות טריגר להתפתחות בעיות באכילה ובדימוי הגוף מאידך, ההורים חוששים שאם לא יעירו, אולי הם יפספסו את ההזדמנות לעזור לילד שלהם ואולי אף להציל אותו מבעיות בריאותיות וחברתיות בטווח הרחוק.
מחקר חדש בנושא מציע כמה דרכים להתמודדות, והוא חותם במסקנה אחת ברורה - אסור להעיר לילד על משקלו. המחקר, פורסם בכתב העת Eating & Weight Disorders, מצא שהורים, מתוך רצון להגן ולהיטיב עם ילדיהם, נוטים להעיר להם על משקלם ובאופן זה הם עלולים לגרום פעמים רבות להתנהגויות אכילה לא בריאות, כמו דיאטות קיצוניות, אכילה כפייתית ועוד, ומבלי להתכוון הם דווקא מחזקים אצל הילד שלהם את הסטראוטיפים השליליים על השמנה.
עוד בערוץ הורים:
- אהבה, דיה וטים: שמות נדירים לילדים
- "הורמונים מוטרפים שולטים לי ברגשות"
- ההורים שעבורם כל יום הוא חופש גדול
כאשר מדובר בבנות, יכולות להיות לכך השלכות הרסניות במיוחד שמשפיעות גם שנים בגיל ההתבגרות והבגרות, שכן בנות חשופות למסרים רבים יותר הנוגעים לגוף שלהן. המחקר כלל למעלה מ-500 נשים בגילאי 20-30, אשר נשאלו על דימוי הגוף שלהן וכן נתבקשו להיזכר בתדירות בה הוריהן העירו להן על משקלן. אלו אשר הוריהן העירו להן בתדירות גבוהה העידו על עצמן שהן צריכות לרדת 5-10 קילו, גם אם לא היו בעודף משקל.
עורך המחקר, ד"ר בריאן וונסינק, מנהל מעבדת המזון באוניברסיטת קורנל, כינה את אותם הורים כבעלי 'השפעה מצלקת'. "שאלנו את הנשים באיזו תדירות הוריהן העירו להן, והדבר המדהים שגילינו הוא שההשפעה דומה בין אם העירו להן לעיתים רחוקות או בין אם כל הזמן", אומר ד"ר וונסינק. "הנזק הוא עמוק כך או כך".
בעיות השמנה כתוצאה מהערות
מחקרים נוספים הראו קשר ישיר בין הערות של ההורה לבין עליה בסיכון להשמנת יתר. מחקר גדול שנערך בארה"ב במימון ממשלתי, עקב אחרי 1,000 ילדות בנות עשר. בתחילת המחקר כ-60% מהילדות העידו שאחת מהדמויות המשמעותיות בחייהן (אבא, אמא, אח, אחות מחנך) העירו להן על משקלם וכינו אותן "שמנות מדי". בגיל 19, אלו אשר כונו "שמנות מדי" היו בסבירות גבוהה להשמנת יתר, ללא קשר אם סבלו מבעיות השמנה בגיל עשר או לא, מכיוון שלתגובות בתוך המשפחה יש השפעה גדולה יותר מאשר תגובות מאנשים מחוצה לה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מחקר נוסף הראה שכאשר הורים מעודדים מתבגרים לעשות דיאטה, המתבגרים נמצאים בסבירות גבוהה להיות בעלי דימוי עצמי נמוך, בדיכאון, ולסבול מעודף משקל גם חמש שנים לאחר מכן. כאשר הורים מדברים עם ילדיהם על דיאטות וירידת משקל, הסיכוי שהילדים יפתחו התנהגויות אכילה לא בריאות עולה מאוד והסיכון לפתח התנהגויות אלה יורד כאשר השיחות עם ההורים ממוקדות בריאות ולא משקל. הערות על המשקל יכולות להעביר לילד את המסר ש"ההורה מעריך את הילד על פי המשקל שלו". הילד מפנים זאת ומרגיש לא בסדר, לא ראוי, ולא שווה כבן אדם. התחושה הזאת היא שמובילה בסופו של דבר להתנהגויות אכילה לא טובות, להערכה עצמית נמוכה ולהשמנה.
איך ההורים צריכים להתייחס לעודף משקל של הילדים?
ניתן להשפיע על הרגלי האכילה של הילד מבלי לדבר עליהם. במילים אחרות - לעשות יותר ולדבר פחות, להפוך את הבית לכזה שיקל על הבחירות הבריאותיות של הילד, הן בהיבט התזונתי והן בהיבט הגופני ובעיקר בהיבט הרגשי. וכמובן לדבר כמה שפחות (ועדיף לא בכלל) על משקל. כלומר:
1. תכניסו הביתה בעיקר אוכל בריא, אבל גם קצת אוכל "שטותי" כדי לא לייצר לילד חסך ומכאן להגביר את תשוקתו למזונות אלו.
2. שבו ותיהנו מארוחה משפחתית משותפת (אני אוהבת להשתמש בביטוי המחודש - "יש משיחין בשעת הסעודה")
3. שמשו דוגמה על ידי קיום אורח חיים פעיל, יציאה משותפת לפעילויות ספורט כמו רכיבה על אופניים, טיולים וכו'.
4. שמשו דוגמה גם ביחסכם לגופכם, כלומר, אל תחפשו פגמים במשקלכם, אל תדברו על דיאטות, והכי טוב שגם לא תעשו.
כל המעשים הללו חזקים הרבה יותר ממילים. ובייחוד כשהילד עדיין קטן, אין צורך לקיים שיחות בנושא, אלא רק לשמש דוגמא אישית בבית.וכאשר מדובר בילד גדול, עם עודף משקל, חכו עד אשר הילד ייזום את השיחה על הנושא, והיו שם כדי לתמוך בו כשהוא עושה זאת. אמרו לו שאתם אוהבים אותו ללא קשר למשקל שלו, והתמקדו בדפוסי אכילה נכונה ולא במשקל.
הכותבת היא B.Sc במדעי התזונה, מרכז שפת האכילה
לפנייה לכתב/ת 
