המדינה מזניחה את שיקום הילדים: מחסור חמור במיטות ובכ"א
מספר המיטות הזמינות לשיקום בירידה מתמדת, מחסור בכח אדם מקצועי ומיומן ועול כלכלי שנופל על בני המשפחה שמתלווים לילדים במהלך השיקום - זו תמונת המצב של מוסדות השיקום לילדים שתובא היום לדיון. ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון (כולנו) יו"ר הוועדה לזכויות הילד שהזמינה את הדו"ח: "מדינת ישראל צריכה למזער את הסבל לא להגדילו"
תמונה קשה בוגע למצב מוסדות שיקום לילדים ולנוער בישראל. היום (ב') ייערך דיון בוועדה לזכויות הילד בהשתתפות שר הבריאות, יעקב ליצמן, אודות מרכזי שיקום רפואיים לילדים ונוער באופן כללי ובפריפריה בפרט. הדיון יעסוק במצבם הקשה של המוסדות, בהיעדר כוח אדם מקצועי ובריחוק הגדול של המוסדות הקיימים מהפריפריה.
במסמך שכתבה מחלקת המחקר של הכנסת ומתפרסם לראשונה ב-ynet, עולה כי מספר מיטות האשפוז לשיקום ילדים ונוער במסגרות הללו, הולך וקטן בשנים האחרונות.
בשנת 2014 היו 68 מיטות אשפוז – נמוך ב-34% ממספרן בשנת 2000 (103 מיטות) וב-47% ממספרן בשנת 2005 (129 מיטות). לעומת זאת, בשנים 2000-2013 מספר הילדים ובני הנוער בישראל שנזקקו לשיקום גדל ב-24%.
שלושה מרכזי שיקום בישראל בלבד
בישראל קיימים שלושה מרכזי אשפוז שמתבצע בהם שיקום ילדים ונוער, שניים באזור המרכז ואחד בירושלים.
אחד מהם הוא מרכז שיקום ייעודי לילדים ונוער – בית-החולים אלי"ן בירושלים – ושניים הם מרכזי שיקום כלליים, וניתן בהם טיפול למטרת שיקום, בין היתר לילדים ונוער: בית-החולים השיקומי השייך לבית-החולים שיבא, שיש בו מחלקת שיקום ילדים, ובית-החולים לוינשטיין ברעננה – מרכז לשיקום שיש בו מחלקת ילדים. בנוסף, ניתנים שירותי שיקום לילדים ונוער בכמה מוסדות נוספים בפריפריה בהם ניתן מענה חלקי.
מהדו"ח עולה שריחוק של מוסדות השיקום ממקום המגורים של הילדים ומשפחותיהם, מאלץ את בני המשפחה להוצאות גבוהות על הסעות ועל לינה של מי שמלווים את הילד ולהטיל עליהם מעמסה כלכלית גדולה, דבר העלול לפגוע בפרנסת המשפחה ולהקשות עליה לנהל חיים תקינים.
גורמים הנוגעים בדבר טוענים כי "הפגיעה החמורה יוצרת אפליה ברורה בין מטופלים ומשפחותיהם שמתגוררים בצפון או בדרום לעומת מי שגרים במרכז הארץ". בנוסף מציינים כותבי הדו"ח, שהיו מקרים בהם שוחררו ילדים משיקום בטרם עת רק משום שהמשפחה לא יכולה הייתה להרשות לעצמה ללוות אותם כנדרש.
כותבי הדו"ח מותחים ביקורת חריפה על משרד הבריאות וקופות-החולים שלא ייחדו הגדרה לתחום שיקום ילדים ונוער. "כיום משרד הבריאות רואה בתחום חלק בלתי נפרד מתחום השיקום הכללי, הכולל שיקום מבוגרים", נכתב בדו"ח.
ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון (כולנו) יו"ר הוועדה לזכויות הילד שהזמינה את הדו"ח, אמרה כי "שיקום לעתים קרובות הינו הליך בן שנים ארוכות ולעתים הוא לא נגמר. לא ייתכן שמשפחות יקרסו תחת הרצון לשקם את ילדיהם. לא ייתכן שבמדינת ישראל 2016 לא יהיו מוסדות ורופאים מתאימים.
"לא ייתכן שהורים שילדיהם במצב קשה, לא יוכלו לשהות לצדם וייאלצו לספוג מכות כלכליות קשות או יוותרו בכלל על השיקום, רק כי הם גרים בצפון או בדרום. נדרוש שינוי, מדינת ישראל צריכה למזער את הסבל לא להגדילו".
מחסור חמור בכח אדם מקצועי
נוסף על המחסור במסגרות שיקום לילדים ולנוער באזורי הפריפריה, עולה מהדו"ח כי יש מחסור חמור בכוח-אדם שמומחיותו היא שיקום ילדים ונוער: בישראל יש רק שתי רופאות שהן בעלות מומחיות כפולה ברפואת ילדים וברפואה שיקומית; שאר הרופאים בתחום שיקום הילדים הם מומחים באחד התחומים הללו.
כדי להגדיל את מספר הרופאים שהם בעלי מומחיות כפולה, שוקלים כיום במועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל לפתוח בעבור רופאי ילדים מסלול של תת-התמחות בשיקום. תת-ההתמחות אמורה להימשך כשנתיים וחצי, והיא קצרה מהתמחויות-בסיס נוספות.
גם במקצועות הפרא-רפואיים יש מחסור בכוח-אדם בתחום שיקום ילדים, בעיקר בקלינאי תקשורת ובמרפאים בעיסוק, ובעיקר בפריפריה. גורמים מקצועיים בתחום שיקום הילדים בישראל אמרו שגם פתיחת מרכזי אשפוז נוספים לשיקום ילדים לא תביא תועלת כל עוד יש מצוקת כוח-אדם רפואי וכוח-אדם פרא-רפואי בתחום זה.
שיקום נחשב לתחום מומחיות רפואית העוסק בטיפול בתוצאות השליליות מבחינה תפקודית של מצבי מחלה ופציעה. מטרת השיקום של ילדים ונוער היא לצמצם את המגבלות שלהם למינימום ולאפשר להם תפקוד מקסימלי, כדי שיוכלו לנצל את היכולת שלהם ולהגיע להישגים כילדים וכבוגרים.
לפנייה לכתב/ת 
