ויזל נטמן, מגדל החירות ב-NY הואר בכחול ולבן
ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום, שהלך לעולמו בגיל 87, נקבר בניו יורק. "הוא לחם למען זיכרון ששת המיליונים, ולמען ישראל", מסרה אלמנתו מריון. גורד השחקים במרכז הסחר העולמי הואר בצבעי דגל ישראל לזכרו
מכל העולם הגיעו לחלוק לאלי ויזל כבוד אחרון. יממה לאחר מותו בביתו שבניו יורק בגיל 87, נטמן אתמול (יום א') בעיר זוכה פרס נובל ויזל. "בעלי היה לוחם", אמרה אלמנתו מריון ויזל בהודעה שפרסמה. "הוא לחם למען זיכרון ששת המיליונים שנרצחו בשואה, והוא לחם למען ישראל. הוא לחם ללא הרף למען הקורבנות, ללא הבדל מוצא אתני או אמונה דתית".
טקס האשכבה הפרטי שהתקיים בבית כנסת בשדרה החמישית. מקרן ויזל נמסר כי טקס ציבורי רחב יותר ייערך במועד שיפורסם בהמשך. במקביל, אמש הואר בניין אחת במרכז הסחר העולמי החדש, הידוע בשם "מגדל החירות", בצבעי דגל ישראל, כחול ולבן, לזכרו של ויזל.
"אבי השמיע את קולו בפני נשיאים וראשי ממשלות כשהרגיש כשנושאים שנמצאים על הסדר העולמי מחייבים פעולה", מסר בנו אלישע בהצהרה. "אבל לאלו שהכירו אותו בחייו הפרטיים היה העונג לחוות אדם עדין ומסור שתמיד התעניין באחרים, ושקולו השקט הניע אותם להשתפר. אשמע את קולו בשארית חיי, אקווה ואתפלל שאמשיך להרוויח את האהבה שהוא הראה לי תמיד".
"היום אנחנו מתאבלים על אובדן של אגדה ניו-יורקית, סופר ופעיל זכויות אדם", אמר מושל ניו יורק, אנדרו קומו. "אלי התמודד עם מוות בטוח ועם הזוועות באושוויץ, אך הוא סירב לוותר על הרצון לחיות. אלי השתמש בסיפור האישי שלו כדי להראות לעולם כי ניצחון הרוח האנושית יכולה להתגבר על פני הרשע. הוא הפך זאת לשליחות בחייו. העולם לא יהיה אותו דבר בלעדיו".
גם אייב פוקסמן, לשעבר המנהל הלאומי של הליגה נגד השמצה, וחברו של ויזל, נכח בהלוויה. "אנחנו הניצולים איבדנו את קול הזיכרון. ואני, אישית, איבדתי חבר קרוב ומיוחד", אמר.
ויזל, ניצול השואה שהקדיש את חייו להנצחת השואה ופעל נגד גילויי אנטישמיות וגזענות, הלך לעולמו בשבת. ויזל פעל למען קורבנות מעשי דיכוי בעולם באשר הם. על פועלו נגד גילויי אנטישמיות ונגד גילויי גזענות כלפי קבוצות מיעוט בחברה, ועל תרומתו לקידום זכויות האדם ולחיזוק ערכי הצדק, השוויון והסובלנות בחברה, זכה בפרס נובל לשלום.
ויזל נולד למשפחה דתית אורתודכסית בעיר סיגט בצפון טרנסילבניה ברומניה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נשלחה משפחתו למחנות הריכוז, הוריו ואחותו הקטנה נספו בשואה, בעוד הוא ושתי אחיותיו הגדולות נותרו בחיים. לאחר ששוחרר ממחנה בוכנוולד, עבר לפריז שם למד באוניברסיטת סורבון ועבד כעיתונאי. בשנת 1952 התחיל לעבוד עבור העיתון "ידיעות אחרונות". ב-1956 עבר לארצות הברית ושם קבע את משכנו.
ויזל כתב 47 ספרים, מהם ארבעה העוסקים במישרין בשואת העם היהודי ובסבלן של קהילות נוספות שנרדפו ע"י הנאצים. כמו כן, כתב מאמרים רבים והרצה ברחבי העולם נגד רדיפת עמים, גזעים וקבוצות חלשות בעולם. בשנת 1986
זכה בפרס נובל לשלום כהוקרה על מחויבותו לנושא, והפצתו בכל העולם.
הידיעה על מותו של ויזל הובילה לגל של הספדים מרגשים ממנהיגים ואישי ציבור ברחבי העולם. "אלי היה אחד מקולות המוסר הגדולים של זמננו, ובמובנים רבים, מצפונו של העולם", מסר נשיא ארה"ב ברק אובמה. "אנו מצטרפים להמונים ברחבי העולם אשר מתאבלים על אובדנו ומוקירים תודה על חייו", ספדו ביל והילרי קלינטון. "אלי נשא על כתפיו את ברכת ונטל ההישרדות. הוא נהג לומר כי מספיק אדם אחד בעל יושרה כדי לעשות שינוי, ועבור כה רבים - אלי היה האדם הזה".
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי ויזל "אמן המילים, נתן ביטוי באמצעות אישיותו יוצאת הדופן וספריו המרתקים, לניצחונה של הרוח האנושית על פני האכזריות והרוע. באפילת השואה שבה נספו אחינו ואחיותינו - ששת המיליונים – אלי ויזל שימש קרן אור ומופת של אנושיות המאמינה בטוב שבאדם". נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין כינה את ויזל "אחד מגיבוריו של העם היהודי".
לפנייה לכתב/ת 
