מכבים רעות
קשר מוסלמי שמנשק את סמל המגן דוד כשהוא כובש, שחקנים יהודים שעולים למגרש בכיפה ובציצית, ובעלים שמכר את מועדון הבטקלאן חודשיים בדיוק לפני הפיגוע הרצחני. סיפורה מעורר ההשראה של מכבי פריז מהליגה החמישית בצרפת
בתקופה מתוחה יחסית בין מוסלמים ליהודים בבירת צרפת ובמדינה כולה, מכבי פריז היא סמל לאחווה ולדו־קיום. דוגמה לכך שאפשר גם אחרת. "בשבילי מכבי היא משפחה של כל הדתות", אומר זונזון ל"ידיעות אחרונות". "אני ארבע שנים במכבי והקבוצה היא דוגמה טובה לכל החברה, לכל יהודי, מוסלמי או נוצרי, לכל ילד מאפריקה או ממדינות ערב. זה שיעור חשוב לחיים".
מכבי פריז נוסדה בשנת 1948, יחד עם מדינת ישראל, ובמשך שנים לבשו את המדים שלה רק שחקנים יהודים. השינוי הגיע כשהבעלים, איש עסקים יהודי בשם פסקל ללו, החליט לאחד את הקבוצה עם UJA אלפורטוויל ‑ קבוצה שמגיעה מפרבר דרומית־מזרחית לפריז ‑ במטרה לתפוס את מקומה הגבוה יותר בהיררכיית הכדורגל הצרפתי. שם, בליגה החמישית, נמצאת מכבי פריז גם היום, ארבע שנים מאוחר יותר. אבל אופי הקבוצה השתנה.
הרכב חסר בגלל בר מצווה
בעל הבית נשאר יהודי, ההנהלה מורכבת מיהודים, המדים בצבעים המסורתיים של מכבי והמגן דוד נשאר על החזה, אבל השחקנים, הם מגיעים מרקעים שונים ומדתות שונות. "כיהודי, חשוב לי שיהיו יהודים בקבוצה ושהמסורת שלה תישמר", אומר בעל הבית ללו. "אם לא יהיו בקבוצה יהודים זה כבר לא יעניין אותי. מכבי היא קבוצה של יהודים ועוד שחקנים מכל מקום אפשרי, אבל לא שחקנים אחרים בלי היהודים".
במחלקת הילדים והנוער עדיין יש רוב יהודי. מתוך 500 ילדים בגילאים השונים, כ־300 מגיעים ממשפחות יהודיות וחלקם מופיעים לאימונים ולמשחקים בכיפה ובציצית.
הילדים מכל הדתות משחקים יחד והערבוב הזה הפך את מכבי פריז ללהיט תקשורתי. ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של צרפת, TF1, שידר כתבה על הקבוצה בשעות פריים טיים. בעיתון הגדול לה פריזיאן הוקדש לה לא מזמן עמוד שלם, שמהלל את החיבור בין מוסלמים ליהודים. גם ה-BBC הבריטי שלח צוות להכנת כתבה שפורסמה לפני פתיחת יורו 2016. הנושא הדמוגרפי בצרפת היה בכותרות לקראת המשחקים, ומכבי הובאה כדוגמה שאפשר גם אחרת.
"כשאתה משחק בליגה אמיתית כמו עכשיו, עם חוזים, שאיפות להתקדם למקום גבוה יותר וכל זה, קשה להמשיך עם קבוצה שכוללת רק יהודים", מסביר ללו בן ה־55. "פתאום יש טקס בר מצווה שמונע משחקן להגיע לאימון או שההורים לוקחים את הילדים לישראל. אז המועדון מקבל את כולם, לא משנה מאיפה".
הפגישה עם ללו מתקיימת בביתו שברובע ה־13 של פריז. על השולחן אפשר למצוא תפילין וסידור פתוח, מזכרת מתפילת הבוקר, לצד דפי שחקן שצריכים להישלח להתאחדות לקראת העונה הבאה. "אנחנו, והספורט בכלל, זה סמל לאיך שצריך לחיות בפריז", הוא אומר.
"המצב בעיר לא טוב ומכבי פריז היא דוגמה מצוינת לכך שבסופו של יום כולם רוצים לחיות ביחד", מוסיף ללו. "אנחנו לא משחקים עם מנורה על הראש אבל הקבוצה היא מכבי, הסמל מגן דוד וכולם משחקים עבור הקבוצה. מחוץ למשחקים ולאימונים המוסלמי הולך לצום ברמדאן, היהודי לבית הכנסת, הנוצרי למיסה ‑ כל זה כבר לא בעיה שלי. כשבאים לקבוצה אין פוליטיקה, אין דת וכולם אחים. רוצים לנצח ביחד ולהפסיד ביחד, בדיוק כמו שאנחנו רואים את הנבחרות ביורו".
100 אוהדים במשחקי הבית
בצרפת אין עניין בכדורגל בליגות הנמוכות, כמו למשל באנגליה או בגרמניה. למכבי פריז לא מגיעים אוהדים חדשים וממוצע הצופים במשחקי הבית של הקבוצה הבוגרת הוא בערך 100, כולם יהודים מבוגרים. במחלקה הצעירה יש קהל גדול יותר, שמורכב בעיקר ממשפחות הילדים וחבריהם. כשהשחקנים, לא משנה באיזה גיל, מתאספים לארוחה קבוצתית, הם בוחרים מקום שמתאים לכולם: כשר עבור היהודים או, בשם אחר, חלאל עבור המוסלמים.
אלפורטוויל, האזור שבו שוכן המועדון ומתאמנת הקבוצה, הוא מקום קשוח, כמו כל פרבר של פריז. בעבר זה היה מרכז הקהילה הארמנית בצרפת, וגם היום לחלק מהרחובות יש שמות ארמניים, אבל הקהילה היא ערבוב של הכל מהכל. בעצם כל מי שאין לו מספיק אמצעים לעבור למקום טוב יותר, קרוב למרכז העיר.
קפה בבטקלאן לפני משחקים
מתחם האימונים לא מלהיב והמבנים הסובבים אותו אפורים. לא רחוק ממנו, באלפורטוויל עצמו, נמצא המלון שממנו יצאו לפני כשמונה חודשים הטרוריסטים, לבצע את הפיגוע ליד הסטאד
דה פראנס ובמועדון הבטקלאן. ללו, שהקבוצה שלו שוכנת באותו מקום ממש, היה באופן מדהים גם הבעלים של הבטקלאן, ומכר את המקום חודשיים לפני הפיגוע.
35 שנה החזיק ללו במועדון, יחד עם אחיו ואחותו שעברו להתגורר בישראל. הוא מספר שגם התכנון שלו הוא לעשות עלייה, ואין ספק שהפיגוע היה רגע של משבר כבד. "באופן מוזר, מכרתי את המקום ב־11 בספטמבר והתאריך קיבל משמעות אחרת כשקרה האסון".
על מה שעבר עליו באותו יום טראגי של פיגועים, מספר ללו: "הייתי עם הקבוצה בגוואדלופ. למרות שהיא מחוץ לצרפת, הקבוצות שם משחקות בגביע הצרפתי. העובדים, שאני מכיר את כולם כי רק חודשיים קודם עוד הייתי הבעלים, התחילו להתקשר אליי מתוך המקום ולשאול מה לעשות. הייתה היסטריה ולא קלטתי את הגודל של הדבר. כשהגעתי לשם מאוחר יותר, נשברתי. הכרתי שם את כולם, וגם אנחנו כקבוצה היינו שותים בבטקלאן קפה לפני כל משחק ונוסעים משם למגרש".
מדובר, כמובן, באירוע הטרור הגדול ביותר שידעה צרפת, אבל גם ללא קשר אליו, יהודים לא תמיד מרגישים בנוח בפריז. לא בכל אזור נעים להסתובב, ויש חשד קבוע בין יהודים למוסלמים. לכן, מכבי פריז היא סוג של בועה כה מיוחדת ומעניינת. "מינו אותי לקפטן של מכבי לא בגלל הדת שלי, אלא בזכות מי שאני ככדורגלן", אומר הקשר המוסלמי זונזון, ומוסיף: "ככה זה צריך להיות לא רק בכדורגל אלא בכל דבר אחר בחיים".
לפנייה לכתב/ת 
