גדר קרועה, פחות כוח אדם ומקלטים מוזנחים: עשור ללבנון השנייה וכמעט דבר לא השתנה
בראש הנקרה לוקחים ברצינות את איומי חיזבאללה לפלוש לגליל ולכבוש יישובים - אבל גדר הקיבוץ נידפת ברוח, ולכיתת הכוננות אין תקציב. במקלטים בקריית שמונה "אי אפשר לשהות דקות". ומפעל האמוניה במפרץ חיפה עדיין במקומו. התמונה העגומה של היערכות העורף עשור אחרי
בעשרות יישובי הגדר – אלה ששוכנים מאות ולעתים עשרות מטרים בלבד מהגבול הלבנוני – מרגישים שהמדינה לא דואגת להם. לדבריהם, לא רק שהם סובלים בשנים האחרונות מקיצוצים בלתי פוסקים במה שמכונה "מרכיבי ביטחון", באה הממשלה בחצי השנה האחרונה והפחיתה את הטבות המס שהתושבים שם מקבלים. מתכון בטוח להחלשת האוכלוסייה, קוראים לזה בגליל המערבי. חלק מהטענות על קיצוצים, אגב, מוכחשות על ידי מערכת הביטחון. בשבוע הבא יצוין עשור לפרוץ מלחמת לבנון השנייה, וחזרנו ליישובים מרכזיים בצפון כדי לבדוק אם העורף מוכן למלחמת לבנון שלישית. המסקנה: יש ממה לדאוג.
גדר קלה לפריצה והסוואה מצוינת לחדירה
סיור בקיבוץ ראש הנקרה, המערבי מבין יישובי הגדר, וזה שגובל לא רק בגבול היבשתי אלא גם בזה הימי, מעלה תמונה מדאיגה. בשנים האחרונות חוזר חיזבאללה פעם אחר פעם על הצהרות כי בכוונתו לפלוש – בעת עימות נוסף עם ישראל – לשטח הגליל ולכבוש יישובים. צה"ל מקבל את הגרסה הזו וקצינים בכירים ציינו כי הצבא נערך לאפשרות כזו.
מצפון וממזרח מגנה על ראש הנקרה גדר פשוטה, לעתים קרועה, עקומה, או סתם נידפת ברוח. "כל אבן שנופלת מההר גורמת לעוד קרע או התעקמות של הגדר, כל הצמחייה שצומחת בצמידות גורמת נזקים נוספים", מספר מנהל הקהילה בקיבוץ, שי כהן. "אמור להגיע פעם בשנה קבלן מטעם משרד הביטחון לטפל בצמחייה, אבל בכל פעם זה מאבק שלם להביא אותו".
כהן מספר עוד כי "הגדר זה רק חלק מהמכלול. פתאום הורידו לנו את ההשתתפות בתאורת הביטחון – שמאירה אל מחוץ ליישוב, לא לתוכו – ב-50 אחוז. ביטלו את השומר שהיה בכניסה לקיבוץ ועכשיו התושבים צריכים לשלם על כך מכיסם. אלה דברים בסיסיים ולא לחינם הם כונו מרכיבי ביטחון".
אך הקיצוצים החמורים ביותר הם בנושא כיתת הכוננות של היישוב. באזורים שבהם יש לחימה פעילה נגד טרור, כמו ביהודה ושומרון, מכירים בחשיבותן ובתגובה המהירה שמספקות כיתות הכוננות – אך בצפון רק מקצצים. "יום אחד אני מגלה שלא רק שחברי הכיתות יוצאים לאימונים על חשבון זמנם הפנוי", מספר כהן, "אין גם ימי מילואים שמגבים את הפעילות שלהם. המשמעות היא שאפילו לעשות מטווחים הם לא יכולים כי אין להם ביטוח. נכון לעכשיו, הכיתות האלה לא מתאמנות. אין להם גם שום ציוד. יש נשק ואפוד קל, אבל זהו. אין ציוד קשר, אין פנסים. ציוד בסיסי לא מסופק להם. אם יש היתקלות הם אמורים לתקשר באמצעות הטלפונים האישיים שלהם?"
לקיצוץ בכיתות הכוננות קדם גם שינוי בתקן רכזי הביטחון השוטף (רב"ש) של היישובים. בעבר היו הרב"שים אנשי משטרה עם כלי רכב בעלי מספר משטרתי, תקנים וסמכויות. היום, הפכו הרב"שים לרבש"צים (רכזי ביטחון שוטף צבאיים), האחריות היא צבאית והם כבר אינם בעלי משרה מלאה. בחלק מהיישובים אף נאלצים לשלם לרבש"צים מתקציב הרשות משום שהצבא לא מעביר תקציבים.
"השינוי הזה היה טעות", טוען ראש המועצה האזורית מבואות החרמון, בני בן מובחר. "אני מקווה שלא נשלם עליה. כראש מועצה ותיק אני רואה את הקיצוצים האלה לאורך שנים. לצערי אף גורם, מלבד רח"ל (רשות החירום הלאומית), לא מעביר את התקציבים שנדרשים להכנת היישובים מבחינה ביטחונית. מה אני עושה? אני משנה סדרי עדיפויות בתוך המועצה. לצערי אני נאלץ להעביר תקציבים שהיו מיועדים לספורט, או לשיפוץ מוסדות ציבור, לתחומים הביטחוניים".
בראש הנקרה מאמינים כי כיתת כוננות טובה היא ההגנה הטובה ביותר למתווה של ניסיון כניסה לקיבוץ, לא רק במקרה של "פלישה" אלא גם במקרה של חדירת מחבלים בודדים כפי שכבר אירע בעבר. "הכניסה משטח לבנון לישראל לא מסובכת", אומר עמית אלסר, תושב הקיבוץ, קצין במילואים ויוצא סיירת המעביר בזמנו הפנוי קורסים בהישרדות וסיירוּת לגופים ביטחוניים שונים. "מדרום לבנון לאזור הגבול יורדים שישה ואדיות עמוקים וסבוכים, שדרכם אפשר להגיע אל הגבול בלי להתגלות. לא צריך שום מנהרות. בן אדם שנכנס לסבך לא יתגלה והוא יכול להגיע כך עד לגדר ומעבר לה".
בסיור על כביש המערכת של הקיבוץ מצביע אלסר על הוואדיות הסבוכים המגיעים עד לגדר הקיבוץ וממשיכים ממנה אל שפלת החוף. "מי שמגיע לכאן יכול לבחור ערוץ, ולהגיע או אל הקיבוץ, או ליישובים אחרים כמו בצת ושלומי. כביש המערכת הוא למעשה קו הבלימה של המחבלים האלה – עשרות מטרים מבתים של אזרחים כאן בקיבוץ. זו הנקודה היחידה שבה עוד ניתן לעצור אותם, ומי שיכול לעשות את זה לא הצבא, שלא מכיר מספיק טוב את השטח והוא מסורבל, אלא כיתת כוננות טקטית של הקיבוץ. שלושה-ארבעה אנשים מאומנים, מיומנים ועם כוח האש המתאים. אני אומר לצבא: תנו לנו את הכלים ואנחנו יכולים לעזור ולהציל ככה את המצב בשלב שבו הצבא עדיין לא יכול לפעול".
בעיית המקלטים העתיקה שלא נפתרת
אחד הלקחים שעולים מהמלחמה לפני עשור היה כי התושבים ייאלצו להישאר ימים ואף שבועות במקלטים, לנוכח היקף החימוש שיש לחיזבאללה שרק הולך ומתעצם. ראשי היישובים אומרים כי למרות הדיבורים על פינוי יישובים צמודי גדר במקרה של "מלחמת לבנון שלישית", שתהיה כרוכה בספיגת עשרות אלפי רקטות, עדיין לא הוכנו פקודות לפינוי ובוודאי שהנושא לא נבדק ביישובים עצמם. רק בחודש שעבר, לראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה, נערך תרגול בנושא במועצה האזורית גליל עליון.
עם זאת, לא בכל היישובים והערים באזור ערוכים המקלטים לשהייה ממושכת. ברוב היישובים בוצעה עבודה משמעותית על מקלטים ציבוריים, אולם המקלטים הפרטיים – בעיקר בשכונות וערים שבהן החתך הסוציו-אקונומי של האוכלוסייה נמוך יחסית – המצב עגום.
את הדוגמה לכך אפשר למצוא בבתים משותפים בקריית שמונה, שבהם הדירות נמצאות בבעלות פרטית. בצד הבניין המשותף קיים מקלט עילי גדול המשמש בימים רגילים לפעילות קהילתית. אולם באזור שבו משך ההתרעה קצר ביותר – פחות מחצי דקה – רוב הדיירים לא יוכלו להגיע למקלט המשותף, ובשכונה אומרים כי גם לא נבדק מעולם אם יש בו מקום לכולם.
האלטרנטיבה היא מקלט הבניין שמנותק מחשמל, מים וביוב. למרות שיפוץ שנעשה במקום, הכניסה למקלט היא דרך גרם מדרגות מטונף וחשוך. "יש כאן הצפות, והריחות קשים", אומרת רונית שפיר, דיירת בבניין. "לעתים יש שם חולדות וחתולים, בעלי החיים מתים שם והצחנה עולה בכל הבניין. הבעיה היא שהדירות בבניין בבעלות פרטית, כך שהמקלט לא באחריות של העירייה ולא של עמידר. האנשים פה הם מעוטי יכולת, לרוב קשישים, שלא יכולים להוציא כספים על הסדרת המקלט".
פנינה טייב, דיירת נוספת, מסיירת במקלט ומגלה את האסלה שאינה מחוברת, את הטחב והרטיבות בדרך למקלט. "אני לא חושבת שאפשר להיות פה יותר מכמה דקות, שלא לדבר על ימים ושבועות", היא אומרת.
נקודת אור
אפשר לומר כי התחום שבו נעשה השינוי המשמעותי ביותר מאז המלחמה הוא במיגון בתי החולים. בבית החולים רמב"ם בחיפה נבנה בית חולים תת-קרקעי ענק, ובו מקום למאות מיטות. בנוסף, הוקמו חדרי מיון ומחלקות ממוגנות גם במרכז הרפואי לגליל בנהריה ובבית החולים פוריה בטבריה. במרכז הרפואי זיו בצפת נחנך רק בחודש שעבר מרכז לטיפול בילד, שכולו ממוגן ואליו יועברו בעת חירום מחלקות נוספות מבית החולים. שבוע לאחר מכן נערך בזיו התרגיל הגדול ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה, שכלל תרגול פינוי מחלקות, פגיעה בבית החולים עצמו, ועוד.
ברשויות מבוססות יותר, בראשן חיפה, נעשתה מאז המלחמה עבודת שטח משמעותית בנושא המקלוט וההיערכות למלחמה הבאה. בעיר יש כיום 102 מקלטים ציבוריים המתוחזקים על ידי מחלקה מיוחדת בעירייה, וכיום משפצים 30 מקלטים נוספים. משה לרר, מנהל אגף ההיערכות לשעת חירום, אומר כי אותרו עוד מקלטים במוסדות חינוך שישרתו את האזורים נטולי המקלטים, וכן אותרו חניונים תת-קרקעיים שישמשו לפינוי תושבים מאזורים שנפגעו.
"נכון לעכשיו פער המקלוט בחיפה עומד על 18 אחוז, לעומת 30 אחוז בממוצע כלל-ארצי", אומר לרר. יש עדיין קרוב ל-55 אלף תושבים בעיר ללא פתרון, בעיקר בשכונות הישנות כמו בת גלים, קריית אליעזר, חליסה והדר.
ראש העיר חיפה יונה יהב נזכר בשני אירועים מכוננים מבחינתו במלחמת לבנון השנייה: הפגיעה הראשונה של קטיושה בעיר במדרון ההר סמוך לסטלה מאריס ביומה השני של המלחמה והפגיעה הקטלנית במוסך הרכבת שלושה ימים אחר כך.
"כשהבנתי את הקטלניות שזה יכול לגרום, אמרתי לתושבים שפשוט לא ייצאו מהבתים. העיר הפכה לעיר רפאים, אבל אחרי חצות אפשרנו לפתוח את הסופרים, ואז העיר הייתה מתעוררת לחיים. היום אנחנו ערוכים יותר. חילקנו את העיר לשישה רובעים ולכל אחד מהם יש מרכז שליטה משלו, מתוך הבנה שייתכן שכל אזור יצטרך להסתדר בעצמו. בכל אזור יש גם מרכז פינוי לתושבים שבתיהם נפגעו".
מלבד אמצעי השליטה המקומיים, העירייה הכשירה מרכז ניהול משברים עירוני במקלט בשטח 600 מטר בלב שכונת הדר. במקום יופעלו מחלקות העירייה בחירום, והוא מצויד לא רק במערכות תומכות חיים ליושביו אלא גם ובעיקר – במערכות שליטה וניהול של העיר מרחוק, כולל מערכות תקשורת, מערך מצלמות רבות עוצמה בנקודות אסטרטגיות בעיר ואף רחפן שיכול לשדר למכשירי הטלפון הסלולריים תמונת מצב מאזורים מנותקים.
לדברי יהב, אחת הבעיות המרכזיות היא העובדה שטרם הוחלט ואף טרם נבדק אם מנהרות הכרמל – לכאורה המקלט התת-קרקעי הגדול ביותר במרחב – יכולות לשמש מקלט. "מאז שהמנהרות נפתחו ב-2010 לא נעשתה בדיקה ולא נקבע אם אנשים יכולים להסתתר שם. אם יש מספיק אוויר ל-20 אלף, 10,000 או 5,000 איש ואם ניתן ליצור שם מרחב מוגן. זה דבר שחייבים לטפל בו".
ומה עם מפרץ חיפה, המלא בחומרים כימיים ופטרוכימיים? רק מזל מנע אסון כבד כבר לפני עשר שנים, וכעת מאיים נסראללה להפוך את מכל האמוניה במפרץ לפצצה הגרעינית שלו.
"אני מוטרד, כי אני מאלה שכן מאמינים לנסראללה", אומר יהב. "במלחמה הקודמת פעלנו לסלק את אוניות האמוניה מהמפרץ, לרדד מלאים לא רק באמוניה אלא גם בשאר המפעלים. הייתי רוצה שזה יהיה המצב הקבוע, אנחנו נאבקים על כך, הבעיה שהמומחים וראשי משרדי הממשלה האחרים לא חושבים כמוני, והם אלה שקובעים בעניין ולא אני. לי לא נותר אלא לצעוק".
תגובות
בתגובה על הקיצוצים במרכיבי הביטחון מסרו בדובר צה"ל: "אנו רואים חשיבות רבה בשמירה על ביטחון תושבי הצפון ועושים כל שביכולתנו על מנת להבטיח מעטפת הגנה מלאה ומותאמת לכל יישוב. בסיומה של עבודת מטה רחבה, תקני הרב"שים שקוצצו הוחלפו ברבש"צים וכל התקנים ביישובים הזכאים להם אוישו. בחודש האחרון הוסדר נוהל בנושא אימוני כיתות הכוננות, ועד סוף שנת 2016 יושלם אימון שנתי לכל יישוב על מנת לשמור על כשירות הכיתות".
בצה"ל אמרו בנוגע לתקציב תאורת הביטחון כי "לא חל קיצוץ והתקציב אף גדל משמעותית. לא התקבלו פניות מצד יישובים על מחסור בציוד, ואף מתוכנן רכש נוסף לצורך תגבור הציוד הקיים".
גורמים בתחום אמרו ל-ynet בנוסף כי חוק השמירה מטיל על התושבים להשתתף בתקציב השמירה על היישובים, וכי האחריות לגדר המערכת היא על הרשויות המקומיות.
לפנייה לכתב/ת 
