החיים על פי "גריזו"
מהילדות בספרד, דרך הקושי למצוא קבוצה שתקבל אותו ועד לפתק הקטן ששינה את חייו. מיהו אנטואן גריזמן, הילד שפעם ביקש מכנסיים מזינאדין זידאן והיום הדבר הצרפתי הכי קרוב אליו
27 בנובמבר 2005. ריאל סוסיאדד מארחת את ריאל מדריד במסגרת המחזור ה-13 בליגה הספרדית. זינדין זידאן, בעונתו האחרונה בקריירה, מציל את ה"בלאנקוס" מהפסד כשהוא משווה ל-2:2 בדקה ה-88.
כשזידאן יורד מהמגרש בסיום המשחק ונכנס למנהרה ניגש אליו ילד בן 14, אחד ממחזירי הכדורים של סוסיאדד, שחקן נערים במועדון. מאחר ו"זיזו" כבר החליף את החולצה, הילד מבקש ממנו – בצרפתית – את המכנסיים. זידאן המופתע נעצר לרגע, מהסס, ואז פושט את מכנסיו ומוסר אותם לילד הנרגש. לחדר ההלבשה הוא נכנס בתחתונים.
עשר וחצי שנים לאחר מכן ואותו ילד הוא האליל החדש של הכדורגל הצרפתי. אנטואן גריזמן הוא כרגע מלך השערים של אליפות אירופה ואחד המועמדים לזכות גם בתואר השחקן המצטיין של היורו, בטח אם צרפת תזכה בתואר, בפעם הראשונה אחרי 16 שנה.
ארבעה שערים יש לגריזמן עד עתה בחמשת המשחקים של צרפת ביורו, ובניצחון 2:5 על איסלנד ברבע הגמר, הוא לא רק כבש אלא גם בישל פעמיים. אחד הבישולים היה לדימיטרי פאייט, שבסיום המשחק הרעיף מחמאות על החלוץ של אתלטיקו מדריד. "הכדור שהוא מסר לי היה מתנה. הכי חשוב שאנחנו לא דורכים האחד על האצבעות של השני. זה פשוט תענוג לשתף פעולה עם שחקן באיכות של גריזו".
גריזו?
אכן כן. בזמן האחרון זכה גריזמן לכינוי חדש. חלק מהאוהדים וגם כמה מחבריו לנבחרת, כמו פאייט, קוראים לו "גריזו". כן, זה קיצור נחמד ל"גריזמן", אבל לכולם ברור מהיכן הגיעה ההשראה. מ"זיזו".
חלק מהעיתונאים עדיין מתקשים עם הכינוי הזה. לחלקם נראה מעט מוגזם להשוות את גריזמן לזינדין זידאן, מי שנחשב לגדול שחקני צרפת בכל הזמנים. מי שכבש צמד בניצחון על ברזיל בגמר מונדיאל 1998. הזכייה היחידה של צרפת בגביע העולם.
צריך לומר כאן ועכשיו: אין מה להשוות בין זידאן לגריזמן. הם לא דומים בסגנון המשחק, לא במראה החיצוני, לא בתפקיד על המגרש. זידאן היה קשר התקפי אלגנטי, גבה קומה, עם סטייל מלכותי ומסירות אמנותיות. יחד עם זאת הוא לא היה מהיר במיוחד ולא הבקיע שערים רבים. גריזמן הוא כספית רועמת. הוא נמוך קומה, זריז כשד, לא מפסיק לרוץ כדי לנסות ולאיים על השער, והוא סקורר מלידה. אז כן, מבחינה מקצועית זידאן וגריזמן שונים מאוד. אבל מבחינת התרומה שלהם לנבחרת והחשיבות שלהם, אפשר להבין את ההשוואה.
דימיטרי פאייט היה זה שתפס את העין במשחקים הראשונים של צרפת ביורו, עם השערים הנהדרים שכבש מול רומניה ואלבניה. אבל במשחקים האחרונים אין בכלל ספק מי הוא הכוכב הכי גדול של נבחרת הטריקולר: "גריזו".
הפתק החשוב בחייו
זה בא לידי ביטוי גם מבחינת אהדת הקהל. תחנת הרדיו RTL מקיימת סקרים שבהם היא בודקת את מידת הפופולריות של השחקנים בקרב האוהדים. היום כבר אין ספק: גריזמן מקבל 30 אחוז מסך הקולות והוא כרגע השחקן האהוב ביותר על אוהדי הנבחרת. כמו זידאן בשעתו. מכירות החולצות הן בהתאם.
מה שמדהים בסיפור על גריזמן זו הדרך הלא שגרתית שעשה, עד שהפך לכוכב הצרפתי הכי גדול כיום. כי בעצם הוא כלל לא גדל ככדורגלן בצרפת – אלא בספרד. הוא עזב את צרפת כשהיה בן 13, כאשר אף קבוצה צרפתית לא חשבה שייצא ממנו משהו. כמעט מחצית מחייו הוא חי בספרד והאמת היא שהוא מרגיש יותר ספרדי מאשר צרפתי. כשכבש את שער השיוויון מול אירלנד, מאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל העולם ראו אותו צועק "ואמוס!"
אנטואן גריזמן נולד בעיירה מאקון, כ-40 קילומטרים מליון. הוא התחיל לשחק כדורגל בגיל צעיר ולמרות שהפגין כשרון מרשים, אף אחת מאקדמיות הנוער לא הייתה מוכנה לקבל אותו. "קטן מדי וצנום מדי" אמרו לו ולהוריו ראשי האקדמיות של ליון, סושו, אוקזר וסנט אטיין.
כשהיה בן 13 הוא השתתף במשחק מבחן במדי קבוצת הילדים של מונפלייה בפאריז. מנסה שוב, בפעם המי יודע כמה, להתקבל למועדון מקצועני.
בסיום המשחק ניגש אליו אדם שאותו לא הכיר ונתן לו פיסת נייר מקופלת. "אל תפתח עד שתגיע הביתה", אמר לו האיש. אנטואן הקטן ציית. רק אחרי שהגיע לביתו הציץ בנייר.
הוא הרים טלפון להוריו, אלן ואיזבל, שהיו אז בחופשה בטוניסיה, וסיפר להם: "קיבלתי הזמנה להצטרף לאקדמיה של ריאל סוסיאדד בספרד. אני נוסע".
האדם שזימן אותו היה אריק אולאטס, סקאוט צרפתי של המועדון הבאסקי מסן סבסטיאן. בעוד שבמועדונים הצרפתים חיפשו שחקנים גדולים וחזקים מבחינה פיזית, בספרד חיפשו דווקא את הקטנים והזריזים. כמו צ'אבי ואינייסטה.
אולאטס זימן את גריזמן לשבוע של התרשמות. בכל זאת היה מדובר במועדון במדינה אחרת. אנטואן, שכבר כמעט והתייאש, קפץ על המציאה. אבל זה לא היה פשוט. בכל זאת, היה מדובר במועדון במדינה אחרת. אולאטס הציע לגריזמן שיגור אצלו בבית, בעיירה באיון, בקצה הדרום מערבי של צרפת, ממש מעבר לגבול הספרדי ובמרחק של כ-50 קילומטרים מסן סבסטיאן. כך הוא יוכל ללמוד בצרפת ולהתאמן בספרד.
הבעיה היחידה הייתה שהוריו של אנטואן חששו מהסידור החדש. אבל לאט לאט הם התרגלו, וגם הוא. "היו לילות שלא הפסקתי לבכות", הוא נזכר שנים לאחר מכן. "לא הצלחתי להירדם. בגיל הזה אתה לא באמת מבין מה זה לעזוב את הבית". מאחר וגריזמן מעולם לא שיחק בקבוצה צרפתית, אף אחד בצרפת בעצם לא הכיר אותו, עד שעלה לקבוצת הבוגרים של סוסיאדד. זה קרה בספטמבר 2009 כשהקבוצה הייתה בליגה השנייה.
כמו מסי. בערך
החלוץ הצרפתי הצעיר התחיל להצטיין ולהבקיע ורק אז "גילו" אותו ראשי נבחרת הנוער של צרפת. זו הסיבה שהוא מעולם לא שיחק בנבחרות צרפת עד גיל 15, 16 ו-17. מבחינה זו הסיפור של גריזמן מזכיר את סיפורו של לאו מסי, שמעולם לא שיחק בקבוצת בוגרים בארגנטינה, עבר לספרד כילד ורק כשהיה בן 17 זומן בפעם הראשונה לנבחרת הצעירה, מהסיבה הפשוטה שעד אז אף אחד בארגנטינה לא ידע על קיומו.
חמש שנים שיחק גריזמן בקבוצה הבוגרת של ריאל סוסיאדד וכבש 52 שערים ב-201 משחקים. לפני שנתיים שילמה אתלטיקו מדריד 30 מיליון יורו וצירפה אותו לשורותיה. דייגו סימאונה האמין שגריזמן יהיה שחקן מפתח בקבוצה שלו. אבל אפילו הוא לא האמין עד כמה.
כמו לאורך כל הקריירה שלו, גם כאן ההתחלה לא הייתה פשוטה. גריזמן אמור היה להיות המחליף של דויד וייה בהרכב, כלומר החלוץ הנוסף שמגיע מאחור ומהאגפים כדי לסייע לחלוץ המטרה. בעונת האליפות של אתלטיקו וייה סייע לדייגו קוסטה, וכאשר השניים עזבו, וייה לארה"ב וקוסטה לצ'לסי, הגיעו במקומם מריו מנדז'וקיץ' מבאיירן מינכן, וגריזמן.
השילוב עם מנדז'וקיץ' לא נראה טוב בהתחלה. גריזמן קיבל את ההזדמנויות שלו, אבל איכזב. סימאונה הוריד אותו לא פעם לספסל והציב את ראול גרסיה בהרכב, או אפילו את המכסיקני ראול חימנס או את האיטלקי אלסיו צ'רצ'י. ב-15 המחזורים הראשונים גריזמן הבקיע רק 3 שערים.
לפני משחק החוץ הקשה מול אתלטיק בילבאו, ממנו נעדרו מנדז'וקיץ' וקוקה המורחקים, אמר סימאונה: "הגיע הזמן שגריזמן יהפוך מנער לגבר". המסר עבר מצויין. למרות שבילבאו הובילה במחצית 0:1, גריזמן פשוט התפוצץ במחצית השנייה וכבש שלושער – ראשון בקריירה – בניצחון 1:4.
זה היה הרגע שבו הקריירה של הצרפתי קיבלה תפנית. זה היה הרגע שבו הוא הפך לשחקן שאנחנו רואים כיום: בטוח בעצמו, ממוקד מטרה. זה הרגע שבו הוא הפך מנער לגבר. בחצי השני של העונה הוא כבש לא פחות מ-19 שערים. מאותו רגע הוא הפך לכוכב הגדול של אתלטיקו, ובעונה שזה עתה הסתיימה רשם שיא אישי, 32 שערים ב-54 משחקים.
אבל אלו לא היו רק המספרים, אלא גם האופי הנחוש והיכולת להתעלות במשחקים החשובים. בפברואר הוא הנחיל לאלילו הגדול זידאן את הפסדו הראשון כמאמן ריאל מדריד, שכבש בברנבאו בניצחון 0:1 של אתלטיקו בליגה.
באפריל הוא כבש את הצמד של הקולצ'ונרס בניצחון הגדול 0:2 על ברצלונה ברבע גמר ליגת האלופות ובתחילת מאי הוא הבקיע את שער החוץ המכריע מול באיירן מינכן בחצי גמר הצ'מפיונס.
סיפור הסינדרלה הזה היה אמור להסתיים עם זכייה בליגת האלופות. אבל דווקא במשחק החשוב מכל – ושוב מול זידאן – גריזמן החמיץ מהנקודה הלבנה בתחילת המחצית השנייה ואתלטיקו הפסידה בדו קרב הפנדלים.
למרות זאת סימאונה אומר עליו: "הוא אחד משלושת השחקנים הטובים בעולם". אחד התנאים שהציב "צ'ולו" להנהלת אתלטיקו מדריד, כדי שיסכים להישאר במועדון, היה שגם גריזמן יישאר. וזה לא היה פשוט, מאחר וקבוצות כמו צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד וארסנל התעניינו בו והיו מוכנות לשלם עבורו גם 50 מיליון יורו.
ב-23 ביוני, במהלך היורו, גריזמן חתם על הארכת החוזה שלו באתלטיקו עד 2021. סעיף השחרור שחלו הוקפץ ל-100 מיליון יורו.
הפנדל מאחוריו
גריזמן הצליח לשים מאחוריו את האכזבה הגדולה בגמר ליגת האלופות ולהתמקד במשימה הלאומית – זכייה ראשונה של צרפת ביורו, מאז התואר בו זכו זידאן וחבריו לפני 16 שנה.
גריזמן פתח בהרכב במשחק הראשון מול רומניה, אבל לא היה טוב והוחלף. המאמן דידייה דשאן הפתיע כשהוריד אותו לספסל במשחק השני, מול אלבניה. אנטואן לא אהב את ההחלטה, אבל נשך שפתיים, ואחרי שנכנס כמחליף בדקה ה-68, הבקיע את השער הכל כך חשוב בדקה ה-90.
במשחק השלישי מול שוייץ העלה דשאן מערך של 3-3-4 כשגריזמן פותח באגף הימני של ההתקפה, עם אנדרה-פייר ז'יניאק במרכז וקינגסלי קומאן משמאל. זה לא עבד. צרפת לא הרשימה וסיימה ב-0:0.
במשחק שמינית הגמר מול אירלנד שוב פתח גריזמן בצד ימין, כשהפעם אוליבייה ז'ירו במרכז ודימיטרי פאייט בשמאל. המחצית הראשונה לא הייתה טובה ואירלנד הוליכה 0:1. לא לגמרי ברור מה קרה בחדר ההלבשה בהפסקה, אבל כולם מודים שהיו שם צעקות. השמועות טוענות כי השחקנים הם אלו שדרשו מדשאן לשנות את השיטה, להעביר את גריזמן לשחק באמצע, מאחורי ז'ירו.
גריזמן עצמו רמז על כך כשאמר: "בהפסקה אמרנו דברים האחד לשני, בעיקר שאנחנו צריכים להתחיל להזיז את התחת. כי אם לא, היינו כולנו נראים כמו אידיוטים".
השינוי הטקטי היה דרמטי. צרפת נראתה מצויין, המשחק שטף. בתוך רבע שעה גריזמן כבש צמד והוליך את צרפת לניצחון גדול ועלייה לרבע הגמר.
עכשיו לא היה בכלל ספק מה התפקוד האופטימלי שלו: בדיוק כמו באתלטיקו מדריד. כלומר החלוץ המצטרף, המהיר, הנייד, שמשתף פעולה עם חלוץ החוד הגדול, שיכול להוריד לו כדורים.
וככה בדיוק זה עבד מול איסלנד. צרפת עברה לשחק במערך של 1-3-2-4, כאשר לגריזמן יש את חופש הפעולה לפעול מאחורי ז'ירו ולהגיח כל העת כדי ליצור מצבים לחבריו ולאיים בעצמו על השער.
במידה מסויימת גריזמן מזכיר את תומאס מולר ביכולת שלו לאתר את השטחים המתים בהתקפה. רק שמולר בינתיים איבד את הכיוון ביורו הזה, בעוד שגריזמן רק עולה ופורח. והנה הם עומדים להיפגש פנים אל פנים ביום חמישי בסטאד ולודרום במארסיי, בקרב על הכרטיס לגמר היורו.
לכולם ברור שחצי הגמר מול גרמניה יהיה סיפור קשה הרבה יותר מאשר המשחק מול איסלנד. אולם אחרי שניצח במדי אתלטיקו את באיירן מינכן וכבש מול מנואל נוייר, גריזמן בטוח בעצמו שיצליח לסחוף את צרפת אל הגמר הגדול. כמו מישל פלאטני ב-1984 וכמו זינדין זידאן ב-2000. כן, במחזוריות של 16 שנה.
ואם וכאשר זה יקרה, אף אחד כבר לא ירים גבה כשישמע את דברי השבח ל"גריזו". ואולי גם יהיה שם איזה נער, מחזיר כדורים, שיבקש ממנו את המכנסיים למזכרת.
לפנייה לכתב/ת 
