פסטיבל Open'er: סקס, פולין ורוקנ'רול
הוא לא נוצץ כמו גלסטונברי או פופולרי כמו פרימוורה, אבל Open'er הפולני התגלה כפסטיבל רוק סקסי עם ליין-אפ לוהט. אז איך קרה שדווקא הצ'ילי פפרס איכזבו ולמה הקהל הישראלי צריך לצפות בהופעה של טיים אימפלה בשבוע הבא?
הלהקה שנתנה השנה את יריית הפתיחה של הפסטיבל הייתה לאסט שאדו פאפטס, הרכב הצד של אלכס טרנר מארקטיק מאנקיז. אבל מה שהלהקה הזאת הוכיחה לאורך כל ההופעה הוא שמדובר הרבה יותר מאיזשהו פרויקט צדדי. זה לגמרי הדבר האמיתי.
טרנר ושותפו ללהקה מיילס קיין יצאו לסיבוב הופעות בלי הצלע השלישית של ההרכב (ג'יימס פורד, המתופף והמפיק), אבל חמושים בטונות של אנרגיה אחרי שהוציאו השנה את אלבומם השני והמצוין "Everything You've Come to Expect" אחרי כמה שנים של תרדמת. על הבמה מצטרף אליהם הרכב מורחב שכולל רביעיית כלי מיתר.
להקה אחת עם שני פרונטמנים יכולה להיות אסון, אבל הדינמיקה בין טרנר וקיין פשוט מעולה. פעם טרנר מוביל את ההרכב ופעם קיין, לפעמים הם גם שרים ביחד וזה נשמע ונראה מעולה. שניהם פרפורמרים מצוינים, בעיקר טרנר שלא סובל מחוסר בביטחון עצמי. הוא רוקד, עושה תנועות מוזרות, מפלרטט עם הקהל ומרשה לעצמו לעשות כמעט הכל על הבמה.
עם כל הכבוד למוזיקה המצוינת של הפאפטס, שיא ההופעה היה דווקא גרסת כיסוי ל-"Moonage Daydream" של דיוויד בואי שהלך לעולמו השנה. מגרונו של טרנר השיר נשמע מקורי וטרי, כאילו לא מדובר ביצירה בת 45 שנה אלא נאמבר שהוא עצמו כתב ממש לאחרונה. הקהל מריע לטרנר שיורד מהבמה, חוזר עם כוסית משקה ומודה לקהל בדרכו החיננית - "Fuck you very much". הקהל באקסטזה. אחר כך הוא חוזר עוד כמה פעמים על שורת הפתיחה של בואי, כמי שיודע שזה היה השיא של הערב.
ואכן, איך שההופעה מסתיימת מתחיל מבול ואלפי פולנים רצים בבת אחת לבמת האוהל, במרחק של כמה מאות מטרים, שם בדיוק מתחילה ההופעה של פי ג'יי הארווי. היא מופיעה עם הרכב גברי, כולם כולל היא לבושים בשחור, עם עיבודים עמוסים בכלי נשיפה ופרקשן. בלי יותר מדי דיבורים, היא נותנת הופעה תיאטרלית ומאופקת שנראית ונשמעת מדהים.
אחרי ההופעה של הארווי עולה לבמה המרכזית אישה מרשימה לא פחות, פלורנס וולש, עם להקתה פלורנס אנד דה מאשין. המכונה של פלורנס עושה את העבודה ונותנת לפסטיבל בדיוק את זריקת הפופ שהוא היה זקוק לה, עם להיטי ענק כמו "You've Got the Love" ,"Ship to Wreck" ,"Delilah" ,"Shake it Out ועוד. בהופעה חיה הם נשמעים עוד יותר טוב מאשר ברדיו.
עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:
קווין ואדם למברט בהופעה: כמעט כמו בתקופת מרקורי
אליס קופר בהופעה: אליס בארץ הקלישאות
פלורנס הג'ינג'ית מחליקה על הבמה הרטובה על השיר הראשון. אבל זה לא מפריע לה לרוץ אחר כך במשך כל ההופעה עם החליפה הוורודה שלה, לרקוד ולהסתובב סביב עצמה בצורה שלא הייתה מביישת את מיק ג'אגר. האמת שזה קצת מפחיד לראות אותה משתוללת ככה. בדיקה ברשת אחרי ההופעה מעלה שבשנה שעברה היא שברה את הרגל כשנפלה על הבמה. הפעם, לשמחתנו, זה לא קרה.
בשיר "How Big, How Blue, How Beautiful" פלורנס מבקשת מהקהל לעזוב לרגע את הסמארטפונים כדי להרגיש את הרגע. "ואל תהיו אלה שעומדים מהצד ומצלמים את כל השאר עומדים בלי הטלפון הסלולרי שלהם", היא מוסיפה, "אני רואה אתכם וזה מבאס אותי!".
חצי שעה אחרי חצות, אחרי שניגבו מהבמה את הזיעה של פלורנס, עולה טיים אימפלה, ותוך כמה דקות הם כבר מקפיצים את הקהל עם הלהיט "Let it Happen". אבל משהו מרגיש לא בסדר. הסולן קווין פארקר צרוד, כמעט בלי קול. אחרי כמה שירים הוא מתוודה: "אני חולה וכמעט ביטלתי את ההופעה היום, אבל הצוות הרפואי של הפסטיבל הציל את המצב".
Chili Peppers, I love you but you're bringing me down
היום השני של הפסטיבל הוא העמוס ביותר, כנראה בגלל כמות הקהל הגדולה שהגיעה לראות את רד הוט צ'ילי פפרס. בערב תתמודד הנבחרת הפולנית מול פורטוגל ברבע גמר היורו, והמשחק ישודר על גבי מסך ענק במתחם הפסטיבל. בינתיים, Foals הבריטים מכניסים את הקהל לאווירה עם הרוק הקצבי שלהם. גם אותם, כמו את האימפלות, תוכלו לראות בקרוב על הבמה הישראלית.
עם רפרטואר של יותר מ-30 שנה ואינספור להיטים, ההופעה של הצ'ילי פפרס יכלה להיות השיא של הפסטיבל. אבל זאת הייתה אכזבה. הגיטריסט הנוכחי של הלהקה, ג'וש קלינגהופר, חלש משמעותית לעומת קודמיו, הסאונד היה הגרוע ביותר ששמעתי בפסטיבל והסולן אנתוני קידיס היה נוכח-נעדר.
העובדה שפלי היה היחיד שתקשר עם הקהל והפגין את היכולת המוזיקלית המרשימה ביותר על הבמה גרמה לתחושה שהוא בעצם הפרונטמן של הלהקה ושקידיס פשוט לא הגיע למסיבה של עצמו. רק לקראת סוף ההופעה הוא קצת משתחרר, מוריד חולצה ורוקד על הבמה. בנוסף לכל, הפפרס ירדו בלי לבצע כמה מהשירים הגדולים שלהם, כמו "Under The Bridge" המתבקש, או "Scar Tissue" ו-"Aeroplane". חבל, אבל הקהל הפולני נראה די מרוצה.
לצ'ילי פפרס יש לא מעט ללמוד מ-LCD סאונדסיסטם שעלתה על הבמה 24 שעות אחריהם. נכון, מדובר בשתי להקות שונות לחלוטין, ונכון, למנהיג הלהקה ג'יימס מרפי אין רבע מהכריזמה של קידיס או פלי. ובכל זאת, הוא היה שם על הבמה ונתן אלף אחוז מעצמו בכל רגע נתון. והסאונד? הוא היה מהטובים ששמעתי אי פעם בהופעה.
לא חייבים להכיר בעל פה את השירים של LCD בשביל ליהנות מההופעה שלהם. הגרוב שלהם, המוזיקליות המרשימה והנוכחות של מרפי - פרונטמן ביישן אבל כובש - יכניסו אתכם מהר לאווירה. רגע אחרי ש-"You Wanted a Hit" מתחיל, כל הקהל כבר מצטרף לשורת המפתח הממכרת "We Won't Be Your Babies". עוד רגע יפה היה הבלדה "New York, I Love You But You're Bringing Me Down". אחרי LCD סאונדסיסטם עולים סיגור רוס. הלהקה האיסלנדית הגיעה בהרכב מצומצם, אבל המופע עמוס הפלייבקים והווידאו-ארט המרשים גרמו להם להישמע ולהיראות ענקיים. זאת הייתה הדרך המושלמת לסיים את הלילה.
פסטיבל בלי מזומנים
אבל ה-Open'er הוא לא רק הופעות. הפסטיבל, שמתקיים בשדה תעופה צבאי ישן, הוא בעצם עיר קטנה שבתוכה מאות דוכני מזון, אלכוהול ובגדים וגם מתחמי מסיבות ואופנה, תערוכות אמנות ועוד.כ-85 אלף איש שהגיעו לפסטיבל השנה וסביר להניח שחלקם לא הגיעו דווקא להופעות - אלא בשביל כל האקשן מסביב. עברית לא תשמעו כאן, וגם אנגלית מעט מאוד. הרוב המוחץ הוא צעירים וצעירות מקומיים שהגיעו מרחבי פולין כדי לבלות.
הפסטיבל התנהל השנה ללא מזומנים. בכל הדוכנים היה ניתן לשלם באמצעות כרטיסי אשראי, בין היתר בטכנולוגיית Paypass של חברת "מאסטרקרד" שמאפשרת תשלום ללא מגע באמצעות קירוב כרטיס האשראי למסוף. בנוסף, "מאסטרקרד" הנפיקה לרוכשי הכרטיסים צמידים מיוחדים שגם איתם ניתן היה לבצע רכישות ללא מגע לאחר שהוטענו בכסף בעמדות הפזורות ברחבי הפסטיבל. טכנולוגיית התשלום ללא מגע צפויה להגיע גם לישראל בשנים הקרובות, ובפולין כבר אפשר לראות אותה בלא מעט חנויות.
המחירים בפסטיבל, אגב, מגוחכים. לדוגמה: כוס בירה ב-8 זלוטי (המטבע הפולני שערכו גבוה מעט מהשקל), המבורגר ב-20, מוחיטו ב-14. גם כרטיס לארבעת ימי הפסטיבל הוא לא עסק יקר - 589 זלוטי ללא קמפינג. רוצים לישון באוהל במתחם המיועד לכך? תצטרכו להוסיף עוד 70 זלוטי. כדי להגיע לפסטיבל תצטרכו לטוס לוורשה, ומשם לקחת עוד טיסה של שעה לגדנסק. אפשרות נוספת היא נסיעה של כארבע שעות במכונית או אוטובוס.
הכותב היה אורח חברת "מאסטרקארד"
