"נפגשנו, שתינו קפה, בכינו": כששיר נולד מתוך צער
המוזיקאי ואיש להקת "פונץ'" לשעבר יוסי בבליקי הלחין שיר על כאב גדול של חבר ותיק שאיבד את בנו. "זה שיר אהבה, ולמרות הנסיבות והאובדן, אני רואה בו גם שיר תקווה", הוא אומר. האזינו
"לפני כשנה וחצי פנה אליי אבי, חבר נעורים אהוב. הוא כתב שיש לו שיר ושהוא מאוד ישמח אם ארקח לו לחן", מספר יוסי בבליקי, מוזיקאי ואיש להקת פונץ' לשעבר, את הסיפור שמאחורי "שיר לבן", שיר חדש הרואה אור היום (ד'), שמאחוריו מסתתר סיפור לא פשוט. "השבתי לו בעדינות שאני לא באמת יודע איך מלחינים טקסטים של אחרים, והוא הציע שניפגש".
"נפגשנו. אבי סיפר לי על בן, בנו. על האהבה. על המחלה. ראינו תמונות. שתינו קפה. בכינו. ביקשתי להיפגש שוב. ומאז אנחנו נפגשים עוד ועוד. אומרים שאין שופטים אדם בשעת צערו. אני לא באתי כמובן לשפוט. רק להיות חבר. ומצאתי את חברי אבי, דווקא בשעת צערו, אדם כואב ויפה ורגיש וגאה באהבתו הכנה, הנצחית, לבנו. זה שיר אהבה. ובמובן מסוים, ולמרות הנסיבות והאובדן, אני רואה בו גם שיר תקווה".
שיר לבן/ מילים: אבי קסרו, לחן: יוסי בבליקי
האם אתה אוהב אותי?
ואם אתה אוהב אותי או לא
זה בטח לא משנה
כי אני אוהב אותך כל כך
האהבה שלנו מוסיקה טהורה
ניצוץ באפלה
מתוך הערפל
האם אתה יכול לשמוע אותי נופל?
בן
כל מה שהיה ואין
אתה נשלחת לתקן
את הלב שלי גם כן
ומאז שהלכת
מין פזמון שחוזר
והולך מים עד ים
מנמנם ולא נרדם
בקו המיוחד של הנשמות
קבענו להיפגש
אתה לימדת אותי לאהוב
שזה בסך הכל כל מה שיש
כל מה שכתבת
העתיד מונח שם
הרי אתה הפזמון החוזר
שלי לעולם
האם אתה יכול לשמוע אותו עוד פעם?
בין
כל מה שהיה ואין
אתה נשלחת לתקן
את הלב שלי גם כן
ומאז שהלכת
מין פזמון שחוזר
והולך מים עד ים
מנמנם ולא נרדם
מה ידעת לספר?
הולך וחוזר
כל רגע שהיית פה העתיד מונח שם
הרי אתה הפזמון החוזר שלי לעולם
אתה הפזמון החוזר שלי לעולם
אתה הפזמון החוזר שלי לעולם.
בין
כל מה שהיה ואין
אתה נשלחת לתקן
את הלב שלי גם כן
ומאז שהלכת הוא בוהה ובוער
מים עד ים
אתה הפזמון החוזר שלי בעולם.
