"לא רואים עלייך שנאנסת"
"שנה ושמונה חודשים מאז שכתבתי 'הייתי בת 19 כשחשבתי שהוריי ימצאו את גופתי במיטה זרה. הייתי בת 19 כשחשבתי שהוא הולך להרוג אותי'. שנה ושמונה חודשים מאז שסיפרתי קבל עם ועדה על האונס שעברתי. שנה ושמונה חודשים מאז שחיי השתנו". שני שטלריד, מי שהשיקה את "קמפיין האותיות", ו"לא לבושה", הקימה את עמותת "אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית" ומלווה מאות נפגעים, משתפת בטור אישי חדש
הדמעות שלה ספוגות בתוך חולצתי. על הכתף. כאילו בדיוק במקום שגם ככה כל ערב שורף לי מכאבי התנקות. אני יוצאת מהרצאה להרצאה. זה לא פשוט. לעמוד ולדבר מול 150 תלמידי שכבת י"ב ומשם ליסוע רבע שעה ולעמוד מול כמות דומה של תלמידי מכינה קדם צבאית, מדריכיהם והוריהם, ולדבר על הסודות הכמוסים שלי שכבר מזמן אינם סודות ובטח שלא כמוסים. תלמידי מכינה שמגיעים לשמוע בפעם השנייה נותנים לי כיפים באוויר. מזכירים לי שאלות שהם שאלו אותי אחרי ההרצאה הקודמת. מחבקים. כולם. אז אני נוגעת לעצמי בשרוול השמאלי, בחלק העליון, ובודקת כמה החולצה רטובה.
שני שטלריד: "נאנסתי בגיל 19 על ידי קצין בצבא" - צפו בעדות של שני מתוך פרויקט האמיצות של לאשה:
כל יום הגוף שלי סופג רעל. כבר לא מעט זמן. סיפור אישי ועוד אחד ועוד עשרה ביום. הודעות ארוכות שמגוללות אסונות אישיים. "היי שני. הייתי בת 7 כשדוד שלי החליט שאני מספיק גדולה כדי לשמור את הסוד שלנו". "הייתי בת 17 כשהחבר שלי, בן הזוג שלי, החליט שמתוך אהבה, הוא יביא חבר שלו ושניהם ביחד יאנסו אותי". "אני לא יודע למה אני מספר לך את זה, אבל כשהייתי בן 8 עד 11, האח הגדול שלי התעלל בי מינית. לילה אחר לילה. אשתי לא יודעת. אני לא יודע למה אני מספר לך". "בעלי מזה 40 שנה לא יודע על האונס שעברתי בגיל 16. לא יודעת למה אני מספרת לך. אבל אני מרגישה כאילו את מבינה". "אני כותבת לך כי אני מרגישה שאת היחידה שאני יכולה לכתוב לה. זה היה אבא שלי. אבא שלי. את קולטת?".
"ואני עומדת על במות ומספרת את הסיפור שלי. וזה כאילו אמור להיות קל כבר"
ואני אוכלת הכל. בבוקר עוד יחסית קל לי לעיכול. בצהריים כבר קצת יותר קשה לנגוס. בערב אני כבר בקושי מסוגלת לבלוע. צרבת שורפת את חלל בית החזה שלי ואני מתנתקת. מבקשת להמשיך בבוקר. זהו. המגננות יורדות. הכל הרבה יותר חשוף ורגיש. עוד מעט אצליח לבכות סופסוף. קשה לי בלילה להמשיך לשמור על עצמי. אז אני מבקשת סטופ. כל לילה וכל שבת אני נחה. נחה מהתחום. לא מוכנה לשמוע יותר כאב. אחרת לא אשרוד. אני כבר יודעת. יודעת מה קורה לי כשאני לא שמה לעצמי גבולות. וזה לא קל. זה מאבק פנימי. להגיד לנפגע או נפגעת שאחזור אליהם בבוקר. הם כותבים לי את הסיפורים הכי כואבים שלהם. אבל אני לא מסוגלת יותר בלילה.
עוד מעט יגיע הלילה. תבכי בלילה
שנה ושמונה חודשים מאז שכתבתי "הייתי בת 19 כשחשבתי שהוריי ימצאו את גופתי במיטה זרה. הייתי בת 19 כשחשבתי שהוא הולך להרוג אותי". שנה ושמונה חודשים מאז שסיפרתי קבל עם ועדה על האונס שעברתי. שנה ושמונה חודשים מאז שחיי השתנו. "קמפיין האותיות". אלפי פניות. תקשורת. שער לאשה - אמיצות2016. ביקור בבית הנשיא. עוד ראיונות. עוד קמפיין גדול. "לא לבושה". עוד אלפי פניות. ואני עומדת על במות ומספרת את הסיפור שלי. וזה כאילו אמור להיות קל כבר. אני כבר עושה את זה באוטומט. מספרת את הסיפור שלי וזורקת המון נקודות אור. מקבלת תגובות חמות ועוטפות. מיילים. הודעות. ומרגישה חזקה בתוך השליחות שלי. אבל בכל פעם שאני עומדת על הבמה, מבלי לשים לב בדיוק איפה ומתי, באיזו נקודת זמן בסיפור שלי, אני מרגישה אותן עולות. דמעות. כאילו שהן קשורות לאשה הזו שעומדת על הבמה ונראית הכי אמיצה בעולם. הכי חזקה. והן עולות. ואני לא נותנת להן לצאת החוצה. אף אחד בקהל לא מרגיש בזה. רק אני שבקושי בולעת את הגוש הזה בגרון.עומדת על הבמה של האודיטוריום. "לא רואים עלייך שנאנסת", אמר לי פעם תלמיד בן 18. ואני צחקתי. זו לא אות השני שעל מצחי, עניתי לו. היא בתוך הלב. בנשמה. היא חלק ממני. היא חלק מהסיפור שלי. היא חלק ממני לנצח נצחים. אבל אני ניצחתי. כי היא רק חלק, אתה מבין? אני מנהלת את סך חלקיי. וזה מה שעושה אותי חיה. מחיאות כפיים סוערות. והגוש הזה תקוע לי. לא לבכות עכשיו, ילדונת. עוד מעט יגיע הלילה. תבכי בלילה. ואני יורדת במדרגות מהבמה והיא רצה אליי במדרגות. נופלת על זרועותיי ומתייפחת. היא אומרת לי עמוק בתוך האוזן - "כבר התכתבנו. סיפרתי לך על האונס שעברתי. תודה. על הכל. תודה". החברות שלה עוטפות אותנו במעין מעגל שותפות כאב ואני מנשקת את לחייה ולוחשת לה באוזן - "את נהדרת, ילדה מתוקה. נהדרת. אני גאה בך. את לא לבד. את יודעת, נכון"? כן, היא מהנהנת לתוך חולצתי, כובשת את פרצופה.
כן.
אני לא לבד.
עכשיו תבכי, ילדונת.
עכשיו מותר קצת להתפרק.
מחר יום חדש.
- שני שטלריד, אמא של עמית וטל. לאחר שחשפה בתקשורת את סיפור האונס האישי שלה והשיקה את ״קמפיין האותיות״, ו״לא לבושה״, היא הקימה את עמותת ״אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית״ ומאז היא פעילה במאבק נגד תקיפות מיניות, תוך ליווי מאות נפגעים והעברת הרצאות בנושא.
- להזמנת הרצאה היכנסו לעמוד הפייסבוק
או שלחו מייל ל: shtalryd74@gmail.com
.
- מעבר לקווי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממתינות מתנדבות לנשים ומתנדבים לגברים להקשיב ולשוחח באנונימיות מוחלטת. אתם לא לבד. התקשרו 1202 לקו סיוע לנפגעות תקיפה מינית ו-1203 לנפגעי תקיפה מינית.
לפנייה לכתב/ת 
