החלטורה של איוניר / טור

- שומע איזי?

- כן, מי זה מוטי? אה, מה שלומך? הסקייפ פה לא עובד לי

- פעם הבאה ננסה באיתוראן, אה איזי?

- חחח, כן כן, איתוראן עדיף. אז מה נשמע שם אה, אתה תוקע באגטים?

הלו איזי. מוטי איוניר(צילום: אביהו שפירא)

- בסדר איזי, תודה. אצלי לא רע, פריז אתה יודע. שומע? בסוף אני לא מגיע למחנה האימון

- מה זאת אומרת לא מגיע? אתה המאמן, מוטי, כן? מאמן זה חשוב.

- בטח, איזי, אבל מה הקטע? שפשוט אמרתי לחבר'ה פה בטלוויזיה שאני אמשיך כפרשן עוד קצת, כבר שבוע אחרון וזה. לא נעים להבריז עכשיו. אתה מבין?

- בטח מוטי, כן כן. לפחות הם משלמים טוב? אה? אז תראה, אני אוריד לך שבוע וחצי בשכר ונישאר סבבה. כן?

- אין עליך איזי. יאללה בהצלחה שם לקראת הליגה. ד"ש לחבר'ה. רמי ויץ פה קורא לי לחזור.

כן כן, השיחה הבאה לא התקיימה כלשונה אלא נרקחה במוחי הקודח, אבל שיחה כלשהי אכן התקיימה בין מוטי איוניר, שמתיימר להיות מאמן קריית־שמונה בעונה הקרובה, לבין איזי שרצקי, שמתיימר להיקרא בעלים לגיטימי של מועדון כדורגל בליגת העל. וזה מדהים. לא פחות ממדהים. אבל בעיקר עצוב.

מתיימר להיקרא בעלים לגיטימי. שרצקי (צילום: ראובן שוורץ)

כי אלה הם פניו של הכדורגל הישראלי - ככל הנראה המקום היחיד בעולם בו מאמן בליגה הבכירה מבקש להיעדר ממחנה האימונים לקראת פתיחת העונה - ונענה בחיוב. במקום מתוקן, כמו איסלנד למשל, איוניר היה נשלח הביתה על המקום.

אז למה בחיים לא נהיה איסלנד? שאלה ששבה ועולה לאחרונה, לנוכח ההישגים הפנטסטיים של הנבחרת מהאי הצפוני הקטן ביורו, ובייחוד לאור תרבות הספורט הבוגרת והמקצוענית שעולה ממנה. כן, שוב צמד המילים המתיש והמוזר הזה - תרבות ספורט. ובכן, אנחנו לא נהיה איסלנד משום שרק בלבנט הים תיכוני המכונה ישראל, יכול להתקיים לו יקום מקביל, בו פרשן כדורגל, שמשמש כפרשן בגלל היותו מאמן, משתין מהמקפצה שבמרומי עמדת השידור בסטאד דה פראנס, היישר על מקום העבודה שלו ובעיקר על המקצוענות שאותה הוא אמור להנחיל לשחקניו.

איוניר משתין מהמקפצה שבמרומי עמדת השידור(צילום: אורן אהרוני)

אתם מבינים? מוטי איוניר, שלזכותו ייאמר שלפחות כפרשן הוא עושה עבודה טובה יותר מרוב הקולגות שלו, מודיע לבוס שרצקי בלי למצמצץ או להתנצל, שהחלטורה שלו בטלוויזיה חשובה לו יותר מאשר להכין את הקבוצה שלו לקראת העונה שבפתח.

איזה מסר מעביר כאן איוניר - שבמהלך רבע הגמר מול צרפת שלשום לא הפסיק להחמיא למקצוענות ולמחויבות האיסלנדית? שהכנה לפני פתיחת עונה אינה חשובה? שגיבוש השחקנים והצוות המקצועי הם זוטות? שהכרת הסגל על בוריו, דווקא עכשיו, לפני הלחץ האמיתי של הליגה, היא עבודה שצריך להשאיר לעוזר המאמן? שהחיבור של השחקנים החדשים - אופיר קריאף, דידייה ברוסו, עידו דוידוב, הבלם הברזילאי הייטור דה־אראוז'ו והשוער איתמר ניצן - יתרחש מעצמו? בעולם מתוקן התשובות ברורות. אבל ביקום המקביל בו כולנו מתקיימים, כנראה שלא כל כך.

ימתין עוד קצת כדי להכיר את המאמן. קריאף(צילום: אביהו שפירא)

והבעלים הדגול איזי שרצקי, זה שמרבה להתפאר בהבנתו העמוקה בכדורגל, נרדם בשמירה. כנראה שלפטר את גילי לנדאו בטלפון בגלל משחקי אגו זה הגיוני, אבל לאשר למוטי איוניר להיעדר מעשרה ימי הכנה זה כבר מקצוענות נטו.

בניגוד לפרשן איוניר, איסלנד לא נחתה לטיול בפריז משום מקום. באי הצפוני עובדים כבר למעלה מעשור, לפי תכנית מדויקת ומפורטת שתפקידה לבנות תשתיות כדורגל ושחקנים לטווח ארוך. אחד מסממני המהפכה המקצועית באיסלנד הוא הדגש על איכות המאמנים. אין פשרות ואין הנחות ואין כמעט.

באיסלנד אין פשרות(צילום: רויטרס)

שימו לב לתקנים אותם קבעה ההתאחדות המקומית: כל קבוצה צריכה מאמן עם תעודת אופ"א A ועוזר מאמן עם תעודת אופ"א B לפחות. כל מנהל מחלקת נוער, נוער, כן? צריך תעודת אופ"א A, וכל מאמן ילדים ונוער צריך תעודת אופ"א B.

אז מוטי איוניר אמנם נמנה על המחזור הראשון של בוגרי קורס הפרו בישראל, אי שם ב־2007, אבל לאור הזלזול שלו בתפקידו כמאמן, גם אלף קורסים של אופ"א לא יעשו ממנו מקצוען.