דרוש אלוף עולם למפגש עם אלופת העולם
בקיץ 2013, צרפת חגגה עם הנבחרת הצעירה שזכתה במונדיאל עד גיל 20 ונטעה תקוות בלב האזרחים, שלוש שנים לפני היורו. אלא שמאותו דור מבטיח שצמח, רק פול פוגבה תקע יתד בנבחרת של דשאן ומבין החמישה הנוספים שערכו הופעה בבוגרים, אחד בכלל עשה זאת במדים של גבון
לצרפת יש היסטוריה מפוארת של כדורגל. אליפויות אירופה, אותו מונדיאל ענק ב-1998, כוכבים שהיא מספקת ללא הרף לטופ העולמי. אבל רגע השיא האמיתי האחרון הגיע לפני שלוש שנים.
בקיץ 2013 המדינה חגגה עם הנבחרת הצעירה הנפלאה, שלקחה את כל הקופה במונדיאל עד גיל 20 שנערך בטורקיה, הזכייה הראשונה שלה בתואר הזה. בעבר אריק קאנטונה הוביל אותה למקום הראשון ביורו הצעירות, ב-1988, אבל זה היה הישג אחר לגמרי, שנתן לצרפתים תקווה כי שלוש שנים לפני היורו הביתי, צומח להם דור גדול שיוביל את הנבחרת הבוגרת להישגים.
הערב אותה נבחרת תשחק בחצי גמר אליפות אירופה מול אלופת העולם גרמניה, המבחן הגדול ביותר איתו התמודדה זה שנים. ומעניין לראות אם דשאן השכיל להפוך את הבסיס של אותה נבחרת צעירה לכוח משפיע אצלו.
בוודאי לא תופתעו לשמוע שמי שנבחר למצטיין בטורניר היה פול פוגבה. זו הייתה תקופת הפריצה שלו, בה התחיל לבסס בצעדים איטיים את מעמדו ביובנטוס. באותו טורניר הוא היה דומיננטי, מרשים, בוגר, ונראה כמו האיש שיכול לתפוס מיידית פיקוד אצל דשאן.
וזו באמת הכוונה, שלוש שנים מאוחר יותר. הבעיה היא שזה לא תמיד מתממש. בניגוד ליכולת ביובה, פוגבה לא משמעותי מספיק בטורניר הנוכחי. הוא אפילו פתח על הספסל במשחק השני, מול אלבניה, בניסיון של המאמן לזעזע קצת את העניינים אחרי ההופעה החלשה בניצחון על רומניה.
פוגבה התפתח לשחקן שרצו שיהיה, אבל הוא לא מספק את התפוקה שרצו שייתן. מי שזינק אתמול לעזרתו, היה שחקן העבר ביצ'נטה ליזראזו, שאמר: "יש לו פוטנציאל אדיר, טכניקה, פיזיות. הבעיה היא שאנחנו מצפים ממנו להרבה ורוצים לראות אותו מפגין כל הזמן את הרמה הגבוהה ביותר. אנחנו שוכחים לפעמים שהוא רק בן 23, לא קל לו להתמודד עם הלחץ וזה ניכר ביורו".
פוגבה, לכל הפחות, הצליח לעמוד במשימה – הוא זינק לנבחרת הבוגרת וביסס את עצמו שם. אבל מה קרה לשאר השחקנים? רק שישה משחקני אותו סגל ערכו הופעה בנבחרת הבוגרת, והשאר לא הצדיקו את התקוות.
מבחינת הבלמים סמואל אומטיטי וקורט זומה, יכול להיות שזה עוד יקרה. זומה עשה השנה קפיצת מדרגה בצ'לסי והיה אמור להשתלב בסגל ליורו בתור אחד הבלמים המחליפים, אבל פציעה מנעה זאת ממנו. הוא צפוי לקבל השנה הזדמנות רצינית אצל אנטוניו קונטה בלונדון, ואולי יתפתח לבלם העתיד של הנבחרת. בינתיים הוא עדיין פוטנציאל. אומטיטי נרכש ע"י ברצלונה במהלך היורו ונחשב להבטחה גדולה.
לצדו של פוגבה בקישור, כיכב אז בטורקיה ז'ופרי קונדוגביה, שהיה אמור להפוך לשחקן באותו סדר גודל. הוא הגיע אחרי שהתבסס בסביליה בגיל 19, ולאחר הטורניר, השקיעה בו מונאקו 20 מיליון אירו כדי שיזרח אצלה.
בקיץ שעבר הגיע שדרוג נוסף, 31 מיליון אירו שאינטר שילמה. אבל השידוך לא הצליח. באיטליה מבקרים אותו, והיו טענות על כך שהוא לא מסוגל לעמוד בציפיות שיצר תג המחיר. הוא לא היה פלופ מוחלט, אבל אינטר קיוותה שההשפעה שלו תהיה מהירה ומשמעותית יותר. יכו להיות שבעונה הקרובה הוא ישתפר, בסך הכל מדובר בשחקן בן 23, אבל היכולת שלו לא הספיקה כדי לשכנע את דשאן.
המאמן דווקא כן השתכנע מלוקה דין, השחקן היחיד פרט לפוגבה ולאומטיטי מאותה נבחרת שהגיע ליורו. אלא שהמגן השמאלי הוא שחקן מחליף בלבד, לא רלוונטי למה שהנבחרת עשתה עד כה. גם הוא ניצל את אותו התואר כדי לזנק, ופ.ס.ז' קנתה אותו מליל ב-15 מיליון יורו. היא ויתרה עליו השנה כשהשאילה אותו לרומא, ולא נראה שהיא בונה עליו בעונה הקרובה – למרות שינסה לתפוס את מקומו.
אז הזכרנו ארבעה מתוך החמישה מהסגל ההוא שעברו לנבחרת הבוגרת. רק לא אמרנו איזו נבחרת בוגרת. כי החמישי הוא מריו למינה, הקשר האיכותי שהעדיף אחרי המסלול בנבחרות הצעירות, לייצג את מולדתו גבון.
בין שאר השחקנים מטורקיה 2013, אפשר למצוא כמה אכזבות גדולות, שחקנים שעד עכשיו כבר היו אמורים לצמוח מספיק. בחלק הקדמי של אותה נבחרת, שיחקו ז'אן-כריסטוף בהבק, יאיא סאנוגו ופלוריאן תובאן. בהבק תקוע בפ.ס.ז'. כשהוא משחק רואים עד כמה הוא טוב, אבל עם זלאטן איברהימוביץ' ואדינסון קבאני בקבוצה, לך תקבל דקות.
סאנוגו פשוט לא מוצא את עצמו בארסנל, מושאל פעם אחר פעם, ושלושה שערים בצ'רלטון מהליגה השנייה לא מסדרים לך מקום לצד אוליבייה ז'ירו ואנדרה-פייר ז'יניאק בסגל. יש לו נתונים נפלאים, והדברים לא מתחברים לו.
לתובאן קראו "פרנק ריברי החדש". מה שקרה בפועל הוא שהיה לא רע במארסיי, ושיכנע את ניוקאסל להשקיע בו 20 מיליון יורו. הוא היה איום ונורא שם, והושאל העונה בחזרה למארסיי. כשחזר, הורחק תוך 10 דקות במשחק הראשון. ארסנל וצ'לסי התעניינו בו כחלוץ צעיר, היום נראה שינסה לעזור לניוקאסל לעלות בחזרה לפרמייר-ליג.
אין עוד הרבה ששווים ציון. הקשר ז'ורדן ורטו התפתח יפה, עד שעבר לפני שנה לאסטון וילה, הפגין יכולת נמוכה וירד איתה ליגה. בפנדלים בגמר ב-2013 מול אורוגוואי הוא היה אחד הכובשים, כמו גם פוגבה, אקסל אנגנדו שלא עשה השנה כלום בבאסטיה ודימיטרי פולקייה שמשמש שחקן ספסל בגרנדה.
המבוגרים מבין אותם שחקנים רק בני 23 כיום. זה כלום. הם יכולים ליהנות מפריחה מאוחרת בסגנון דימיטרי פאייט, לתפוס בקרוב עונה מוצלחת שתשלח אותם לסגל. אבל בטווח הקצר, בצרפת נכשלו בהעברת אותה נבחרת זהב לבוגרים. פוגבה אחד, כמה שחקני הגנה שוליים וכמות מכובדת של כשרונות שלא מימשו את הפוטנציאל. הם יודעים איך זה לקחת נבחרת לתואר, אבל לא עשו מספיק מאז כדי לעזור למארחת לעשות זאת הפעם.
לפנייה לכתב/ת 
