הקייטנה של איוניר / פלג בחמישי
לא רק על אימוני קבוצתו ויתר המאמן החפיפניק, שהעדיף לטוס ליורו. בדרך הוא גם הבריז לילדים ממחנה הקיץ שלו. גיא לוזון התעלה על פרשני היורו הדגולים שמכסחים את מאמן בלגיה וחוששים שישכחו את עברם
המתזז
סיפורי הילדים של מוטי
"מוטי איוניר וצחי ורד - מחנה כדורגל מספר 1 בישראל". זאת הייתה כותרת המודעה החגיגית שקראה לנערים להירשם לפנימיית הכדורגל בחיפה, בין 3 ל־7 ביולי (שזה לגמרי במקרה היום). לצדה הופיעה רק תמונתו של איוניר, כולל הבטחה שכבודו יעביר אימונים בעצמו.
כמה כדורגל אפשר ללמוד בחמישה ימים? שאלה מצוינת, אבל שיעור אחד הילדים כבר קיבלו בוודאות: מאמן כדורגל יכול להפוך בקלות לחאפר והבטחות לא חייבים לקיים.
אכן, לא רק על אימוני פתיחת העונה של עירוני קריית־שמונה העדיף המאמן החדש לוותר, כדי שיוכל לחלטר כפרשן בצרפת. את ההתנהלות השכונתית הזאת אישר הבוס הזחוח שלו, איזי שרצקי, שבטח היה נוהג באותה צורה בדיוק אילו אחד משחקניו היה מבקש להתחיל באימונים רק אחרי היורו.
אבל הסיפור העיקרי הוא ממש לא ק"ש, אלא הברז שדפק הפרשן המוטס לילדים ממחנה הקיץ שהקים. התחייבויות קודמות? הצחקתם את מוטי.
"רמה מקצועית מתקדמת וגבוהה, שאין כמוה באימון נערים בישראל", הבטיחו איוניר ושותפו לילדים שיירשמו. עלות ההשתתפות: 2,750 שקל ליחיד, כולל לינה של ארבעה לילות, הרצאות ופעילויות. לא זול, אבל אתם יודעים מה זה להתאמן אצל פרשן?!
המודעה גם פירטה את הרזומה של הקודקוד הראשי: "אימן במכבי תל־אביב, מכבי נתניה, הפועל באר־שבע וקבוצות נוספות". רק חבל שלא סיפרו לילדים כמה זמן הוא עבד בשלוש הקבוצות הנ"ל ואיך זה נגמר.
אז ככה: ממכבי ת"א פוטר גאון הכדורגל לאחר 14 מחזורים, כי למיץ' גולדהאר פשוט נמאס לזרוק מיליונים בשביל מקום תשיעי בטבלה. בנתניה הוא צבר נקודה אחת בשישה מחזורים ונאלץ להתפטר. להפועל באר־שבע הגיע כשהייתה בלאומית, ולמרות תקציב שנועד להעלותה ליגה, התרסק והוחלף כבר בדצמבר. אבל היום, ברוך השם, הוא נותן ציונים והערכות לטובי המאמנים והשחקנים ביבשת, מחפף באימונים ומבריז לילדים.
שלום צחי ורד. הבטחתם לחניכים שאיוניר יעביר אימונים והוא בכלל מפרשן בצרפת.
"בנקודת זמן מאוד מוקדמת אמרנו לילדים שמוטי כבר לא בתהליך. זה היה ממוקד ורלוונטי למי שנרשמו".
אבל במודעות נכתב שמוטי כן יעביר אימונים.
"אני לא חושב שהיה עניין אתי של לצאת בפרסום חוצות וברשתות, ולהגיד שאיוניר קיבל קבוצה בקריית־שמונה".
כמה ילדים יש במחנה?
"זה לא משנה, כי חמשת החדשים שנרשמו השנה, קיבלו הודעה שמוטי לא בתמונה כשלושה שבועות לפני פתיחת המחנה".
הילדים לא באו בגלל מוטי?
"הוא לא אוטוריטה מקצועית. הוא לא מעביר אימונים, הוא לא מתווה דרך. הוא בא יותר מהמקום של ההילה. הילה של ספורטאי עבר".
אז ההילה שלו מסתובבת עכשיו מעל למחנה?
"לא שמעתי טענות מהורים, אתה היחידי שמעלה את העניין".
תגובת איוניר: "לגבי המחנה, הבנתי מצחי שהוא פרט לך במדויק את כל השתלשלות העניינים. בקריית־שמונה חתמתי לאחר שסיכמתי עם צ'רלטון שאני משדר את היורו מההתחלה עד הסוף, וקיצרתי את הנסיעה לשבוע. בפגישה הראשונה עם איזי הודעתי לו שיש בעיה של היורו והוא מבחינתו אמר שאין שום בעיה שלא אהיה נוכח בשבוע הראשון".
והדברים אינם זקוקים לפרשנות. איזי אישר, איש המקצוע המהולל יישר קו, ולך תדע עכשיו מהי עבודתו העיקרית והיכן החלטורה. יופי של מסר לילדים, שנרשמו למחנה עם הילה וגילו שלמדריך אין מילה.
החוצפן
לוזון יורד על וילמוטסבכלל, מדהים לשמוע בכל פעם מחדש את פרשנינו הדגולים, בדרך כלל מאמנים כושלים מהפרובינציה המזרח־תיכונית, יורדים בלי חשבון על אנשי המקצוע המובילים באירופה. העיקר שאת החברים שלהם, מאמני העל בישראל, הם מהללים ומשבחים.
די מגוחך היה לשמוע את ניר לוין, המנהל הטכני שיעבוד לצדו של אלישע לוי בנבחרת החלומות, מכסח את מאמן בלגיה מרק וילמוטס. ובטרם הספיק האחרון להתאושש, בא גיא לוזון, שפוטר לא מכבר מהליגה הבלגית, והגה את המשפט הבא: "בהשוואה לאנטוניו קונטה וליוגי לב, וילמוטס הוא במקרה הטוב מורה להתעמלות".
אז מילא הירידה על המאמן שהוביל את נבחרתו לראש הדירוג העולמי, אבל מה רוצה כבודו מהמורים להתעמלות? הם, בניגוד למאמני הכדורגל שלנו, מקבלים ג'ובים לאחר הכשרה של כמה שנים טובות ולאו דווקא באמצעות קשרים וסוכנים.
הגדרת התפקיד היא כמובן "מורה לחינוך גופני", כי תפקידו גם לחנך ולהקנות ערכים. אני בטוח שאילו התלמיד ג. לוזון, למשל, היה זוכה להתחנך אצל "המורה להתעמלות" שהיה לי בתיכון, התנהגותו על הקווים ובכלל הייתה הרבה פחות מביכה.
באשר לווילמוטס, כדאי רק להזכיר שהוא נבחר פעמיים למאמן השנה בבלגיה ובשנה שעברה גם למאמן השנה באירופה. כל זאת אחרי קריירה מרשימה כשחקן. כבר כשהיה בן 18 הוא כיכב בליגה הראשונה וזומן לנבחרת הצעירה של ארצו. למרות שהדוד שלו לא היה יו"ר התאחדות.
ההיסטוריון
גרנט מדבר על עצמו
יחסית לחופרים, סוכנים ומדקלמי פרסומות למיניהם שהורסים לנו את חווית הצפייה על בסיס קבוע, אברם גרנט לא טוחן סתם במוח ולדבריו יש ערך מוסף. אבל יש לו גם מין חשש תמידי כזה, שנשכח שהוא אימן פעם באנגליה.
לכן לא פעם במהלך היורו – כמו למשל בשמינית הגמר בין איטליה לספרד – ניתן היה לשמוע פרשנות שמתחילה במשפט: "כשהייתי בצ'לסי". מה הקשר? בקשרים אין לו מתחרים.
ברבע הגמר בין בלגיה לוויילס זה קרה כבר בדקה ה־5, כשהכדור הגיע לאדן הזאר. "אני זוכר שלפני הרבה מאוד שנים", סיפר אברם. "איזה בחור בשם דרוגבה הביא לנו קלטת. הוא אמר שזה שחקן נמוך מאוד שמשחק בליל. הוא למעשה הראשון שהסב את תשומת ליבה של צ'לסי לשחקן הנהדר הזה".
סיפור נחמד, אולי גם נכון, אבל אם החתימו אותו רק חמש שנים אחר־כך, סימן שהפרט החשוב בסיפור אינו הזאר וגם לא דרוגבה, אלא המשפט "הביא לנו קלטת".
לא חלפו אלא 23 דקות, והכדור הגיע לגארת' בייל. "הוא שחקן נהדר", אמר אברם והפליג אל העבר. "ב־2010 אימנתי את פורטסמות', שיחקנו בחצי גמר הגביע האנגלי נגד טוטנהאם, והוא שיחק כמגן שמאלי. לאחר מכן הארי רדנאפ העביר אותו לחלק הקדמי ותראה מה קרה מאז".
את הפרט הפיקנטי על ההסבה המקצועית של בייל מכיר כל מי שעוקב אחרי הליגה האנגלית בכלל ואחריו בפרט. רדנאפ הרחיב על כך בספרו האוטוביוגרפי שראה אור ב־2013. אבל מה כל אלה לעומת האוטוביוגרפיה של אברם?
ואם כבר 2013, יש דווקא פרט אחד שהפרשן שכח משום מה לציין. באותה שנה בדיוק, הציעה ריאל מדריד עבור הפנומן הוולשי קרוב למאה מיליון יורו, וגרנט אמר: "אני לא בטוח שהוא שווה את הסכום הזה". אבל מי זוכר? זה קרה כשלאברם לא הייתה קבוצה.
המהפכה
הכדורידניות מפסידות, הופמן מרוויח
בינואר 2014, מונה שלמה הופמן למאמן נבחרות הנשים בכדוריד, בוגרות ועתודה, בחוזה לשלוש שנים וחצי. השכר: 8,500 שקל ברוטו בחודש, פלוס 2,000 הוצאות נסיעה, החזרי הוצאות אש"ל (לא כתוב כמה). העלות לאיגוד, יחד עם הטבות סוציאליות, כ־16 אלף שקל בחודש.
שנתיים וחצי אחרי, אם להתבטא בעדינות, התוצאות לא משהו. במארס האחרון שיחקה הנבחרת עד גיל 20 במוקדמות אליפות העולם 2016 והפסידה 41:17 למקדוניה, 43:16 לצרפת ו־30:15 לסלובניה. הפרש השערים, מינוס 66, היה הגרוע ביותר מבין כל 27 הנבחרות שהשתתפו. התוצאות שהשיגה נבחרת הבוגרות במוקדמות אליפות העולם 2015, היו בסדר גודל דומה להפליא.
בנוסף, לטענת גורמים בענף, בחודשיים האחרונים שתי הנבחרות בכלל לא התאמנו. "יש משימות ולפי זה אנחנו עובדים", הסביר לי אתמול הופמן. "לגבי התוצאות, הקמתי נבחרת מכלום ואנחנו מנסים לעשות הכי טוב. אם נמשיך לעבוד, הנבחרת תשתפר".
יכול להיות. אבל אם אחרי שנתיים שהמשכורת דופקת והתוצאות כל־כך משפילות, אולי כדאי לוותר על הלוקש.
לפנייה לכתב/ת 
