מי יצחק אחרון?
המארחת או אלופת העולם? דשאן או לב? גריזמן או מולר? קופר או קטן? שליחי "ידיעות אחרונות" ו-ynet ספורט ליורו מנתחים, מתווכחים ומהמרים
קופר: אין נבחרת אחת בולטת, אבל לפחות הערב לצרפת יש את היתרון. זה משחק צמוד, אין ספק, אבל המומנטום נמצא עם הצרפתים, ולמומנטום יש חשיבות עצומה בכדורגל. מאמן נבחרת גרמניה יוגי לב דיבר אתמול על העייפות של שחקניו, פיזית ומנטלית, ובמחנה הגרמני טוענים שהיא ניכרת בעיקר אצל מסוט אוזיל ותומאס מולר. מריו גומז גמר את הטורניר, סמי חדירה ומאטס הומלס לא ישחקו הערב. זה היה מזמן, אבל זוכרים את המשחק הראשון של גרמניה בטורניר, מול אוקראינה? הגרמנים לא ספגו, אבל ההגנה נראתה חדירה מאוד בלי הומלס.
קטן: קשה לי להסכים עם זה. צרפת רוכבת על התלהבות רעועה מאוד שנבעה ממשחק שלא איתגר אותה במיוחד. לב מרדים את הקהל עם מלחמה פסיכולוגית, ובינתיים מטפח סגל צעיר עם מספר
שמות חשובים שלא חוו את הזכייה במונדיאל – כמו המגנים יונאס הקטור וג'ושוע קימיך, ויוליאן דרקסלר המצוין (נכלל בסגל בברזיל, אבל לא היה רלוונטי). אין אצלם שום סוג של תשישות. אני חושב שעד עכשיו התצוגות המרשימות ביותר מבחינת שטף ויכולת היו שייכות לאלופת העולם, היא כן התבלטה כטובה ביותר, ובעיניי אמורה לנצח.
קופר: זה נכון שגרמניה עברה את אחת הנבחרות הבולטות בטורניר, איטליה, בעוד שלצרפת לא היה מבחן כזה, אבל הגרמנים עלו רק בפנדלים ולא באמת ניצחו. בנוסף, חשוב להזכיר שוב את הפציעות. היעדרות של שלושה שחקני מפתח, בכל חלק של המגרש, מחלישה את גרמניה. בכל מקרה, זה די פיפטי־פיפטי.
קטן: מולר – שעדיין לא הגיע ממש לטורניר – אמר אתמול שמדובר בסגל גרמני עם עומק שהוא לא זוכר. אני מסכים איתו. זו נקודה שאמורה לנטרל את בעיית הפציעות. ומעבר לכך, צרפת פשוט לא שיכנעה אותי. פרט למחצית אחת מול איסלנד זה לא היה טורניר מרשים שלה.
הביתיות הצרפתית
אנשי התחזוקה של נבחרת גרמניה פירקו אתמול את האוהלים במחנה שעל גבול שווייץ. מדובר בעבודה קשה, כי העיר שמקימה ההתאחדות הגרמנית היא תמיד המרשימה ביותר, בכל טורניר. גרמניה לא תחזור לשם. ניצחון, וכולם ממשיכים יחד לפריז. הפסד - והביתה. הצרפתים, לעומת זאת, לא צריכים לארגן שום דבר מראש. הם כבר בבית, אבל לא כולם חושבים שמדובר ביתרון.
קטן: לא רק שאני לא חושב שמדובר ביתרון, אלא זה אפילו אלמנט שפוגע בנבחרות מארחות. עולם הכדורגל השתנה מאז הזכייה של צרפת במונדיאל 1998. תקוות להצלחה התחלפו בציפיות לא בריאות, כשכל אוהד הופך את כוכב המועדונים שהוא מכיר למשיח החדש של הנבחרת שלו ולא רואה בסלחנות נפילות. את ברזיל זה מוטט לפני שנתיים, עם כישלון בממדים קטסטרופליים. למארחות בקליבר הזה, וצרפת בהחלט נכללת בקטגוריה של ברזיל או גרמניה ב־2006, יש רק מטרה אחת, והלחץ הזה יוצר אימה מתוצאות רעות והביקורת שאחריהן.
קופר: התחושה שאני מקבל בצרפת שונה. אכפת לאנשים מהנבחרת, כמובן, אבל אין ברחובות או במקומות הבילוי את הרגשת "הביחד", הלאומיות, שעוטפת בדרך כלל נבחרת מארחת. האהדה בצרפת, גם כלפי הנבחרת, היא לא שורשית וחזקה, כמו למשל באנגליה או גרמניה. יש קצת דגלים במרפסות, הרבה ניסיון ליצור עניין של המארגנים, אבל את העוצמה מביאים האוהדים האורחים, לא המקומיים. לכן, אני מאמין שהביתיות לא מלחיצה מדי ולא משנה דבר. אולי זו הסיבה שצרפת היא גם המארחת האחרונה שהצליחה לזכות בטורניר גדול בביתה, במונדיאל 1998.
קטן: נכון, אבל היחידה שהגיעה לגמר היורו כמארחת ב־30 השנים האחרונות הייתה פורטוגל ב־2004 - וגם היא נכשלה בסופו של דבר והפסידה ליוון. נניח שהאוהדים הצרפתים עצמם לא חונקים. בכל מקרה קיים נדבך נוסף, שהוא הלחץ התקשורתי. לא משנה מאין היא מגיעה, האירוח מביא איתו רוח של פאניקה וציפיות שנוצרות מאליהן ברגע שאופ"א מחליטה איפה ייערך הטורניר.
העוצמה הגרמנית
מצרפת יש ציפיות, זה נכון, אבל גם מגרמניה. בסופו של דבר אנחנו מדברים על אלופת העולם, זו שמחר יציינו בדיוק שנתיים לשבעת השערים שהבקיעה לרשת של ברזיל במונדיאל.
קופר: גרמניה של המונדיאל הייתה טובה יותר מגרמניה של היום. אני לא מנסה להוריד מאומה מהאיכות הגרמנית, אבל יש הבדל וקוראים לו תומאס מולר. חמישה שערים הבקיע מולר במונדיאל 2014 ועוד חמישה במונדיאל שלפני כן. וביורו? אפס. בהיעדרו של גומז, מישהו יהיה חייב להבקיע.
יכול להיות שמריו גצה שוב ישחק כחלוץ, אבל הוא לא נראה טוב בטורניר. גרמניה זקוקה לשערים של מולר ולא משנה באיזו עמדה ישחק. "שערים הם לא הדלק שלי", הוא אמר לקראת המשחק. "השערים הם רק צבע מיוחד מבחוץ שהופך את הרכב ליפה יותר". יש בזה משהו, כי מולר תורם בעוד אספקטים, אבל זה לא זה בלי כדור ברשת. מולר בעט לשער 16 פעמים ביורו, הכמות הגדולה ביותר לשחקן שלא הבקיע אחרי קווין דה בריינה (21). הערב הוא יהיה חייב להפוך לפחות בעיטה אחת כזאת לשער.
קטן: בגלל קצב המשחק שלה והעובדה שהיא מנסה להגיע לשער במגוון דרכים יצירתיות, המוקד בגרמניה לא יהיה בהכרח בחוד. כדי לשחק בסגנון שהיא רוצה, היא זקוקה קודם כל לסדר במרכז, ולחוליה שתהיה מסוגלת לעבור את הקיר בדמות אנגולו קאנטה וגם לייצר ולסיים התקפות. החדשות הכי טובות שלב קיבל היו החזרה של בסטיאן שוויינשטייגר לאימונים, אבל עדיין לא בטוח שיוכל לפתוח. טוני קרוס זקוק לשותף שהוא הרבה יותר מעוד קשר אחורי אגרסיבי, וצריך לראות אם לב ישלוף שפן – כפי שעשה בהצבה של קימיך בהגנה.
קופר: אם שוויינשטייגר בחוץ, אז ללב יש שתי אפשרויות: יוליאן וייגל ואמרה צ'אן. לדעתי הוא חייב ללכת עם וייגל. נכון, מדובר בשחקן צעיר מאוד, רק בן 20, אבל מה שווייגל הראה בדורטמונד העונה זה המון בגרות ואופי. הומלס, ששיחק איתו העונה לפני שערק לבאיירן, קבע אתמול ש"אם וייגל ישחק אין מה לדאוג". הוא יהיה הבחירה הנכונה.
ההתלבטות הדשאנית
גם דידייה דשאן צריך לבחור. במהלך הטורניר המאמן הצרפתי עבר בין שני מערכים, כשבארבעת המשחקים הראשונים הבחירה הראשונית שלו, כפי שהודה בעצמו, הייתה שגויה. החילופים, ושינוי הצבת השחקנים במגרש, הביאו את הניצחונות. בחמישייה לרשת של איסלנד ברבע הגמר הכל עבד מההתחלה, ועכשיו עולה השאלה: האם הוא ימשיך באותה דרך?
קופר: ההרכב צריך להיות זהה, גם אם זה אומר להשאיר את קאנטה על הספסל. צרפת נראית הרבה יותר טוב ב־4־2־3־1 מאשר ב־4־3־3. אנטואן גריזמן מוצב כך מאחורי אוליבייה ז'ירו (שסובל מפציעה קלה) והשניים משתפים פעולה כמו שצריך. נכון, פול פוגבה ובלייז מטווידי יצטרכו להחזיק לבד את הקישור, אבל פה נכנס לתמונה מוסא סיסוקו. מול איסלנד, סיסוקו לא שיחק במרכז אלא בצד ימין. אחרי המשחק הוא סיפר שהעבודה שלו במגרש משתלבת עם פוגבה. סיסוקו נכנס לאמצע, המקום הטבעי שלו, ומאפשר לפוגבה לצאת קדימה. אם דשאן ממשיך באותו מערך, אז רק עם סיסוקו ולא עם מישהו כמו קינגסלי קומאן. אגב, העיתונאים הצרפתים מספרים כל הזמן שהנבחרת כמעט ולא מפסידה כשסיסוקו בהרכב.
קטן: אסכים איתך לרגע (מותר לנו גם את זה, לא?) – קאנטה יעיל אבל תוקע את המשחק, ובצרפת מדברים עוד משלב הבתים על כך שסיסוקו חייב לתפוס מקום בהרכב. אבל אני בכלל לא חושב שהמערך הוא הסיפור כאן. דשאן אמר אתמול שכדי לשנות את ההיסטוריה – צרפת ניצחה את גרמניה בטורניר גדול רק במשחק על המקום השלישי במונדיאל 1958 – היא לא תוכל רק להתגונן ולצאת למתפרצות. הוא חושב קדימה, ובינתיים הבעיה שלו מאחור.
ההגנה הצרפתית לא עומדת בסטנדרטים של מועמדת לזכייה. במרכז נראה שוב את האילוץ: לורן קוסיילני לצד עדיל ראמי, שאפילו לא היה בתוכניות של דשאן וזומן ברגע האחרון בגלל הפציעה של רפאל וראן. הוא נעדר מול איסלנד, אבל גם כשישוב לא בטוח שישפר את הבעיות שראינו שם, שאיפשרו לנבחרת הקטנה לכבוש פעמיים במחצית השנייה, יותר מדי בקלות. אם גרמניה תתקוף נכון, לצרפת יהיה קשה לחפות על הבעיה הזו.
קופר: אם תשאל את הצרפתים הם יספרו לך שהבעיה ההגנתית מגיעה משחקן אחר, פטריס אברה. בשבוע שעבר, באימון פתוח לאוהדים של צרפת בקליירפונטיין, אברה היה השחקן הנחמד ביותר. גם כשדשאן שרק לעזוב הכל ולהגיע למרכז המגרש מגן יובנטוס המשיך בצילומי סלפי וחלוקת חתימות. אבל מבחינת יכולת על המגרש זה טורניר
רע של אברה. לא אתפלא אם השער יגיע מהצד שלו בדרך ל־1:1, הארכה ופנדלים. למרות שגרמניה ניצחה את איטליה, יש תחושה שהעוצמה המנטלית שלה אינה חזקה כבעבר, אז אפילו אהמר שהוגו לוריס ייקח את המארחת לגמר.
קטן: אחרי רבע הגמר סיפרתי כאן שלא התרשמתי מההתלהבות הצוננת של אוהדי גרמניה. רואים את זה ברחובות בכל משחק. הם מגיעים בכמויות, שותים כמו שצריך, מוסיפים צבע - אבל אין להם ניצוץ של טירוף כמו קהלים אחרים. וגם יש לזה סיבה טובה. הם יודעים שהנבחרת שלהם היא הטובה ביותר ומגיעים ממקום מאוד נינוח. כפי שעשתה למארחת ברזיל במונדיאל, גרמניה תדיח בקלות את המארחת צרפת ביורו. זה יכול להגיע גם ל־0:3 במקרה של קריסה מקומית.
לפנייה לכתב/ת 
