שמעון פרס: "לא היה לי זמן לחשוב על המוות"
בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" מספר הנשיא התשיעי של מדינת ישראל בן ה-93 על התקף הלב שחווה: "במקום מחשבות על המוות, התבדחתי עם הרופא". וגם: מה הוא חושב על מבצע אנטבה - 40 שנה אחרי ואיך הרגיש עם סיום הזוגיות עם סוניה רעייתו?
הבוקר ההוא בחייו של שמעון פרס התחיל כמו כל בוקר אחר. "אני בדרך כלל קם מוקדם, בארבע וחצי-חמש", מספר נשיא המדינה לשעבר. "באותו בוקר קמתי באותה השעה, אבל היה לחץ בלתי רגיל על החזה, שהלך והתחזק, ואז הרגשתי כאב עז בחזה.
"התקשרתי לפרמדיק ואז לחתני, פרופ' רפי ולדן, והוא אמר שאין מה לקחת צ'אנס וצריך להתפנות לבית החולים. במקרים כאלה אני חייל ממושמע והגעתי לבית החולים בתוך רבע שעה. בדיעבד, היה לי מזל גדול".
נבהלת? היו מחשבות על הסוף?
"לא נבהלתי משום דבר, והיות שהפינוי לבית החולים והצנתור ארכו דקות ספורות - גם לא היה לי זמן לחשוב על המוות או להתכונן אליו. מהר מאוד הבנתי שחיי ניצלו, מה גם שהייתי לאורך כל הדרך בהכרה מלאה, אז במקום מחשבות על המוות החלפתי בדיחות עם המצנתר.
אם בוחנים את היום-יום של פרס, קשה לזהות בו אדם שעבר התקף לב לא מזמן. "בכלל שכחתי מזה", הוא מכריז. "אני משתדל שלא להתעסק בענייני בריאות, ומהר מאוד חזרתי לפעילות רגילה ומלאה. אני מרגיש הכי טוב כשסדר היום שלי עמוס ומלא פגישות, ביקורים וסיורים. אני לא אוהב ללכת בטל. לא שיניתי את סדר יומי. ועכשיו, כשיש לי לב משופץ, אני יכול לתבוע מעצמי עבודה עוד יותר קשה”.
ובכל זאת, יש לך היום מטפל בדירה.
"כן, לאחר שכנועים רבים נכנעתי למשפחתי והכנסתי לביתי את פרדי, שמסייע לי בעבודות הבית ומכין לי את הארוחות. פרדי הוא פיליפיני, בקושי מדבר עברית וגם באנגלית הוא מתקשה, אבל הוא אדם מדהים ואנחנו מצליחים איכשהו לתקשר. הוא מבשל נפלא, יש לו מרק קוקוס מצוין, וגם כשבאים אורחים הוא מכין ומגיש להם, אבל הוא לא מצטרף אליי לסיורים מחוץ לבית. אני מודה שבהתחלה התנגדתי נחרצות לרעיון. אני לא רגיל לעזרה וגם היום אני עצמאי לחלוטין. אני אוהב את הפרטיות שלי, אבל אני מבין שבגיל 93 גם זה מגיע".
אמרת שבכית פעמיים בחייך, כשאמך נפטרה וכשיוני נתניהו נהרג. ביום שסוניה הודיעה על ההחלטה לעזוב לא בכית?
"היה קשה. היה צער. אבל דמעות לא היו וגם לא טריקת דלת. כשהיא עמדה על דעתה, אמרתי 'יש לך זכות, כשם שלי יש זכות לעמוד על דעתי. לך יש דרך, גם לי יש דרך'. תראי, אני את סוניה אהבתי ללא הפסקות. היו מצבים שונים, אבל זה לא שינה את היחסים בינינו. בינתיים גם נולדו לנו ילדים ונכדים ונינים, והם כולם נראים בעיניי כמו סוניה אחת גדולה. הם איתי והם נשארו לי, ככה שאני מוקף בסוניה".
הראיון המלא יתפרסם מחר ב"7 ימים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
