חמש דקות של שכרון חושים / טור
רגע קסם אחד הספיק לרונאלדו כדי לצאת מהתרדמת, בשני הוא כבר הכריע את חצי גמר היורו. גארת' בייל? מאז מראדונה ב-1986, לא היה שחקן שלוקח אומה שלמה על הגב שלה. וגם: המשחק שאסור בו למצמץ לרגע
יש בכדורגל תפישה שגורסת שקבוצה/נבחרת גדולה לא צריכה להתאים את עצמה ליריבה - בבחינת אנחנו החזקים, אנחנו החכמים, שהם יתאימו את עצמם אלינו. מולה יש גישה שונה לפיה מאמן כדורגל טוב עושה התאמות ליריבה בלי קשר לשאלה אם היא קטנה או גדולה, אלא כי הוא מבין שבכך הוא יכול לנטרל חוזקות של הקבוצה ממול, ובכך להשיג יתרון במגרש. אין גישה אחת נכונה ובסופו של דבר מה שקובע זה מבחן התוצאה.
אם אצל מאמן גרמניה יוגי לב, ראינו איך הוא משנה ומתאים את מערך נבחרתו (להזכירכם: אלופת עולם) לזה של נבחרת איטליה, ובכך משיג עליונות במגרש. אתמול בחר המאמן הפורטוגלי, פרננדו סנטוס, לפתוח במערך של 2:4:4 יהלום, עם נאני ורונאלדו בחוד ההתקפה מול ה-2:3:5 של וויילס. בעקבות כך זכינו בחצי הגמר לאחת המחציות הטקטיות, אבל המשעממות מבחינת הצופים באליפות.
משחק ההגנה של פורטוגל והמשמעת הטקטית שגילו השחקנים ראויים לציון. הם ניטרלו לחלוטין את משחק המעבר המהיר של וויילס, אצלה הורגש מאוד חסרונו של ארון ראמזי, ממצטייני הטורניר.
מעבר לטקטיקה ומערכים מדהים היה להיות באצטדיון ולהרגיש איך בכל פעם שגארת' בייל נוגע בכדור עובר ביציעי וויילס רחש של ציפייה, רגע של קסם. מאז דייגו מראדונה של מונדיאל 86 אני לא זוכר שחקן שלוקח אומה שלמה על הגב שלו.
כל נגיעה שלו - רחש של ציפייה. בייל(צילום: רויטרס)
אבל רונאלדו כמו רונאלדו, אחרי מחצית שלמה בה נדמה שהיה בתרדמת, התעורר כבר בפתיחת השנייה וסיפק רגע קסם משלו. כשהוא ניתר אחרי הגבהת הקרן, נראה היה שהזמן עצר מלכת - ואז תוך 5 דקות של שיגעון הוא הכריע את המשחק.
פורטוגל עלתה לגמר עם ניצחון בודד ב-90 דקות, וכריסטיאנו רונאלדו חוזר לאותה נקודה שבה כבר היה ב-2004. אחרי שהגיע לגמר אליפות אירופה כצעיר מבטיח (19) עם נבחרת פייבוריטית והפסיד, הפעם הוא חוזר לאותו מעמד יוקרתי כמגה-סטאר מנוסה עם נבחרת שהיא אנדרדוג - האם הפעם זה יסתיים בגביע שיצטרף לארון העמוס שלו?
ניצחון בודד בטורניר במשחק שהסתיים ב-90 דקות. פורטוגל(צילום: גטי אימג'ס)
ועכשיו: דשאן נגד לב
אפרופו עבודת מאמן ומערכים, השינויים שעשה מאמן צרפת, דידייה דשאן, במשחק מול איסלנד הוכיחו את עצמם. בפעם הראשונה פתח אנטואן גריזמן בהרכב וכבר מפתיחת המשחק צוות במקום הטבעי שלו מתחת לחלוץ. דשאן העלה רביעייה קדמית מאוזנת ומוכשרת שכללה את מוסא סיסוקו ודימיטרי פאייט בקווים וגריזמן ואוליביה ז'ירו באמצע.
הגנה מול התקפה? דשאן ולב(צילום: AFP)
נקודת התורפה בציוות הזה, עד כמה שזה יישמע מוזר, היא שני הקשרים האחוריים פול פוגבה ובלייז מטווידי. מדובר בשני קשרים שכשלעצמם נחשבים לטובים בעולם, אך כדי למקסם את היכולות שלהם הם צריכים לשחק בשלשת קישור עם פליימייקר מאחוריהם. פוגבה שיחק נהדר ביובנטוס עם פירלו מאחוריו, ומטווידי עשה זאת מעולה עם וראטי בפ.ס.ז'. אף אחד מהם הוא לא הקשר שינהל את המשחק, ואם צרפת תמשיך באותו מערך הערב, אני מאמין שהגרמנים ינצלו את נקודת התורפה הזאת וישבשו לטריקולור את הנעת הכדור.
להיעדרות של מריו גומז הפצוע ומאטס הומלס המוצהב צפויות להיות השלכות רבות על המשחק של הגרמנים. הומלס היה מעוז ההגנה במשחק האחרון וחסרונו דווקא מול ההתקפה האיכותית של צרפת יהיה משמעותי. היעדרו של גומז משליכה באופן ישיר על יכולתו וביצועיו של תומאס מולר. מולר הוא אחד השחקנים החכמים בטורניר שיודע לעשות תנועה נפלאה מאחור ולנצל שטחים ריקים, אבל הוא חייב חלוץ 9 לפניו. בפעמים ששיחק עם יוליאן דרקסלר ומריו גצה, שהם לא חלוצים, הוא לא הורגש ועקב כך נפגעה העוצמה ההתקפית של גרמניה.
ועדיין, אחרי הכל, מדובר במפגש בין המארחת הנוצצת לאלופת העולם הגאה. אל תמצמצו לרגע, ולאו דווקא בגלל שינויים טקטיים ומערכים. בגלל שקלאסיקה כזו לא זוכים לקבל כל יום.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
