איבדה עין בעת קשירת תיק לאופנוע וזכתה בפיצויים

מ' עבדה כמאבטחת בסניף הביטוח הלאומי בחדרה. בתום המשמרת ירדה לחניון בו חנה אופנוע הקוואסקי שבבעלותה. מ' נעמדה לשמאלו של האופנוע, התניעה אותו ותלתה את הקסדה על הכידון.

כעת הניחה את תיקה האישי על המושב האחורי של האופנוע וקשרה אותו למושב עם קרסי מתכת. מ' הייתה משוכנעת שכל הקרסים מהודקים היטב. אולם כשפנתה לעלות על האופנוע השתחרר אחד הקרסים וקפץ לתוך עינה השמאלית. הפגיעה הייתה קשה. מ' איבדה כליל את ראייתה בעין שמאל. נכותה הוערכה בארבעים וחמישה אחוז לצמיתות.

מ' פנתה אל הפול, חברת ביטוח החובה של האופנוע ודרשה לממש את זכותה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מסלקי התביעות של הפול דחו את דרישתה. חוק הפיצויים מכסה פגיעות גוף מאופנוע רק כשהוא בנסיעה, בתהליך חניה ובחניה אסורה, השיבו לה. את לא נפגעת באחד מהמצבים האלה.

עמדתה של הפול לא הייתה מקובלת על השופט יחיאל ליפשיץ מבית משפט השלום בחיפה. יש לפחות עוד מצב אחד המכוסה בחוק הפיצויים והוא ה"כניסה לרכב", הזכיר השופט. נכון שיש הבדל בין כניסה למכונית לכניסה לאופנוע. למכונית יש דלת. לאופנוע אין. אולם באופנוע יותר מבמכונית קשירת המטען האישי נדרשת לשם בטיחות הנסיעה.

"דווקא באופנוע נדרש ומתחייב אף יותר מבנסיעה ברכב רגיל כי המטען האישי של הנהג יועמס באופן נכון ובטיחותי. הדבר נועד הן כדי שרוכב האופנוע לא ישא על גבו מטען מיותר ובכך יתקשה בתנועותיו והן לצורך חלוקה נכונה של המשקל על גבי האופנוע עצמו".

לדעת השופט ליפשיץ תהליך ההכנה לקראת הרכיבה על האופנוע הוא חלק טבעי ואינטגראלי מתהליך ה"כניסה" לאופנוע. מדובר בתהליך אשר מתחיל עם תחילת הכנת האופנוע ורוכבו לרכיבה ועוד טרם העלייה על מושב האופנוע. "ניתן לראות ברשת הקשירה כמעין דלת רכב שנטרקה ולמעשה "נזרקה" לעבר מי שנמצא לידה.

השופט ליפשיץ קבע אם כן כי מ' זכאית לפיצויים כנפגעת תאונת דרכים.

חלק מתהליך הנסיעה

תאגיד הפול לא ויתר. הוא ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה. המחלוקת הונחה על שולחנם של השופטים יגאל גריל, בטינה טאובר וסארי ג'יוסי.

בערעור טען נציג הפול כי קשירת התיק למושב האופנוע אינה מהווה חלק מתהליך הכניסה לרכב אלא לכל היותר פעולת הכנה לקראת הכניסה לרכב. לטענתו שלב הכניסה לרכב מתחיל רק "כאשר הנפגע מרים את רגלו במטרה להיכנס לרכב או אוחז בידית הרכב או מטה גופו כדי להיכנס אליו".

אין חולק, הסכימו שלושת השופטים, כי ביטוח החובה לא חל על פעולות הקודמות לתהליך הכניסה לרכב. לכן מי שנפגע תוך המתנה בתור לאוטובוס ונדחף על ידי אחר אינו זכאי לפיצויים ממבטחת החובה של האוטובוס. הוא הדין במי שנתקל בדרכו לרכב באבן וכתוצאה מההתקלות מועד ונופל. אולם מגע פיזי בין הנפגע לרכב, כמו שקרה במקרה זה בו בין מ' לבין האופנוע התקיים מגע פיזי בעת הפציעה, מהווה מדד חשוב לכך שתהליך הכניסה לרכב החל.

"דומה הדבר לנהג הנכנס למכונית כשבכוונתו להתניעה לנסיעה, שם את תיקו האישי בצדו ונפגע מדלת המכונית במהלך התהליך". הפסיקה קבעה כי נהג כזה זכאי לפיצויים. לכן גם מ' זכאית לפיצויים, פסקו השופטים.

תאגיד הפול לא ויתר. הוא הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בימים אלה השופט צבי זילברטל דחה את הבקשה. "קשירת המטען האישי לבל יישמט היא בגדר פעולת לוואי חיונית לרכיבה על אופנוע וראוי להחיל את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים על פעולות אלה", פסק השופט.

הנה כי כן, שמונה שנים לאחר שאיבדה את מאור עינה ולאחר מאבק משפטי על פני שלוש ערכאות, זכתה מ' בפיצויים המיוחלים.