ביד חזקה
בלי נגיעת היד של שוויינשטייגר גמר היורו היה יכול להיראות אחרת, אבל צרפת העפילה אליו קודם כל כי היא הנבחרת שהכי קשה למצוא אצלה חסרונות. אורי קופר על הגמר האמיתי של הטורניר, שאגת השמחה בעלת פתיל ההשהיה הארוך בהיסטוריה ונבחרת מארחת שמגיע לה לחגוג גם ביום ראשון עם הגביע
הכניסה הצפונית למארסיי הייתה עמוסה בשעות הצהריים. לא רק הצרפתים נסעו לעיר הדרומית ביותר במדינה שלהם אלא גם לא מעט גרמנים, שגמעו מרחק דו-ספרתי של שעות נסיעה. הם הצליחו לחצות את התור במחסום האגרה ואז, על ההר שצופה אל הנמל, התגלה להם, כמו לכולם, שם העיר באותיות ענק לבנות ומתקלפות, ניסיון חיקוי די עלוב להוליווד. מארסיי אינה עיר נוצצת במיוחד, אבל סטאד ולודרום בהחלט היה אתמול מרכז הבידור של העולם. הוא אירח את הגמר האמיתי של יורו 2016.
כששלב הבתים עמד להסתיים כבר התחלנו להפנים שההגרלה, והנפילה של ספרד מול קרואטיה, סידרו אי שוויון עצום בין שני צדדי הטורניר. והנה, חצאי הגמר היו ההוכחה המושלמת לכך. העימות בין צרפת לגרמניה היה כל כך שונה ממה שאירע ערב קודם לכן, בניצחון פורטוגל בליון. שונה בקצב, בטיפול בכדור, בעניין, באווירה. זה היה המשחק הטוב ביותר בטורניר. צרפת וגרמניה הן שתי הנבחרות הכי טובות ביורו, אבל רק אחת מהן הייתה יכולה להמשיך הלאה. ואירוע אחד, רגע לפני השריקה לסיום המחצית הראשונה, היה המכריע ביותר במאבק ביניהן.
הקהל הצרפתי, שגוש העידוד המרכזי שלו התמקם בצד הרחוק לאירוע, לא הבין מה קרה. חצי דקה חלפה מאז עצירת המשחק. השופט ניקולה ריצולי, לטעמי השופט הטוב בעולם, כבר סימן על הנקודה הלבנה, אבל בתוך האצטדיון לא כולם הבינו עדיין מה מתרחש. זו הייתה כנראה שאגת השמחה בעלת פתיל ההשהיה הארוך בהיסטוריה. במובן הזה הסיפור הזכיר את מה שקרה בפעם האחרונה בה צרפת הגיעה לגמר, במונדיאל 2006, אז אף אחד מהנוכחים, אלה שאין להם הילוך חוזר, לא הבין למה זינדין זידאן הורחק.
לקח זמן להבין למה צרפת זכתה בפנדל וצריך לומר שאכן היה פנדל. בסטיאן שוויינשטייגר הפך לגרמני השלישי שמשתמש ביד בצורה לא נאותה – קדמו לו ג'רום בואטנג ברבע הגמר, ויואכים לב לאורך כל שלב הבתים – והקשר נענש בצדק. הוא שלח זרוע נטויה והיד נגעה בכדור. פנדל ברור, וכזה ששינה את המשחק.
בהרבה משחקים, בכל ליגה, יש מהלך אחד שמשנה את כל התמונה והוא לא חייב להגיע בדקות האחרונות של המשחק. נגיעת היד של קפטן גרמניה, והדיוק בבעיטה של אנטואן גריזמן (זוכרים שאת הפנדל האחרון שלו שלא בבעיטות הכרעה, בגמר הצ'מפיונס, הוא החמיץ?) חיברו את המהלך הזה. אחריו המשחק נראה אחרת. צרפת יצאה הרבה יותר בקלות קדימה, ובעטה לשער יותר מגרמניה במחצית השנייה.
קודם לכן גרמניה הציגה את אחת המחציות הטובות שלה מאז חצי הגמר האחרון בו השתתפה, השביעייה לרשת ברזיל במונדיאל. אז, לגרמניה היו סקוררים שהצליחו לפתוח את המשחק כבר בהתחלה – תומאס מולר ומירוסלב קלוזה הבקיעו ראשונים – אבל כשמולר לא פוגע, וכשאין בעצם אף כובש מצטיין אחר, קשה יותר לגרום לכדור לגעת ברשת. מולר הוא סיפור שעוד ידובר בו. מי שהיה המועמד המוביל של רבים להיות מלך השערים מסיים את הטורניר ללא שער. מולר בעט לשער 20 פעמים בטורניר, הכי הרבה אחרי קווין דה בריינה מבין השחקנים שלא הבקיעו.
גריזו זה הזיזו החדש
הקהל נעמד על רגליו וחילק סטנדינג אוביישן לגריזמן. ממקומות שונים באצטדיון נשמעה הקריאה "גריזו, גריזו". כן, גריזמן, גריזו, הוא הזיזו החדש. על גריזמן, גיבור העל של צרפת, הורחב בטור הזה לאחר שניצח על החגיגה מול איסלנד, ואתמול הוא שוב היה השחקן הכי טוב על המגרש. גריזמן הוא השחקן הראשון מאז 1984 שמבקיע יותר מחמישה שערים ביורו, ויש לו עוד גמר לשחק. שלושה מחמשת השערים האחרונים שספג מנואל נוייר הגיעו מהרגליים שלו. אם צרפת מנצחת ביום ראשון, גריזמן לא רק יזכה בתואר שחקן הטורניר, אלא גם מועמד מוביל לקבל את כדור הזהב, או לפחות אמור להיות כזה.
גריזמן הוא הכוכב, אבל צרפת בגמר, וגם מגיע לה לזכות בטורניר, כי היא הנבחרת הכי "מושלמת", אם אפשר לקרוא לזה כך. אולי יותר נכון ללכת דווקא מהצד השני – הנבחרת עם הכי פחות מגרעות, עם מיעוט נקודות תורפה. "קשה מאוד לנצח אותנו כי אנחנו קבוצה וכי אין לנו נקודה חלשה", אמר הוגו לוריס בסיום. הוא צודק. המגינים, בקארי סאניה ופטריס אברה, לא בשיאם בחודש האחרון, אבל לצרפת יש כוח ועוצמה בכל אזור במגרש.
ההצלה של לוריס בתוספת הזמן היא אחת מהצלות הטורניר וכולם יודעים איזה שוער נפלא הוא. סמואל אומטיטי
סיפק עוד משחק טוב. המיקום שלו בזמן ניסיון הבליץ הגרמני היה מצוין ונראה שברצלונה עשתה עסקה טובה. פול פוגבה סידר את השער השני, ולא סתם היה השחקן שחגג יותר מכולם בסיום – הוא היה זקוק לעוד משחק טוב בנבחרת להעלאת הביטחון. מוסא סיסוקו עשה עבודה טקטית אדירה וההופעה שלו אתמול לא מוערכת מספיק. כשלסיסוקו יש חשק לשחק הוא אחלה של קשר.
אלה היו השחקנים הבולטים אתמול. במשחקים אחרים נהנינו מאוליבייה ז'ירו (כמה איטי הוא היה אתמול) או דימיטרי פאייט. לצרפת יש הכל, כמות עצומה של כישרון, והיא זו שראויה לזכות בגביע בזכות נחת זרועה שלה, ולא רק זו של שוויינשטייגר.
לפנייה לכתב/ת 
