בדיוק כמו פעם: כשצרפת הרגישה בבית
מהגיבור הלא צפוי בחצי הגמר היורו מול פורטוגל ב-1984 ועד הגמר הבלתי נשכח של מונדיאל 1998. יאיר קטן חזר במנהרת הזמן לשני הטורנירים הגדולים האחרונים שצרפת אירחה, ומצא כמה קווי דמיון ביניהם לאליפות אירופה הנוכחית. האם גם בסופה נבחרת הטריקולור תזכה בגביע?
מדינה שלמה ששוב נכנסה לקדחת כדורגל. אוהדים בכל פינה שרק מחכים לרגע של ההנפה. רחובות סוערים. תקשורת שמשייפת את הסופרלטיבים. אהבה לספורט שמחברת בין אנשים ואומדת להגיע לרגע השיא שלה.
כל אלה דברים שמסוגלים למלא כל שחקן כדורגל בהשראה. וסביר להניח שנבחרת צרפת כבר מספיק עמוסה בהתלהבות כדי להגיע בעוצמה לגמר היורו מול פורטוגל ביום ראשון. אבל רק למקרה שמישהו שם קורא עברית, חשבנו לעזור לה עם עוד מנה גדושה של השראה: סיפורם של שני הטורנירים הגדולים הקודמים שאירחה, שהסתיימו שניהם עם תואר. ושימו לב לדברים שחוזרים על עצמם בשלושת הטורנירים הללו, פרט לאירוח.
יורו 1984
צרפת של אז הייתה זקוקה לזמן ולמידה כדי להבשיל. היא החמיצה את יורו 1980 בגלל הפסד בודד במוקדמות למנצחת הבית צ'כוסלובקיה, אבל כבר אפשר היה לראות שיש שם משהו.
שנתיים מאוחר יותר היא כבר הגיעה קרוב לשיא במונדיאל בספרד. לאורך כל הטורניר היא נראתה כמו אחת המועמדות לזכייה, אבל בסיום 3:3 מדהים מול מערב-גרמניה בחצי הגמר, עפה בפנדלים. עם התסכול הזה שביעבע בתוכה, היא ניגשה למשימה באליפות אירופה. וזו לא הייתה סתם משימה של זכייה – אלא השגת תואר ראשון בהיסטוריה.
וזה היה טורניר קלאסי. למרות שאלופת העולם איטליה לא העפילה אליו (העניין היה לא פשוט לאור העובדה שרק שבע נבחרות הצטרפו לצרפת מהמוקדמות), לאט לאט התברר כי לצרפת יש יריבות רציניות לתואר. אבל לאט לאט לאותן יריבות התברר שלצרפת יש את מישל פלאטיני.
פלאטיני הוביל חבורה של שחקנים שרבים מהם שיחקו במונדיאל 1982, והתעלה מעל כולם. וזה לא קל – היו שם ז'אן טיגאנה, אלן ז'ירס, דומיניק רושטו ועוד כמה פנומנים. הוא הגיע באותו יורו לתשעה שערים בחמש הופעות בלבד. פשוט מהמם.
אבל בואו נחזור רגע להתחלה. במשחק הפתיחה, ממש כמו ביורו 2016 נגד רומניה, הדברים לא הלכו חלק. רק 12 דקות לסיום המארחת השיגה את ה-0:1 משער של נשיא אופ"א לעתיד. במשחק השני הכל התפרץ עם 0:5 מול בלגיה משלושער של פלאטיני, לצד תרומות מז'ירס ומבחור בשם לואיס פרננדז, בעתידו מאמן לא מצליח במיוחד של נבחרת מזרח-תיכונית. בסיום שלב הבתים יוגוסלביה הפתיעה את צרפת עם שער מוקדם, רק שפלאטיני החזיר בשלושער נוסף בדרך ל-2:3.
בינתיים, בבית השני, התפתח מאבק צמוד בין שלוש נבחרות מעולות, ודווקא מערב גרמניה החזקה הייתה זו שלא עמדה באתגר, וספרד ופורטוגל המשיכו לחצי הגמר. וכאן קיבלנו מפגש שאולי יצלצל לכם מוכר – צרפת נגד פורטוגל. ממש כמו הגמר שמחכה ביום ראשון.
וממש כמו חצי הגמר של יום חמישי, צרפת שיחקה בוולודרום במארסיי (ואם כבר מחפשים קווי דמיון, גם אז השופט היה איטלקי). זה היה אחד מהמשחקים הגדולים בכל הזמנים, ושווה לפנטז על שחזור כלשהו של מה שקרה שם.
מנואל בנטו סיפק הופעת ענק בשער של פורטוגל, ואחרי שנכנע לכדור חופשי של ז'אן-פרנסואה דומרג (24), תיסכל את הצרפתים שלא הצליחו לברוח למרות בליץ כבד. בינתיים רוי ז'ורדאו כפה הארכה והשלים צמד שהפך ל-1:2, וצרפת נראתה גמורה. רק נראתה. דווקא המגן השמאלי דומרג היה זה ששוב הציל אותה עם השני שלו (114), ובדקה ה-119 פלאטיני שלח את צרפת לגמר.
גם ספרד הגיעה לטורניר ההוא עם משהו להוכיח, אחרי שבמונדיאל הביתי הודחה בשלב הבתים השני. הפעם היא הגיעה למשחק המכריע – ושם השוער לואיס ארקונדה נתן לבעיטה של פלאטיני לחמוק ממנו ולהפוך ל-0:1. ברונו ביון השלים בדקה ה-90 0:2 ותואר היסטורי.
מונדיאל 1998
נכון שכולם חושבים שישראל הרסה לצרפת את ההשתתפות במונדיאל 1994 בגלל אותו "שער, שער"? זו לא כל האמת. מי שבאמת השאיר את צרפת מחוץ לטורניר היה דויד ז'ינולה. אחד השחקנים המבריקים של הנבחרת היה צריך להחזיק את הכדור ליד דגל הקרן ולהעביר את הזמן כדי לשמור את ה-1:1 מול בולגריה במשחק האחרון, שהיה מעלה את צרפת. אבל מסירה איומה שלו הפכה למתפרצת ממנה אמיל קוסטדינוב כבש את השער הגדול של הבולגרים בדקה ה-90.
אבל צרפת הבריאה בזכות הכישלון הזה. ביורו 1996 הכל היה אמור להוביל אותה לגמר, אבל ממש כמו הנפילה ב-1982 לפני ההצלחה ב-1984, היא הודחה בפנדלים בחצי הגמר ע"י צ'כיה המפתיעה.
למונדיאל כעבור שנתיים היא כבר הגיעה חזקה יותר. עם סגל כמעט מושלם, נראה היה שהאלופה המכהנת ברזיל תהיה היריבה החזקה ביותר שלה. שוב, מזכיר לכם משהו מ-2016? למי שכבר שכח, אלו שמות: פביאן בארטז, ליליאן תוראם, מרסל דסאיי, לורן בלאן, ביצ'נטה ליזראזו, עמנואל פטי, יורי דז'ורקאף, תיירי הנרי, וגם זינדין זידאן אחד ודידייה דשאן. כריסטוף דוגארי ודויד טרזגה חיכו על הספסל, ובסגל היו גם פטריק ויירה, רובר פירס ופרנק לבף. מדהים, ולא פלא שאותה נבחרת זכתה לאחר מכם גם ביורו 2000..
הגרלת הבתים לא הקשתה במיוחד על המארחת, כמו הפעם. 0:3 על דרום-אפריקה, 0:4 על סעודיה ועוד 1:2 מול דנמרק. הכוכבית היחידה הגיעה מהכוכב: זידאן, בלי שום סיבה החליט במהלך הניצחון הגדול על הסעודים לבצע עבירה מכוערת על פואד אנואר ולקבל אדום.
בנוקאאוט צרפת גירדה מה שאפשר. הבלם בלאן הציל אותה בדקה ה-114 בשמינית הגמר מול פרגוואי, ואת איטליה היא עברה בפנדלים ברבע. דאבור שוקר הכניס אותה לבעיה בחצי הגמר, אבל קרואטיה החזיקה ביתרון דקה בלבד לפני שהמגן ליליאן תוראם הפך בצמד. כמו דומרג ב-1984, רק בצד ימין.
ואז הגיע הגמר הענק. עד היום רצות תיאוריות קונספירציה על מה שקרה לסופרסטאר הברזילאי רונאלדו לפני המשחק – פרכוסים, התקף חרדה, בעיה רפואית שמנעה ממנו לתפקד אבל "נייקי" הכריחה אותו (החברה הכחישה מיד לאחר הגמר את השמועה האחרונה). בכל אופן, אחרי טורניר של ארבעה שערים הוא היה כבוי, וצרפת קיבלה צמד מזידאן לפני ההפסקה ועוד שער של פטי בתוספת הזמן כדי להשיג 0:3 וזכייה ראשונה במונדיאל.
אז מה היה לנו? הרבה צירופי מקרים שמחברים בין שלושת הטורנירים. פתיחות קשות ביורו, מאבקים מול אלופות עולם מכהנות, שופטים איטלקים, משחקים גדולים במארסיי, מהפכים תוצרת מגנים, שחקנים מובילים שמבקיעים צמדים ושלושערים במשחקים חשובים. אבל הנה הדבר שמחבר באמת בין צרפת של 1998 לצרפת של 2016: בגמר מחכה לה רונאלדו כלשהו, שחקן מפחיד. דשאן, ששיחק אז בהרכב מול ברזיל והיה הקפטן המנצח, ישמח שגם הפעם האיום מהצד השני יגיע במצב מעורער.
לפנייה לכתב/ת 
