מהארט ועד רוני: המאכזבים של יורו 2016
השוער שלא עמד בלחץ והמשיך את מסורת הכישלונות של אנגליה, המגן שלא נתן כלום לספרד, הקשר שהתרוצץ בלי הפסקה ולא הצליח להציל את אוקראינה והכוכב שפרש מנבחרת שוודיה בקול ענות חלושה. במערך 3-3-4, יאיר קטן בוחר את 11 השחקנים שירצו לשכוח כמה שיותר מהר מאליפות אירופה
עוד תשמעו על כל הגיבורים הגדולים של הזכייה שבדרך, ויוכתרו נבחרות של מצטיינים, מלאות באלופים וסגניהם. אבל עכשיו הזמן לדירוג אחר לחלוטין: במערך 3-3-4 התקפי ולא הכי מאוזן, קבלו את נבחרת המאכזבים של היורו, השחקנים שהיו אמורים לעשות הרבה יותר והוציאו מעצמם את המינימום.
שוער: ג'ו הארט (אנגליה)
הארט היה האיש שאמור להשכיח את שנות הקטסטרופה של שוערי אנגליה. במשך תקופה ארוכה, ובטורנירים קודמים, הוא באמת היה יציב ופחות או יותר בסדר – אבל הפעם לא נתן לנבחרת את הביטחון לו הייתה זקוקה. היה צריך להתמודד טוב יותר עם הכדור החופשי של גארת' בייל בניצחון על וויילס, והגיב גרוע לבעיטה של קולביין סיגתורסון האיסלנדי, בשער שהדיח את אנגליה מהטורניר.
מגן ימני: סטפן ליכטשטיינר (שווייץ)
יכול להיות שהשיטה של יובנטוס, שמאפשרת לו לתקוף ללא הרף, הרבה יותר מתאימה לקפטן השווייצרי מאשר הסגנון של הנבחרת. אותו האיש שכיכב בשרשרת האליפויות באיטליה עם יכולת נפלאה באגף נראה פשוט רע לאורך כל הטורניר, צלע יחד עם הנבחרת שלו לשמינית הגמר בזכות הבית הנוח ונפרד מהיורו בשמינית הגמר מבלי להותיר רושם.
בלם: אלכסנדר דראגוביץ' (אוסטריה)
היו הרבה נבחרות שלא עמדו בציפיות ביורו, אבל נראה שאוסטריה לא ספגה מספיק ביקורת על היכולת העלובה שלה. אחרי קמפיין מוקדמות כל כך איכותי, לשחקנים רעדו הברכיים במקום שירוצו רחוק. ואין מי שמסמל את הכישלון יותר מהגיבור הטראגי, בלם דינמו קייב שהיה אמור להיות מעוז ההגנה. הוא הורחק בהפסד להונגריה וחזר כדי להחמיץ פנדל במשחק הקריטי מול איסלנד.
בלם: סרחיו ראמוס (ספרד)
עוד בלם שראה פנדל שלו הולך החוצה, פנדל משמעותי עוד יותר נגד קרואטיה ששלח את ספרד להתמודד מול איטליה כבר בשמינית הגמר, במקום לקבל את פורטוגל שנראתה כמו הגרלה נוחה יותר. באופן כללי הוא היה רחוק משיאו, במיוחד אותו הפסד לקרואטים בו ההגנה הספרדית לא עזרה במיוחד לדויד דה חאה. האם עדיין יש לו את מה שצריך כדי לעמוד במרכז ההגנה של הספרדים?
מגן שמאלי: ג'ורדי אלבה (ספרד)
בגמר יורו 2012 הוא היה בשיאו. השער שהבקיע בזכות המהירות וההצטרפות להתקפה הראה את מגוון היכולות שלו. בטורניר הזה ראינו מעט מדי ממנו. היה לו בישול אחד, והוא שיחק טוב באותה תצוגה מול ההגנה הטורקית החלשה, אבל ויסנטה דל בוסקה היה זקוק לאלבה של לפני ארבע שנים, שנמצא רוב הזמן באזור הרחבה של היריב, מגביה מדויק, יוצר מצבים.
קשר: דייויד אלאבה (אוסטריה)
אז יופי – הוא יכול לשחק כמגן שמאלי, קשר אחורי, אפילו בהתקפה, אבל בטורניר הזה בלט הצורך של השחקן הרבגוני הזה להתמקצע בעמדה כלשהי. כל התזוזות בבאיירן מינכן ובנבחרת מונעות ממנו להפוך לסופרסטאר. ביורו הוא שיחק במרכז הקישור של אוסטריה, ופשוט עשה שום דבר. כלום מוחלט. הוא לא ניהל את המשחק כמו שצריך, בקושי איים על השער, טורניר איום ונורא שלו.
קשר: וויין רוני (אנגליה)
אין ספק שחלק גדול מכך שרוני נכלל ברשימה הזו הוא באשמת רוי הודג'סון. הקישור האחורי הוא לא המקום בו הסקורר הג'ינג'י צריך לשחק. אבל יש גם אבל. רוני כבר שיחק פה ושם במרכז השדה ביונייטד, ובטח יודע להפגין יכולת עדיפה מאשר חוסר האחריות המוחלט שבלט נגד איסלנד. המנהיג של הנבחרת אולי ניסה לדרבן את החברים, אבל בעיקר גרם להם נזק עם הפעולות של על המגרש.
קשר: אנדריי ירמולנקו (אוקראינה)
אוקראינה החלשה הלכה הביתה בלי נקודות ובלי שערים, היחידה בטורניר עם המאזן הזה. היו בעיות ברורות בסגל עם ההגעה, כמו המחסור בחלוץ, אבל הייתה גם נקודת אור בדמות הכוכב של דינמו קייב, קיצוני שיודע לעשות הכל והסכומים שמוכנים להציע עליו בפרמייר-ליג עצומים. סיכום היורו מבחינתו הוא שלושה משחקים בהם התרוצץ בחוסר אונים. נקודת האור כבתה.
חלוץ: הארי קיין (אנגליה)
אימת ההגנות באנגליה הפך למופע אימים. כל התנאים היו מוכנים לכך שקיין יהיה אחד ממצטייני היורו: הוא הגיע בכושר שיא, אחרי עונה נפלאה, בלי חלוץ מרכזי שיאיים על מעמדו בהרכב. דובר על כך שהעומס הכריע אותו והוא היה עייף מדי, אבל קיין היה זה שהרס לעצמו. חוסר ביטחון מוחלט בכל נגיעה בכדור, מהלכים הזויים. יותר מכל אנגלי אחר, הוא היה זה שלא הגיע מוכן מנטלית.
חלוץ: זלאטן איברהימוביץ' (שוודיה)
הבעיה הגדולה ביותר של שוודיה היא שההערכות המוקדמות התממשו: אף אחד, אפילו שחקן בודד, לא התייצב כדי לעזור לזלאטן לעשות משהו ביורו. זו נבחרת בלי עומק שחייבת להתחיל להיבנות מחדש. ועדיין, זלאטן היה צריך לקחת על עצמו יותר. הוא בקושי הורגש במשחק של השוודים, לא יזם ויצר, בעיקר חיכה לכדורים שיגיעו אליו. אולי הדברים היו נראים אחרת אם היה אנרגטי יותר.
חלוץ: מריו מנדז'וקיץ' (קרואטיה)
בזמן שהקרואטים קיבלו מחמאות מכל עבר, מנדז'וקיץ' הציג טורניר מזעזע. חלק גדול מההדחה של קרואטיה נח על כתפיו. אם היה מפגין חצי ממה שהוא מסוגל, הנבחרת הייתה עוברת את פורטוגל וכנראה עדיין נמצאת ביורו. מזמן לא ראינו אותו כל כך חלש ולא יעיל, וזה בלט במיוחד כשניקולה קאליניץ' שיחק במקומו מול ספרד והיה עדיף בצורה ניכרת. לא מתאים לו לשחק ככה.
ספסל
ארדה טוראן (טורקיה): כך נראה שחקן שלא משחק חצי עונה בברצלונה, ובחצי השני נראה לא מחובר.
ססק פברגאס (ספרד): החוליה המקשרת בין הדור הישן לדור הבא – וכנראה שהוא הלך לאיבוד ביניהם.
ארטיום דזיובה (רוסיה): היה חייב להוביל את החלק ההתקפי של רוסיה, כמעט ולא הורגש לאורך שלב הבתים.
יבגן קונופליאנקה (אוקראינה): אחד השחקנים המשמעותיים של סביליה, שלא נראה מחובר לנבחרת שלו.
תומאס מולר (גרמניה): הוא "רק" על הספסל שלנו ולא בהרכב כי גרמניה הצליחה להגיע לחצי הגמר, אבל סיפק טורניר רע בלי שערים.
לפנייה לכתב/ת 
