לא ל"חוק הצביעות"

מחר  צפויה הכנסת לאשר בקריאה שנייה ושלישית את ההצעה המכונה "חוק העמותות". שם הולם יותר היה "חוק הצביעות", שכן הצעת החוק נתפרה למידותיהם של ארגונים המזוהים עם השמאל. החוק לא יתרום דבר להגברת השקיפות, אבל הוא כבר עושה צעד גדול בצמצום המרחב הדמוקרטי בישראל. אחרי חודשים של דיסאינפורמציה וספינים בנושא, ראוי להיזכר לרגע בעובדות.

עוד בערוץ הדעות:

"עזרת ישראל" וביטחון מדינת ישראל

נשבר לנו להיות סמל

שוק השכירות הפרוע

מי יודע מהי "טובת הילד?"

בניגוד לטענות שהשמיעו ראש הממשלה ושרת המשפטים, ההצעה הישראלית אינה דומה בשום דבר לחקיקת הלובינג האמריקנית, ומשרד החוץ האמריקני אפילו פרסם הבהרה שדוחה את ההשוואה בין השניים. חוק העמותות הישראלי שואב את רוחו מהחקיקה ברוסיה ובטורקיה, שם הוא משמש למכשיר לרדיפת מתנגדיהם של פוטין וארדואן. החוק מסמן את יריבי הממשלה כ"סוכנים זרים", אבל פוטר מחובת שקיפות שורה של עמותות וארגונים המשרתים את הימין ואת המתנחלים. גם זהו אינו מקרה, כמובן.

תכלית החוק היחידה היא לבזות, לבודד ולהשפיל את מי שמתנגדים למדיניות הממשלה. לשם כך נקבע כי החוק יחול רק על תרומות מ"ישות מדינית", ולא מגורמים פרטיים. על פי דוח של שלום עכשיו, לא פחות מ-95 אחוז - או כ-567 מיליון שקל - מתקציביהן של עמותות הימין נסתר מהציבור. ליוזמי חוק העמותות חשוב מאוד לשמור את הסכום העצום הזה בערפל.

יש מי שיטענו שגם אם החוק פוסח על עמותות הימין, הגברת השקיפות בארגוני זכויות האדם היא מטרה ראויה. רק שבעיית שקיפות שכזו כלל אינה קיימת. כל עמותות זכויות האדם, הדו-קיום והשלום מפרסמות את הדוחות שלהם מדי שנה בפומבי. כל קורא יכול לגלוש ברגע זה לאתר "גיידסטאר", להקיש שם עמותה ולצפות בדוחות הכספיים שלה. בנוסף, מגישות כל העמותות המקבלות מענקים גם ממדינות דוחות רבעוניים המתייחסים לתרומות מהמדינות הללו באופן ספציפי. בדוחות האלו, הזמינים גם הם לציבור, מופיעים סכומי המענקים המלאים וייעודם.

כל הנסיונות להבין משרת המשפטים איילת שקד או מראש הממשלה מדוע הפירוט הכפול על תרומות לארגוני זכויות אדם אינו מספק, ואילו החיסיון על התרומות לעמותות הימין הוא לגיטימי ורצוי, לא זכו לשום התייחסות. הימין אף הכשיל תיקונים לחוק מהאופוזיציה והקואליציה כאחד, שביקשו להחיל את חובת השקיפות לכל רוחבה של המערכת (בלחץ בינלאומי, כן הוסר הסעיף בחוק שציווה על נציגי העמותות לענוד תג מיוחד בעת פגישותיהם עם נציגי ציבור).

בניגוד לכל אותם טייקונים עלומים, התרומות שחוק העמותות מכסה מגיעות מידידותיה של ישראל, בכפוף להסכמים שישראל עצמה חתמה איתן. אותן מדינות - מגרמניה ועד ארצות הברית, מבריטניה ועד איטליה - תומכות בתעשייה, בצבא ובמחקר הישראלים. פעילות זכויות האדם היא חלק מהתמיכה הגורפת שלהם בחברה הישראלית, והן אינן מוכנות להפריד בין השתיים. בניגוד לטענה הימנית, אותן מדינות גם משקיעות בקידום ערכים הומניסטיים בכל רחבי העולם, במזרח התיכון ובמערב, באפריקה ובאסיה. לא מדובר בקמפיין נגדנו, אלא בשאיפה לקדם דמוקרטיה ושלום בכל רחבי העולם.

החשדנות כלפי המניעים של מדינות אירופה, המחשבה שהממשל האמריקני זומם לפגוע בישראל, סתימת הפיות ורדיפת היריבים הפוליטיים במסווה של יישום "דעת הרוב" - כל אלו הם ביטוי לתפיסות פרנואידיות וקונספירטיביות של המציאות. האחיזה של הרעיונות הללו בכנסת ובממשלה היא איום ממשי לדמוקרטיה, מכיוון שהיא הופכת את המרחב הציבורי מזירה של החלפת דעות ויצירת הסכמות, לשדה אלים של חיסול חשבונות ורדיפות פוליטיות. בשנים האחרונות הרחקנו לכת מאוד בכיוון הזה, וחוק העמותות הוא צעד חסר אחריות נוסף בדרך לאסון. טוב יעשו חברי הכנסת אם הם יימנעו מאישורו.

רחל ליאל, מנכ"לית הקרן החדשה לישראל