כמה שוקולד זה יותר מדי? משפחת חרב - דאבור מגלה את האמת

בשיתוף תנובה

משפחת חרב-דאבור, בית ג'ן

ההורים

איה (33) עורכת דין במשרד בכרמיאל, לוטפי (39) קצין צה"ל בדרגת רב-סרן ובשנים האחרונות מפקד הגדנ"ע הדרוזי והצ'רקסי, האחראי על גיוס בני מיעוטים לצה"ל. שניהם נולדו וגדלו בבית-ג'ן, והם יחד כבר 11 שנים ("אבל אני כבר שמעתי עליו קודם", צוחקת איה).

קיראו עוד במדור בית בריא

הילדים

תיליה (8), תלמידת כיתה ב', ואייל (4 וחצי) בגן.

תמיד הייתה רזה, אבל בעקבות ההריונות נשארה עם עודף משקל של 40 קילו. "כל השיטות שניסיתי כדי להוריד אותם לא עזרו", היא מספרת.

הניתוח: לפני שנה וחצי עברה ניתוח לקיצור קיבה. "זה הליך לא פשוט, אבל חזרתי לעצמי כמעט לגמרי. כשעברתי את הניתוח הסבירו לנו שזה תהליך שבמסגרתו עושים סדר בבטן כדי לעשות סדר בראש: דפוסי החשיבה חייבים להשתנות".

אוכל

מכינים את הרוב בעצמם. "את הפיתות אמא שלי אופה", מספרת איה, "זיתים ומלפפונים אני כובשת, לבנה אני מכינה, שמן הזית הוא מהמטעים שלנו. ככה אני יודעת בדיוק מה נכנס אלינו לגוף".

ארוחת בוקר: איה ולוטפי שותים נס קפה ולפעמים אוכלים פרוסת עוגה שאיה אפתה או חתיכת חלבה. תיליה ואייל אוהבים לאכול מעדן חלב בטעם שוקולד, יוגורט עם גרנולה או קורנפלקס עם חלב.

סנדוויץ': איה משכימה ב-06:00 כדי להכין לילדים כריכים עם לבנה או גבינה עם זיתים, פלוס שני סוגי ירקות ופירות.

צהריים: אייל מקבל בשעה שתיים ארוחה חמה בגן. "אני רגועה לגבי טיב האוכל שהוא מקבל כי אני מכירה אישית את המקום שמכין אותו", מסבירה איה. "הם מקבלים קציצות או שניצל אפוי או עוף, עם פתיתים, אורז או מג'דרה, וירקות".

"הוא הכי רזה בבית ומאוד ספורטיבי, אבל אוכל הכי רע", אומרת איה. "הוא אמנם יכול לאכול בחדר האוכל בבסיס מנה של עוף עם אורז וסלט, אבל הרבה פעמים הוא חוגג בדוכן השווארמה".

אוכלות את ארוחת הצהריים שלהן מעט מאוחר יותר: תיליה מסיימת בית ספר בשעה ארבע ופוגשת את אמא לצהרים מאוחרים אצל סבתא נזיהה, אמה של איה.

מכינה לבתה ונכדתה מטעמים לארוחת הצהרים המאוחרת: אורז עם קציצות ורוטב, עלי גפן ממולאים, אורז ויוגורט עם בשר, סינייה ("תמיד יש משהו טעים כזה").

צלחת ריקה:"אני לא מהאמהות שרודפות אחרי הילדים עם המזלג", היא צוחקת. "כשהם רעבים תמיד יש אוכל על השולחן, וגם אם סיימו אני משאירה את האוכל במקום נגיש, כדי שיוכלו להמשיך אם הם רעבים עדיין".

ארוחת ערב: קלה, טוסט או חביתה. איה מקפידה שלפחות פעמיים בשבוע כולם ישבו ויאכלו ביחד, ויעזבו לרגע את הטלפונים הסלולריים.

לא רודפים אחרי הילדים בגלל אוכל. משפחת חרב - דאבור(צילום: אלעד גרשגורן)

שוקולד

כל בני המשפחה, חוץ מלוטפי, אוהבים מאוד מתוקים. "תמיד אהבתי שוקולד", נאנחת איה, "בתקופת ההריונות ואחרי הלידות הייתי ממש מכורה. יכולתי לחסל חבילה שלמה של ופלים, או שתי חבילות שוקולד.

"אחרי הניתוח כבר לא יכולתי לאכול בכמויות האלה, והיום אני מקפידה הרבה יותר. פתאום הבגדים עולים עליי ויושבים יפה, אז יש מוטיביציה לשמור על זה".

איה מנסה להסביר לתיליה שלאכול הרבה שוקולד זה לא בריא, ומנסה שהילדה תאכל אותו רק בסופי שבוע. לפעמים זה עובד, לפעמים לא ("אני נזהרת לא ללחוץ עליה יותר מדי בנושא, לא להפוך את זה לאישיו").

השורה התחתונה

איה מחפשת דרך להשתלט על התאווה למתוק, שלה ושל הילדים. "אני יודעת שאם היינו נפטרים מזה, החיים שלנו היו נראים הרבה יותר טוב. אני, למשל, הייתי יכולה לרזות עוד 5-6 קילו לפחות".

רותי אבירי, דיאטנית קלינית יועצת לחברת תנובה המובילה את פרוייקט בית בריא, מסבירה: כפי שהמשפחה מעידה על עצמה, הבעיה הכי גדולה שלהם היא אהבת המתוק, או ליתר דיוק- אהבת השוקולד!

חשוב להבין שכשמדברים על דחף למתוק, צריך להפריד בין צורך גופני: הגוף זקוק לאנרגיה זמינה ומהר, לבין צורך נפשי/ רגשי: הנפש זקוקה למשהו מרגיע ומנחם.

בשני המקרים חשוב ללמוד להיות קשובים לצרכים שלנו ולא לנסות להילחם בהם, כי צרכי הגוף תמיד ינצחו. התייחסות לשוקולד כאל משהו "אסור" או "אסור יותר מאחד ביום", רק הופכת אותו לנחשק יותר ומגדילה את המחשבות עליו והתאווה אליו, וכך גורמת לאכילה נוספת ממנו.

הקשבה אמיתית לצרכים שלנו, היא הקשבה שמאפשרת גמישות בתשוקה לשוקולד, ואז יש ימים שאוכלים קצת יותר, ואפילו יותר מידיי, אבל גם יש ימים שלא אוכלים בכלל.

כשאנחנו אוסרים על הילדים לאכול יותר משוקולד אחד ביום, הם יאכלו אותו גם ביום שלולא האיסור לא היה בא להם אותו, רק כדי לא לפספס את ההזדמנות, ובכך בלבלנו להם את היכולת להקשיב באותנטיות גמישה לצרכים שלהם שיכולים להשתנות מיום ליום.

לכן אני ממליצה:

1. באחריותנו ההורים להחליט מה נכנס הביתה: מה אנחנו מכניסים, סבא וסבתא, סלסות מאירועים וכו'.

2. לא צריך להימנע מלהכניס שוקולדים הביתה אבל מומלץ לא להכניס מגוון גדול שלהם. סוג אחד בכל פעם יספיק ולא יצור גירוי עודף בגלל מגוון גדול של טעמים.

3. כשנגמר, לא חייבים מיד לרוץ לקנות. אפשר שלא יהיה בבית כמה ימים..

4. ובעיקר, לא "לעשות ענין" מהשוקולד באופן שימנע מהילדים הקשבה גמישה לחשקים שלהם שיכולה להשתנות מיום ליום. 

איה ולוטפי כמעט ולא אוכלים ארוחת בוקר, ובניגוד למה שמקובל לחשוב, זה דווקא בסדר. אצל מבוגרים חשיבות ארוחת הבוקר שונה מאשר אצל ילדים.

בניגוד לתלמידים שאם לא יאכלו ארוחת בוקר, הארוחה הבאה תהייה בהכרח רק בשעה עשר, המבוגרים יכולים לעצור בכל רגע שיחושו רעב ולאכול, ולכן ארוחת הבוקר שלהם לא חייבת להיות מייד כשהם מתעוררים.

בארוחת הבוקר של הילדים עדיף להמעיט בכמויות הסוכר: יוגורט עם גרנולה או קורנפלקס (מהסוגים הפחות מתוקים) עם חלב, הם אפשרויות טובות.

במשרד במהלך היום איה אוכלת סלטים. אני ממליצה להיזהר מהרטבים, במיוחד מהכמות. רבים לא יודעים שברטבים האלה יש אמנם הרבה מלח, אבל גם הרבה סוכר.

השווארמה שלוטפי מרבה לאכול בארוחת הצהריים היא לא בהכרח לא בריאה. כמובן שתלוי בכמות השומן שיש במנה. אבל בעיקרון בשר הודו או עוף יכול להיות ארוחת צהריים טובה.

הסבתא היא גורם מאוד משמעותי בהאכלת הילדים. חשוב לא להתפתות רק לנוחות, ולשים לב שגם אצלה הילדים מקבלים מזון בריא ולא חורגים לטובת נשנושים ופינוקים למיניהם. לוודא שגם שם הם אוכלים את מה שרוצים שיאכלו בבית.

השתייה המתוקה, גם אם מדללים מאוד את התרכיז, זה עדיין הרבה סוכר. שתייה מתוקה היא אחד הגורמים העיקריים להשמנת ילדים, וההמלצה היא לא להחזיק אותה בכלל בבית.