הרקדן שנלחם בשמרנות בעיראק נרצח בפיגוע

צעיר עיראקי שלימד את עצמו לרקוד, קרא תיגר על השמרנות בארצו והתמודד עם איומים לקראת הופעת הבכורה שלו על הבמה בשנה שעברה, הוא אחד ממאות הנרצחים במתקפת הטרור בשבוע שעבר בבגדד, שבה נהרגו יותר מ-200 בני אדם. עדיל פראג', בן 23, יצא לקנות בגדים בשכונת כרדה לרגל עיד אל-פיטר, החג שמציין את סוף חודש הרמדאן, כשאירע הפיגוע. מחבל מתאבד של דאעש פוצץ משאית תופת באזור קניות הומה אדם בסביבות השעה 01:00 בלילה.

פראג' סיים לאחרונה את לימודי המשפטים ובשנה שעברה נסע לירדן להופעת הבכורה שלו. "הלוואי שהייתה לי מכונת זמן ויכולתי לשנות את מה שקרה", אומר בילאל, אחיו בן ה-18 של עדיל, החי כעת בבלגיה כפליט. הוא סיפר כי גופת אחיו נמצאה שלמה, והוא נקבר ביום שני בבית עלמין בעיר השיעית נג'ף, מדרום לבגדד. בילאל סיפר כי בהלוויה אביו בכה וכי את אמו לא ניתן לנחם. הוא לא הצליח אפילו לדבר איתה בטלפון משום שהיא אינה מפסיקה לבכות.

עדיל פראג'. "הלוואי שהייתה לי מכונת זמן"(צילום: AP)

(צילום: AP)

עדיל פראג' לא נתן לתרבות העיראקית השמרנית למנוע ממנו להגשים את החלום: הוא לימד את עצמו לרקוד בעזרת יוטיוב וסקייפ ושאב השראה מהופעות של מייקל ג'קסון שבהן צפה ב-DVD. הוא רקד לצלילי סרטוני וידאו בבית המשפחה הסגור, הרחק מעיני החברה העיראקית הבזה לאמנות הזו והרחק מהכאוס השורר במדינה מאז פלישת הכוחות הזרים בהובלת ארה"ב אליה ב-2003. בשלב כלשהו גילתה אותו Battery Dance Company ממנהטן והוא הוזמן לירדן כדי להתאמן שם באופן מקצועי ולהופיע לראשונה על במה.

באולם חשוך בעמאן, בירת ירדן, תחת זרקור אחד, הוא נע לאט לצלילי השיר "Mad World" של גארי ג'ולס – הופעת הסולו הראשונה שלו. אחר כך הוא סיפר לסוכנות הידיעות AP בריאיון: "זה היה כמו חלום". אף שעדיל אמר אז שחוסר היציבות והשמרנות בבגדד גורמים לו להרגיש שהעיר כבר אינה בית של ממש עבורו, הוא המשיך לחיות בעיראק עם משפחתו כדי להשלים את לימודיו. הוא גם התאהב ואמור היה להתחתן בקיץ. הוא וארוסתו חלמו לעבור לאמריקה כדי להגשים את חלום הריקוד המקצועי שלו. "הוא לא הגשים את החלום", אומר אחיו בילאל.

(צילום: AP)

לג'ונתן הולנדר, מנהל ב-Battery Dance Company, היה כבוד עצום לצעיר העיראקי. הוא שמר איתו על קשר ידידותי באינטרנט שהפך לשיעורי ריקוד בסקייפ שארגן עבורו

הולנדר. "בכל יום בחייו הוא נלחם בקרב כלשהו: נגד הסביבה, נגד החברה, נגד העולם כפי שהוא היום. איך מישהו שחי באזור מלחמה יכול למצוא דרך לרקוד?".

פראג' הותיר אחריו הורים ושלושה אחים קטנים. "עדיל רק רצה לעוף, לחוות את החיים כמה שאפשר", אומרת רניה קמחאווי, מנהלת פסטיבל הריקוד שבו השתתף פראג' בעמאן. "הייתי רוצה שהוא יעוף".