דחו אתכם? 6 דרכים להתגבר על העלבון
אין דבר פוגע ומרסק מעלבון הדחייה. שרון שחף עם טיפים שיעזרו לכם להתמודד עם התהליך ולעבור אותו בצורה המהירה ביותר
במשך חודשים ואף שנים לאחר הפרידה את עדיין חושבת עליו, מתגעגעת אך בה בעת כועסת ורוצה בנקמה. שונאת את עצמך על רגשותייך אך לא מסוגלת להניח. "זה לא הגיוני", את אומרת לעצמך, "זה לא שהוא היה כל-כך מיוחד".
חברותייך אומרות לך שזה טיפשי, שהגיע הזמן שכבר תשחררי. אצלן, הן אומרות, זה ממש לא כך. הן, ברגע שמישהו לא רוצה אותן, מיד לא רוצות אותו בחזרה. ואת קונה את מה שהן אומרות ומחליטה שמשהו אצלך אינו כשורה. אבל את טועה, אינך שונה ועלבון הדחייה, מה שמכונה בפי העם "חרדת נטישה", הוא הדבר המרסק ביותר שכל אגו אנושי חווה, משהו שכולנו חרדים ממנו ומנסים בכל דרך להימנע ממנו.
למה זה כל-כך כואב?
עלבון הדחייה יושב על חוויות ילדות שנתפשו בעינינו כהוכחה לכך שאיננו טובים מספיק, ולחשש העצום שהורינו לא יאהבו אותנו ולא ירצו בנו. לצורך העניין, לא היה עליך לעבור התעללות או נטישה; אני זוכרת שאמי, שהיתה אם מדהימה ותומכת שהיינו כל עולמה, כשהיתה כועסת עלי ועל אחותי היתה נוהגת להעמיד "פני אבן" ולא לדבר איתנו. היינו מתחננות בפניה שתסלח לנו, ואני ממש זוכרת את החרדה שהיא לא תאהב אותי יותר ולא תרצה בי עוד.
אצל מרביתנו דעך במשך השנים הצורך באישור ההורים, ולא אחת אף התהפכו היוצרות ואנו אלה שהפכנו לחזקים במערכת היחסים. אולם בתוך תוכנו עדיין שוכנים אותם ילד או ילדה שמרגישים שכל עולמם חרב מול דחייה וכמהים יותר מכול לאישור ולאהבה. זהו הגורם לכך שאנו נצמדים דווקא למי שלא ממש רוצה בנו, והופכים אותו למעין אל. וכשאותו 'אליל' שהפך למרכז עולמנו דוחה אותנו, אנחנו מתרסקים.
אז איך אפשר להגיע למצב שזה לא מזיז לי?
התגובות לחוויית הדחייה יכולות לנוע בין כאב עצום שעדיין מאפשר לתפקד, לבין בכי בלתי פוסק, חוסר תפקוד ואף דיכאון. מצד אחד, נחוש כמיהה עצומה לאדם שדחה אותנו, ומצד שני, נרגיש זעם ואף שנאה כלפיו, כאילו כל קיומנו ואושרנו הפכו תלויים בו, ולפתע הכול נראה חסר משמעות.
במשך השנים הבנתי עד כמה קשה ומטלטלת ההתמודדות עם עלבון הדחייה ועד כמה אינה רציונאלית, ולכן הציפייה שלא נחוש דבר - אינה ריאלית. עם זאת, ישנם מספר דברים שניתן לעשות כדי לרכך את המהלומה, להמשיך לתפקד כרגיל ולהתאושש מהמצב באופן מהיר ויעיל.
1. חשוב להבין שהתחושות המתלוות לדחייה אינן רציונליות, ולפיכך לא יעזור אם ננסה לספר לעצמנו למה אותו אדם אינו שווה אותנו ומדוע הוא עשה לנו טובה בכך ששחרר אותנו.
2. התאוששות מדחייה עשויה לקחת זמן - לעתים ארוך ממה שנראה לנו נורמלי, ואף שהרגשות אינם נעימים ואנו רוצים כבר להמשיך הלאה, הדבר החכם ביותר הוא לקבל בשלווה את העובדה שזה מה שכרגע אנו מרגישים.
3. לאחר שמישהו דוחה אותנו, מתעורר דחף עז לדחות אותו בחזרה באמצעות ציון חוזר ונשנה של מגרעותיו. אופן ביטוי זה שמלווה באינטונציה דרמטית, מילים קשות והעוויות פנים מלאות גועל ובוז, אינו משחרר את הרגשות הקשים אלא דווקא כובל אותנו לאותו אדם ולמחשבות המכאיבות עליו.
4. כשאנו מאשימים את הצד השני, קל לנו להסיר אחריות מהצד שלנו בעניין, ולהתייחס לעצמנו כאל קורבנות חסרי ישע. נוכל, לדוגמה, לצייר את הצד השני כאדם רע שפגע בנו באופן מכוון, ולהתעלם מכך שאנו נתנו לו להתייחס אלינו בצורה מסוימת ועדיין נשארנו.
5. אחד האתגרים הגדולים ביותר בעידן המודרני זה להימנע מהתמכרות למעקב ברשתות החברתיות. מצד אחד, זמינות המידע הופכת את העניין למאוד מאתגר, אך מצד שני, הכאב העצום שנגרם כתוצאה מהמעקב הוא הרסני, והחשיפה המתמדת לחייו של זה שדחה אותנו מונעת החלמה רגשית.
6. מאחר והתמודדות עם עלבון הדחייה היא ממש כמו לעמוד מול צונאמי, הדבר החשוב ביותר הוא להיות מלכתחילה נטועים בקרקע בעוצמה, כלומר להיות יציבים ומאוזנים מבחינה נפשית. אם חיינו מלאים בתחושת ייאוש ופחד ואנו סובלים תדיר ממצבי רוח משתנים, הדחייה תרסק ותותיר חותם לשנים. אולם כאשר מצבנו הנפשי יציב, הטלטלה שנחווה תהיה זמנית וקצרה יחסית.
בהצלחה!
שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי.
לפנייה לכתב/ת 
