השווייצרי המעופף: סיכום אלטרנטיבי ליורו
האם המספרת של שאקירי הייתה אמיתית? למה הצרפתים מתעקשים לא לדבר אנגלית? ולמה יש לנו הרבה מזל שאנחנו באירופה?
אבל אני יכול לאשר בוודאות ששרדאן שאקירי השווייצרי אכן ריחף למספרת מקצה הרחבה שכפתה הארכה מול פולין בשמינית הגמר. שכל אדם באצטדיון ראה אותה בהילוך איטי – מה הוא עושה!? לוקאש פבינאסקי לא מגיע! זה נכנס? זה נכנס! – ואז תפס את הראש. שלא צריך כרטיס ל"קרקס השמש" כדי לתפוס ביצועים כאלה.
אסיה, סניף צרפת
אם הגיאוגרפיה של האחראים באופ"א הייתה מתרחבת אל מעבר ליציע העיתונאים, אז אלי גוטמן אפילו לא היה זוכה להתאכזב במוקדמות. קחו למשל את חצי הגמר, בו נשלחתי לגלות מזרח אסיה, חלק מהיציע שכלל סינים, יפנים, הודים, אינדונזים ועוד ממיטב היבשת. כנראה שהאיש שעל המחשב באותו יום אמר לעצמו, "ישראל, אה כן, אי שם ליד מלזיה", ושלח אותי לחפש חברים ממקומות מרוחקים.
אז סיפרתי להודי אחד איך הקריקט לא תפס אצלנו והוא השיב שהניסיון החדש והיוקרתי להשיק ליגת כדורגל הודית משודרגת נכשל בגלל שאי אפשר לקנות קהל. ראיתי אינדונזי שהפך לפקעת עצבים וצרח בהיסטריה כדי לשלהב את שחקני צרפת בכל פעם שנגעו בכדור מול גרמניה. והגעתי לנקודת שפל כאשר אחד מהחבר'ה, לא חשוב מאיזו עדה, החליט להסיר את נעלי הבית המטונפות איתן הגיע לחצי גמר היורו, ופינק את כולנו בארומה מיוחדת. אח, אילו
חוויות היו אם היינו נשארים לשחק באסיה.
כמה זה 11 באנגלית?
מצד אחד, חייבים לשבח את הצרפתים על הדבקות במטרה. הם מסרבים לזוז במילימטר מהעניין הזה של צרפתית בכל מחיר, שמלווה במקרה הטוב באנגלית שבורה. הם משמרים תרבות, מסורת, עבר, ייחוד של מדינה. מצד שני, זה מעצבן לאללה.
עיתונאי אחד כבר סיפר על מפגש נואש בנמל התעופה עם אחראית בדלפק שלא ידעה אפילו לומר מספרים באנגלית, וייאשה אותו ברגעים בהם היה זקוק לעזרה. הזדהיתי איתו. בהמבורגריות אתה לפחות יכול להצביע על תמונות, מחוץ לחממה שלהן אין מי לדבר. השיא מבחינתי היה בדרך לסטאד ולודרום במארסיי. הג'י.פי.אס התעקש שאין שום דרך לאצטדיון (וספג קללות נמרצות בשפה שהוא לא מבין, נקמה פרטית), ואנשים טובים באמצע הדרך לא ידעו על מה אני מדבר. או אז נמצא צדיק אחד במארסיי שניסה לעזור. את הסימון של "תמשיך לשם" הבנתי, מה שמילא אותי התלהבות. את בליל המילים והתנועות שלאחר מכן, שאפשר רק לנחש שמשמעותן הייתה "ימינה בנהר, נ.צ 701.556 ואז צפון צפון-מערב", קצת פחות. עד עכשיו קשה לי להבין איך הגעתי למגרש.
אקלר
פחזניה מוארכת, טרייה, חמה מהתנור, מצופה בשוקולד, ומתקיפה אותך במוס עמוס טעמים בפנים. צרפת, כמה שאת טובה אליי.
אורות
לקראת הגמר יצאתי לטייל בפריז כדי לחפש אוהדים מעניינים. מצאתי בתי קפה מלאים, המוני תיירים יפנים ואפס חולצות גריזמן למיניהן. וגם המון עברית בדרך. לא נורא, הצעידה למגדל אייפל לפחות הייתה מעניינת, והמקום מקסים.
ואז בערך בחצות שמעתי יפנית צורחת והסתובבתי לראות מה קרה. כאילו לא מספיק המונמנט המואר, הוא התחיל לנצנץ עם אלף פנסים קטנים ועצר את הנשימה של כל הרחוב. הייתה שנייה של השתאות אמיתית לפני שהמצלמות נשלפו.
וזה גמר היורו. עד כמה שראית כדורגל ופלאים בעולם, אליפות אירופה ומגדל אייפל מוציאים התרגשות משלהם. האורות הבוהקים הם אותם רגעים קטנים שהופכים הכל לטוב יותר.
לפנייה לכתב/ת 
