סרט הוליוודי / על גמר היורו
כך הגדירו בפורטוגל את הניצחון שלהם בגמר היורו. אז נכון, זה היה סרט לא מספיק מלהיב והגיבור ירד מהבמה לפני המערכה המכריעה, אבל הצופים שהצליחו להישאר ערים לפחות קיבלו סוף מפתיע במיוחד. אורי קופר על אחת הזכיות המוזרות בתולדות הכדורגל העולמי
כריסטיאנו רונאלדו הטיח את סרט הקפטן בדשא. שעון המשחק הראה 23, רק רבע מכמות הזמן אותה נוהגים לשחק בכדורגל - אלא אם מדובר בנבחרת פורטוגל - ורונאלדו היה רגע משכיבה שלישית ואחרונה על המשטח הירוק. הוא ידע את מה שהבין גם בפעם הקודמת שירד לקרקע, וזה שהערב שלו, כשחקן, הסתיים. הסרט לא יחזור לזרוע בקרוב.
הרשת בטירוף מהזכייה והפציעה של רונאלדו
דבר הכוכב: "היה לי חוסר מזל, אבל האמנתי בחברים"
צרפת בהלם: "כאב גדול, לא היום שלנו"
השעון הווירטואלי שוב הראה 23 - הפעם מספר הדקות שעברו משריקת הסיום. שחקני צרפת קיבלו את פרס הניחומים שלהם במעלה היציע, ורונאלדו התכונן לאירוע הגדול של חייו. נאני ניגש אליו ובידו, איך לא, הסרט הנשכח, שהוחזר לזרוע הנכונה. קפטן צריך להניף גביע כמו קפטן.
מי האמין בזמן האירוע הראשון שכך ייראו הרגעים האחרונים של הערב? כבר בהמנון הצרפתי הלוחמני, הרעש היחידי שהצליח להפחיד את העשים שהתעופפו לכל כיוון במהלך המשחק, ההרגשה הייתה שלפורטוגל אין סיכוי רציני. בדקות האלה, הראשונות, מוסא סיסוקו דרס כל מה שעבר בדרכו (כמות הפעמים במחצית הראשונה שקשר ניוקאסל עבר שחקן יריב הייתה פי 3 מכל פורטוגל יחד). הדאבל-פסים של אנטואן גריזמן, בכיוונים שונים עם חברים שונים, נראו יעילים. רנאטו סאנצ'ס התקשה לעצור כדורים פשוטים. ואז הגיעה גם הפציעה של רונאלדו. מי חשב אז שכך יסתיים המשחק? מי חשב בכלל שכך יסתיים יורו 2016?
זאת אחת הזכיות המוזרות והמשונות בהיסטוריה של הכדורגל הבינלאומי. לא מוזרה בסגנון של דנמרק או יוון, שהיו מפתיעות באופן קיצוני, אלא אחרת. לפורטוגל יש איכות ברורה. יש לה את אחד השחקנים הכי גדולים בכל הזמנים. ועדיין, בדרך בה התנהל הטורניר, כל אותן תוצאות תיקו וכדורגל שרחוק מלהסעיר, יש משהו משונה בהנפת הגביע של רונאלדו, שלא שיחק ב-95 דקות מהגמר.
אלופה שלא מובילה
שישה משחקים ללא שערים ב-90 דקות היו בטורניר, מחצית מהם של פורטוגל. הזוכה שיחקה 720 דקות, מתוכן הובילה ב-72 – עשרה אחוזים בלבד, ממש בלתי נתפש. היא ניצחה רק משחק אחד ב-90 דקות. הבעיטה האקרובטית של ריקרדו קווארזמה בדקה ה-89 הייתה הראשונה שלה למסגרת אתמול. מבקיע שער הניצחון שלה, אדר, נולד בגיניאה-ביסאו, קולוניה פורטוגלית לשעבר במערב אפריקה, ומעולם לא כבש שער במשחק רשמי בנבחרת. הוא נשלח באמצע העונה האחרונה מסוונזי לליל אחרי שרשם בחצי הראשון שלה אפס שערים.
"מה שקרה פה, אני אומר לכם, יכול להיות תסריט לסרט הוליוודי", אמר בחגיגות בלם סאות'המפטון ז'וזה פונטה. הוא צודק, מה שקרה ביורו יכול להיות סרט הוליוודי. סרט משעמם אמנם, בלי מספיק אקשן ולכו תדעו כמה צופים היו שורדים עד לרגעיו האחרונים, אבל אלה שכן החזיקו את העיניים פקוחות לפחות זכו בסוף מפתיע ומעניין.
כן, צריך לומר את זה: משחק הגמר היה מין מראה קטנה לטורניר כולו, כלומר כדורגל לא מלהיב מספיק, לא סוחף מספיק. חוץ ממשחקי שמינית הגמר שענו על הציפיות. לא כיף לדבר בגנות הטורנירים הבינלאומיים של הקיץ, הם אולי הדבר הכי מרגש שיש לכדורגל להציע, אבל יורו 2016 לא ייכנס לפינת המוח ששולפת זכרונות מרטיטים מהעבר. ולא רק בגלל האלופה.
אבל כך עובד, או יכול לעבוד, טורניר מסוג זה, ופה נמצא הפחד לעתיד. פחד שנמשיך לראות נבחרות משחקות כך גם באירועים הבאים. הרי מה שחשוב הוא לא להלהיב בפתיחה, במשחקים הראשונים - והפורטוגלים אומרים בצדק שוב ושוב: "תראו איפה קרואטיה ואיפה אנחנו" - אלא לשרוד כל שלב ואז להסתכל על המשחק הבא. פורטוגל אולי לא ניצחה משחק ב-90 דקות עד לחצי הגמר, אבל היא גם לא הפסידה אף משחק בטורניר, לא משנה כמה דקות שוחקו בו.
פה מגיע הקרדיט למאמן פרננדו סנטוס. גם אתמול כל החילופים שלו היו במקום. גם שינוי המערך במהלך המשחק. החוזה של סנטוס בנבחרת יוון לא חודש למרות שהעלה אותה לשמינית גמר המונדיאל. סנטוס, במשרה הבאה שלו, זכה ביורו. אגב, המחליף של סנטוס ביוון היה קלאודיו ראניירי, שפוטר אחרי 4 משחקים. במשרה הבאה שלו, כמאמן לסטר, הוא הדהים את העולם עם זכייה בפרמייר-ליג. לא רע להיזרק מנבחרת יוון.
פפה האיש של פורטוגל
השחקנים הפורטוגלים, אלופי אירופה החדשים, הניפו ידיים באוויר. פפה ,לעומת זאת, התכופף לפנים, עצם עיניים, והקיא. ממש הקיא. בלם ריאל מדריד עבד כמו משוגע במשחק הזה, אליו היה בספק בגלל פציעה. הגוף, אחרי קושי פיזי ונפשי, הגיב בהתאם.
פפה נבחר, בצדק, לאיש המשחק. גם השוער רוי פטריסיו יכול היה להיות בחירה ראויה באותה מידה, והאמת שפפה אכל סבסוב אחד מאנדרה-פייר ז'יניאק, אבל בגדול הוא היה מרשים לכל אורך המשחק. בעצם לכל אורך הטורניר. פפה לא שיחק בניצחון על וויילס בחצי הגמר, זה נכון, אבל אם איש הטורניר, השחקן המצטיין של החודש האחרון, צריך להגיע מהאלופה, אז פפה הוא הנבחר.
זה לא פופולרי לשבח ולהעצים את פפה. הוא שחקן שקל לשנוא ואפשר להבין את כל שונאיו. מספיק להסתכל על גמר ליגת האלופות האחרון, הגלגולים על הדשא ותפיסות הראש המשונות, כדי להבין עם מי יש לנו עסק. אבל בכדורגל נטו, בהשוואת תרומה של שחקן למה שמצופה מהעמדה שלו, פפה היה גדול בצרפת. כמו רונאלדו, הוא משלים "דאבל אירופי" – זכייה ביורו ובליגת האלופות באותה שנה. מאז התארים של איינדהובן ונבחרת הולנד בשנת 1988, יש רק 4 שחקנים שרשמו את ההישג הזה. פרננדו טורס וחואן מאטה הספרדים הם אלה שקדמו לפפה ולרונאלדו.
בצרפת מתנחמים בעתיד
שחקן הטורניר, בלי קשר לזוכה, הוא גריזמן, ובמקרה שלו מדובר בהפסד כפול של גמר אירופי באותה שנה. בשעת לילה מאוחרת, כשהשחקנים עזבו את סטאד דה פראנס, הפנים של גריזמן, כמו של יתר הצרפתים, עדיין הופנו לכיוון הרצפה. מדובר ביום קשה עבורם. התחושה שלהם, ושל כולם בעצם, הייתה שאחרי הניצחון על גרמניה הגביע יישאר בפריז, יונף ביום הבסטיליה, המקביל ליום העצמאות של הצרפתים, בעוד שלושה ימים.
זו הייתה ההזדמנות המושלמת עבור צרפת, אבל היא אמורה לשחק תפקיד מרכזי גם במונדיאל בעוד שנתיים. גריזמן רק בן 25. פול פוגבה, הכוכב השני באיכותו (באופן כללי, לאו דווקא בטורניר הזה), בן 23. בכלל, אף אחד משחקני הקישור וההתקפה בהרכב הצרפתי לא הגיע לגיל 30, וזה עוד מבלי להזכיר את קינגסלי קומאן ואנתוני מרסיאל, שניים מהכישרונות הגדולים בעולם לגילם, שרק סיימו את העשור השני לחייהם. ההגנה, לעומת זאת, יכולה להוות בעיה.
רונאלדו, מצידו, כבר יהיה במונדיאל בן 33. זה גיל ששחקני התקפה נמצאים בו בירידה ברורה ובשבילו זו כנראה הייתה ההזדמנות האחרונה לעשות את מה שחלם עליו יותר מכל, לזכות בתואר
עם פורטוגל. רונאלדו לא השפיע על הגמר ברגליו, והאמת שהיה טוב מאוד רק בשני משחקים בכל הטורניר, אבל הגמר עצמו, אירועי אתמול, מגדילים את המיתוס סביבו. גם מעלים את ערכו.
רבים מהצופים הנייטרלים ביציעים התמקדו בדקות האחרונות דווקא ברונאלדו ולא בכדור. מצלמות נשלפו וכוונו לעבר הספסל. רונאלדו, עם התחבושת והצליעה, השתולל שם כמו עוזר מאמן. בעצם, התרוצץ כאילו סנטוס הוא עוזר המאמן שלו. הידיים סימנו לחברים לאן לרוץ, הפה לא הפסיק להתיז מילים. עם השריקה האחרונה של יורו 2016 הגיע חיבוק חזק לאחד מאנשי הצוות, כזה שמלווה בנפילה משותפת לקרקע.
לפני המשחק רונאלדו אמר שאחרי הדמעות של הגמר בקודם, ב-2004, הוא מקווה הפעם לבכות מאושר. בנפילה המוקדמת, במחצית הראשונה, הדמעות היו של תסכול, וכאב, ואכזבה. הפעם, כשהוא שוכב עם ידיים למעלה ליד ספסל המחליפים, הדמעות כבר היו של אושר טהור. מי חשב שכך יסתיים המשחק? מי האמין שכך יסתיים היורו?
לפנייה לכתב/ת 
