גיבורים חדשים-ישנים: סיכום ווימבלדון 2016
מארי ניצל כמו שצריך את הסיטואציה הנדירה והגיב נכון להפצצות של ראוניץ' (ולעצם היותו פייבוריט), סרינה שמה מאחוריה את הקריסות האחרונות בגמרים (ואת השנה הקשה שעברה עליה). שניהם בנו את עצמם דרך הכישלונות שחוו עד הגביעים שהניפו. סיכום טורניר
הנה כמה דברים, בסדר לא כרונולוגי, שסרינה וויליאמס הספיקה לעשות מאז שזכתה בגראנד-סלאם ה-21 שלה - ועד הניצחון על אנג'ליק קרבר בגמר ווימבלדון 2016.
היא יצאה לפגרה ארוכה ו-ויתרה על ההשתתפות בטורניר גמר הסבב, רדפה אחרי בחור שגנב לה את הטלפון הסלולארי במסעדה סינית בסן פרנסיסקו - ותפסה אותו, הצטלמה ללוח שנה של חברת צמיגים, עלתה על מונית עד לקו הסיום של מרוץ שנערך למטרת גיוס כספים לקרן שבבעלותה, נבחרה לספורטאית השנה של "ספורטס אילוסטרייטד", הפסידה לשתי שחקניות בשני גמרי גראנד-סלאם ולשחקנית נוספת בחצי גמר אחד נוסף, מול קהל ביתי דוחף.
ואז היא הגיעה לזרועותיו המנחמות של המגרש המרכזי בווימבלדון, ושכחה מהכל.
קל היה לשכוח בדקות שאחרי ה-22 של סרינה את רכבת ההרים הרגשית והמקצועית שעברה עליה מאז ה-21 והגמר ההוא מול גרבינייה מוגורסה. הדברים שחוותה בתקופה הזו הפכו את הצלחת האחרונה לא רק להיסטורית מבחינתה ובעלת משמעות גדולה יותר מכל צלחת אחרת, אלא גם להרבה יותר מתוקה, במובן הכי פשוט של המילה. שלוש פעמים היא לא הצליחה לזכות בה, שלושה הפסדים דרמטיים רדפו אותה וכמו שהיא הודתה בעצמה, הדירו ממנה שינה בלילות.
בגיל 34, סרינה בנתה את עצמה דרך הכישלונות האחרונים דווקא משום שהם לא אופייניים לה. העובדה שעד לפני יומיים זכתה העונה רק בתואר אחד - על החימר ברומא - היא זו שהופכת אותה היום למחובקת יותר, נאהבת יותר ומוערכת יותר. הישגים ותארים עוזרים לספורטאים לצבור פופולאריות, אבל רצף ארבעת תארי הגראנד-סלאם שלה, שנמתח על-פי שתי עונות, הפך אותנו במידה מסוימת לאדישים לאגדה שהפכה להיות אל נגד עינינו. לא עוד.
הקריסה המנטאלית מול רוברטה וינצ'י באליפות ארה"ב בצירוף שני ההפסדים בגמרים באוסטרליה וצרפת עזרו להבין עד כמה קשה המרוץ שהיא מנהלת, כמה זה שוחק לנסות לנצח כל טורניר שבו את משתתפת ועוד במיוחד כשאת עצמך מהווה מטרה ניידת עבור טניסאיות שחולמות לרשום על חשבונך סנסציה. במקרה של סרינה היה מדובר במרדף עם יעד מוגדר. 22.
מבחינת טניס נטו, זה לא היה מהטורנירים המובחרים של סרינה בשנים האחרונות. בכל הקשור לתוצאות, ולאו דווקא בגלל השורה התחתונה, וויליאמס שיקמה בשבועיים החולפים את כוח ההתרעה שנסדק מעט באופן מוחלט. היא איבדה במהלכם רק מערכה אחת, במשחק המפרך מול כריסטינה מקהייל (שבו גם ניפצה מחבט, זרקה אחד כזה לעבר צלם ונקנסה בעשרת אלפים דולר), ובכל שאר הזמן השתדלה להימנע מתקלות שקרו לה לא פעם בשנה האחרונה. הכל כדי להפוך לטניסאית הכי מבוגרת בעידן המודרני שזוכה בטורניר מייג'ור.
נהנתה בצדק מאור הזרקורים. קרבר(צילום: גטי אימג'ס)
עוד יהיה לנו מספיק זמן כדי לפרגן כמו שצריך לאיכויות והעומק של אנג'ליק קרבר (שהוכיחה שהיא לא אפיזודה חולפת או עוד שחקנית שאתגרה את סרינה בטורניר אחד ונעלמה) ולהתפעל מהמשחק המצוין שקיבלנו ביניהן בשבת, מהסוג שמטשטש את הטענות הלעוסות על חולשת הסבב הנשי. בחודשים האחרונים קרבר וכמוה מוגורוסה נהנינו בצדק גמור מאור הזרקורים אחרי הזכיות המפתיעות שלהן, כשההתעסקות בסרינה נגעה בעיקר ללחץ העצום שקיים עליה ולאופן שבו לא יכלה להן כשהכסף הונח על השולחן. עכשיו אפשר לדבר על סרינה במונחים להם היא ראויה, ולו רק בגלל האמירות האמיצות שלה על מצב השחורים בארה"ב דווקא ביום שבו היא אמורה להתנקות מכל מה שלא קשור לחגיגה הפרטית שלה.
"לא, לא אכנס לדיון הזה", התגוננה כשהתבקשה להתייחס לשיא הבא שהיא "צריכה" להשוות - 24 הגראנד-סלאמים של מרגרט קורט. "למדתי לא להיכנס יותר לשיחות האלה. אני צריכה פשוט לשחק טניס. זה מה שאני עושה הכי טוב". קל לדבר כשאת מחזיקה ב-22 גראנד-סלאמים, אה?
ומה עם השיא? סרינה(צילום: גטי אימג'ס)
המלך מארי הראשון
הנה כמה דברים, בסדר לא כרונולוגי, שאנדי מארי הספיק לעשות מאז שזכה בגראנד-סלאם השני בקריירה שלו ועד הניצחון על מילוש ראוניץ' בגמר ווימבלדון 2016.
הוא נפרד ממאמנו איבן לנדל, החליף אותו באמילי מורסמו וחזר לשתף פעולה עם לנדל, לפני חודשיים בדיוק. בין לבין הפסיד לנובאק ג'וקוביץ' 13 פעמים, מתוכן שלוש בגמרי גראנד-סלאם. בנוסף הוביל את בריטניה לזכייה מרגשת בגביע דייויס, הפך לאבא מאושר ומכר דירת פאר בקומה ה-45 בגורד שחקים בפלורידה כדי לבלות עוד שעות עם ביתו הבכורה. כל-כך הרבה עבר עליו עד הניצחון המדהים של סם קוורי על נובאק ג'וקוביץ', שסלל לו את הדרך לתואר שני בווימבלדון תוך ארבע שנים.
מסע ארוך. מארי(צילום: EPA)
כבר הרחבנו על הסיטואציה המשונה שאליה נקלע בשבוע האחרון וההתמודדות עם עצם היותו פייבוריט משום מקום, תוך-כדי תנועה. המצב הזה הפך למורכב בהרבה עבורו בגמר, בין היתר משום שפגש טניסאי שהראה חוסן מנטלי משופר, הביא למפגש מולו סגנון מנוגד לגמרי והביא אותו לידי ביטוי עד הסוף. מצד אחד קיבלנו מפציץ בעל הגשות מסחררות שמנצל כל חצי הזדמנות כדי לעלות לרשת, מצד שני שחקן שלם שיכול ואפילו שמעדיף לנהל מלחמות התשה מהקו האחורי.
ההתקדמות של ראוניץ' בתקופה האחרונה נוגעת להרבה אספקטים במשחק, אבל יותר מכל מאפשרת לו להיות אפקטיבי במיוחד דרך הסרבים שלו והצורה שבה הם עוזרים לו לתקוף מהר את היריב. את מארי, המחזיר הטוב בעולם בפער, העוצמות של התותח לא הרתיעו. הוא הגביל את ראוניץ' לשמונה אייסים בלבד, אחרי שירה 23 כאלה רוג'ר פדרר, 22 מול דויד גופן ו-27 מול ג'ק סוק. כמו קיר בטון אנושי הוא החזיר כל כדור למגרש, כמעט מבלי להתבלבל (מארי עשה במשך כל המשחק רק 12 טעויות לא מחויבות). ומול שחקן כמו ראוניץ', שכופה על יריביו שגיאות באמצעות סרבים מהירים, הנתון הזה מקבל משמעות אחרת.
התקדמות מטאורית. ראוניץ'(צילום: EPA)
למרות ה-0:3 ה"חלק" מארי לא טייל ולא שייט בדרך לזכייה שנחשבה לצפויה יחסית, ובכל זאת עמד בפני סיטואציה מלחיצה (נקודת שבירה לראוניץ') במשחק צמוד יחסית בפעם הראשונה אחרי יותר משעתיים. הוא ראה את ראוניץ' מגיע 74 פעמים לרשת (!), אחרי שבמשחק מול פדרר הגיע לאזור הזה במגרש, בחמש מערכות, "רק" 56 פעמים.
הכמות המטורפת הזו מובילה אותנו לעסוק גם בדו-קרב המאמנים, שריחף מעל שני הטניסאים לאורך כל דקה בגמר הזה. בצד אחד של הזירה היה את ג'ון מקנרו, שהצטרף לצוות של ראוניץ' השנה, פירשן את המשחק עבור BBC וראה את השחקן שלו הולך בדרכו ומשחק טניס בטעם של פעם, כמעט עד הקצה. בצידה השני ישב קפוא לנדל - שזכה לכמות קלוז-אפים בלתי סבירה ובפניו החתומות תמידית היווה את הניגוד המושלם לחגיגות המוחצנות של מארי.
מאז חילופי המאמנים ושיתוף הפעולה המחודש בין מארי ללנדל, הסקוטי התייצב על מאזן של 0:12 והוסיף לארון שלו שני גביעים. התואר אתמול הפך אותו, יחד עם פרד פרי, לבריטי היחיד שזוכה בווימבלדון יותר מפעם אחת. במילים אחרות, הוא חרט את שמו בספרי ההיסטוריה של הענף במדינה שהמליכה אותו לגיבור שלה. פלא שאפילו מורסמו לא הייתה יכולה להישאר אדישה בסיום? "הישג פנסטי", צייצה אחרי המשחק, "הגיע לו".
לפנייה לכתב/ת 
סרינה וויליאמס
צילום: AFP
מומלצים
